English
אפתח בהתנצלות.
וי בריבוע נעלם בלי הודעה מוקדמת ובצורה שלא כיבדה את השנתיים+ בהן הוא רץ ועל כך צר לי מאוד. במשך די הרבה זמן קיווינו ש-any day now אנחנו חוזרים וממשיכים כרגיל אז לא מיהרנו לצאת בהצהרות, אלא שבחלוף הימים השיבה המיוחלת הלכה ונעשתה פחות ופחות סבירה. המציאות המצערת היא שאחרי תשע שעות עבודה + שעתיים פלוס מינוס באוטובוסים, לחזור הביתה ולהמשיך לעבוד זה הדבר האחרון שבא לי לעשות. אז אחרי שישה חודשים של דממת אלחוט, אנחנו חוזרים לקידה אחרונה עם סטריפ #206 ולסיכום נוסטלגי של פרוייקט וי בריבוע.
הקומיקס התחיל כהתנסות חדשה והזדמנות פז בשבילי כיוצרת, ויחד עם ארינאה ודדליין, הוא אחד הפרוייקטים שאני הכי גאה בהם. פיתחתי סגנון, התאמנתי בטכניקה, שיפרתי את עבודת הצבע שלי וחשוב ומעניין מכל – יצרתי עם ערן קאסט דמויות שהתחיל כמעט באקראי אבל התפתח והתעגל כל כך, עד שהיום אנחנו לא צריכים לחשוב מה ירון או רועי יעשו בפאנל הבא – הם עושים את זה בעצמם.
ההתחלה
וי בריבוע יצא לדרך ללא שם ובקונספט המורכב "מה מצחיק במשחקי מחשב ואם אפשר שיהיה גם ישראלי ואיזה מגניב אם נוכל להכניס גם דברים מהחדשות ולא להעתיק משאר הוובקומיקס ושיהיה ממש יפה". הסטריפ הראשון שציירתי (מבטיחה להראות אם אמצא אותו בבית) לא פורסם מעולם ולמעשה נפסל ע"י עורך ויגיימס דאז מסיבות סגנון וצביעה, או במילותיו: "את יכולה לעשות את זה יותר כמו פני ארקייד?". הסטריפ הראשון שפורסם כנראה היה יותר בכיוון, אם כי אני שמחה ששני עדכונים בשבוע נתנו לנו הזדמנות לשפר את הרושם הראשוני ("אהההה כאילו הדרגה בצה"ל זה כמו הדרגה ב-WoW חחחחחחחח!!1 לא כל כך מצחיק"), הזדמנות שהגיעה די מהר עם מריו ומיקרוסופט, סטריפ שעד היום הוא לדעתי אחד המוצלחים שעשינו.
ההומור
ההתחלה היתה שילוב של טוויסט הומוריסטי על משחקים מוכרים והצצה לחדשות גיימינג, אבל די מהר הרחבנו את היריעה והרשינו לעצמנו לגעת בסרטים, להקדיש מחוות ליוצרים אהובים, לתת טאץ' ישראלי, להכניס בדיחות אישיות ולטחון אותן עד דק.
היו לנו בדיחות ששאבו מתרבות פופולרית ומקומית, ושהתבססו על מציאות ישראלית שרק אנחנו נבין. היו לנו סטריפים במיטב הסאטירה מצד אחד ומשחקי מילים דביליים מצד שני. ערן אפילו הצליח לדחוף פילוסופיה לאחד מהם. הבדיחה החוזרת שלנו (שהרבה פעמים נלחמנו עם עצמנו שלא להשתמש בה יתר על המידה) באה לדעתי בדיוק במינון ובתזמון הנכונים והיתה חביבה עליי במיוחד (מעט ציור, הרבה זיבולי שכל).
האמנות
אגב מעט ציור, ספורים הם הסטריפים של וי בריבוע שאין בהם שימוש ב-Ctrl+C + Ctrl+V. אני מודה, כשהסטוריטלינג לא דורש שינוי פוזה או זווית (ובמיוחד כשהסטטיות תורמת לבדיחה), אני מרשה לעצמי לשכפל את אותו הפאנל, לפעמים בהגזמה. יש אמנים שמאמינים בעבודה ידנית, בציור מחדש כדי לשמור על תחושה חיה ודינמית וארטיסטיק אינטגריטי וכן הלאה. אני מאמינה ביותר מארבע שעות שינה אחרי שאני מסיימת את הסטריפ. עם זאת, כדי לשמור על וי בריבוע מעניין (גם בשביל הקוראים אבל בעיקר בשבילי) מדי פעם פניתי לכיוון קצת שונה מהרגיל, בין אם מינימליסטי או ריאליסטי יותר. היו סטריפים שנהניתי להכניס אליהם כל מיני אלמנטים ויזואלים שחביבים עליי אישית, רק כדי שיהיה קצת יותר מעניין לצייר אותם (אחת הסיבות ש-WoW כיכב כל כך הרבה בוי בריבוע). אבל עם כל החידושים הסגנוניים שלי, על הברקה אחת לא הצלחתי להתעלות.
הדמויות
אמרתי עוד קודם שההישג המשמעותי ביותר של וי בריבוע לדעתי הוא הדמויות. בהופעה הראשונה של ירון ורועי הם תפקדו כניצבים בשביל להעביר את הבדיחה. את השמות הם קיבלו מאוחר יותר, כשחזרו והשתתפו בעוד ועוד תפקידים על תקן "שני החבר'ה שמשתמשים בהם כשצריך שני חבר'ה בשביל להעביר את הבדיחה", והם קרויים על שם שני חברים משותפים (השמות שמורים במערכת). די מהר הם פיתחו את האופי שלהם: ירון הפסיכי על גבול אשפוז ורועי השפוי שמעיר הערות ציניות מהצד. נשמע מוכר? אולי; אבל באמת שלא לקחנו בכוונה טמפלייט מוכן והלבשנו עליו משקפיים וזקן תיש. כשמחפשים שני צדדים לבדיחה קצרה, הסטריאוטיפים האלה פשוט מתיישבים על הדמויות בלי לשאול אותנו בכלל. לפעמים לקחנו את הפרעות האישיות האלה עד הקצה לפעמים נתנו לחבר'ה להיות קצת יותר אנושיים, לפעמים הרשינו לרועי לטבול קצת בעולם ההזוי של ירון ולפעמים אפילו נתנו לשניהם לאבד אחיזה במציאות לכמה פאנלים, ובסופו של דבר אני חושבת שהספין שלנו על הבסיס ההומוריסטי האוניברסלי הזה יצר שתי דמויות נהדרות שאני אשכרה מתגעגעת אליהן לפעמים.
גם דמויות שהצטרפו מאוחר יותר כמו יוליה, הדס או החתולה קונסולה, שהתחילה את דרכה כפרופ שולי והלכה והתמרכזה עד שקיבלה סטריפ משלה, זכו באפיון שגם מהצצות בודדות אליו אפשר היה לראות שלא מדובר בפלקטים עם בלוני דיבור.
הסוף
בחודשים האחרונים של וי בריבוע כבר הורגשה ירידה באנרציה, בין אם בתחרויות "עשה זאת בעצמך" שחזרו על עצמן (בהגזמה) או בעקיצה העצמית הקטנה שאיכשהו הרבה קוראים פספסו. וכדרך כל סדרה מצליחה, גם אנחנו קפצנו את הכריש לקראת הסוף. נו מילא. לפחות לא שלחנו את מאלדר לחלל.
אני חושבת שהיה לנו אחלה run. אנשים שאנחנו לא מכירים פנו אלינו במקומות מפתיעים והחמיאו על הסטריפים, Ynet מצאו לנכון לפרסם כמה מהם וסטריפ אחד אפילו נגנב עבור התחרות של WoW וחולל סקנדל (קטן). אפילו טבענו מטבע לשון קטן, למען השם. היה טוב וטוב שהיה, ואילו היינו חיים בעולם מושלם הייתי מתפרנסת משעה יומית של ליטוף חתלתולים ובשאר הזמן הייתי ממשיכה את וי בריבוע. עד שזה יתוקן, אני מודה מקרב לב לויגיימס על ההזדמנות המופלאה הזו ועל החופש לעשות איתה מה שרצינו, ומאחלת לכל מי שיבוא להחליף אותנו דרך צלחה וקחו את זה בקלות =)
אביב.
טוב, קצת עצוב לראות אתכם עוזבים למרות שזה כבר התעכל ממזמן. בכל זאת קיוויתי שפתאום ביום בהיר תחזרו לפעילות והכל יהיה בסדר.
מה כן, אם אין רצון או אין זמן אז עדיף שיהיה כך. איך אומרים, קומיקס עושים באהבה או לא עושים בכלל.
מה יהיה על הבלוג? יחיה? יש בלוג אחר בו אני יכול לקרוא הגיגים מפיכם? ממש לא אכפת לי מה P:
פוסט סיכום ארוך ומגניב לחלוטין=)
וגם אותי מעניין לדעת מה יהיה עם הבלוג.
וואו, האפילוג ממש הצחיק אותי. במיוחד הקטע עם ירון=)
בהצלחה בחיים החדשים והעלובים שלכם, רק שתדעו שהקודמים (אלה עם הקומיקס) היו הרבה הרבה ה-ר-ב-ה יותר טובים. הא!
O.O"
וי בריבוע היה אחד הדברים הקטנים האהובים עלי בחיים, כל פעם שעזבת קצת העולם נהיה שומם.
אני לא רוצה לומר יותר מדי, רק שעשיתם לי טוב כל השנים (וואו, שנים) האלה, ושאני מקווה מאוד לראות אתכם צצים מדי פעם עם איזה קומיקס חדש כתרומה לאתר רק בשביל הקוראים הנלהבים שחסרתם להם. לא, באמת. זו דרישה.
We love you!
D:
אחד הרגעים הכי מגניבים שקרו לי בשנים האחרונות היה כשערן ביקר אצלי כדי לעבוד על פרוייקט משותף, ופתאום נזכר שזה יום לפני שצריך לפרסם סטריפ. חיש קל הוא התקשר לאביב, ושניהם התחילו להריץ בטלפון רעיונות שונים ומשונים למה שהפך לאחד הסטריפים האחרונים (למרבה הצער) של וי בריבוע. הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, מעבר ל"אלוהים, אם ערן שכח יום לפני סטריפ שהם צריכים להכין אחד, האם זה באמת מי שאני רוצה שיכין איתי את הפרוייקט", היה שוואו, איזה מגניב, סטריפ של וי בריבוע נולד אצלי בחדר.
אביב, ערן, תודה על הפרוייקט המגניב ביותר בתולדות ויגיימס והאנושות כולה. להגיד "בהצלחה בהמשך" זה לא מקורי, אז אני לא אגיד.
אוי.
עכשיו אני עצוב.
זה באמת נגמר…
בשנה הבאה עם קונסולה החתולה?
אני מאוד מקווה שכן.
הולך לקרוא את כל הארכיון עכשיו ();
ואולי עכשיו כשבאמת נגמר וי בריבוע, תראו לנו את הסטריפ הסורר שהחלטתם לא לפרסם? (גיהנום קפוא וחזירים מעופפים)
אחד הדברים שהכי חסרים לסצינת הגיימינג הישראלית הוא הוואי.
אני יכול לדבר עם חבר שלי שעות על הגרפיקה האדירה של קרייסס, להעביר צחוקים עם מישהו שאני בכלל לא מכיר על "ערב מולטיפלייר" בשרת CS, או על הזעזוע העמוק שאתה מקבל כשFreelancer נתקע לך באמצע המשחק.
אבל בכל מה שקשור למסביב של עולם הגיימניג – אין משהו שיותר כיף להיזכר בו ולהעביר עליו צחוקים מאשר הסטריפ החדש של וי בריבוע (אולי חוץ מלהתווכח על תוספות לפיצה ו"איזה סרט רואים אחרי זה" במסיבת רשת). כשאתה פוגש גיימר שגולש בויגיימס – כמעט אוטומטי השיחה תזרום לקטע ששניכם מריצים קטעים מהקומיקס המשובח הזה.
הקומיקס הוא הצלחה בזכות מה שהוא – כקומיקס חי, בועט, מקורי, שנון (ולעיתים דבילי להחריד) וישראלי בדרכו שלו, ובזכות העובדה שהוא באמת חלק מהמאמץ של כמה אנשים להרים ולהרחיב את אופי קהילת הגיימינג הישראלית.
וואו. תודה אביב, תודה ערן, על כל אחד מהסטריפים שנתתם לנו.
והצלחה לשניכם, עם מה שתעשו בהמשך (כל דבר שתעשו יהיה מוצלח, אני יודע)
בן.
חי עיני המשתאות, זה נפסק כשמפסיקים אותו.
יהיה חבל לאבד את וי בריבוע, אבל אני מניח שעלינו להודות על מה שהיה.
המון הצלחה בהמשך הדרך, ועכשיו אפשר סוף סוף להדפיס חולצות עם בדיחות מהקומיקס בלי חשש לתביעה. [:
חבל 🙁
דווקא מצאתי את VGames לאתר טוב רק בגלל שנתקלתי בקומיקס וקראתי את כולו מההתחלה עד לפרק בו נפגשתי (בערך בפרק 93 {זה די הרבה לקרוא אם תשאלו אותי ^^ }. .. …) עקבתי אחרי הסטריפים וכל יום הייתי בודק אם יצא אחד חדש…
אם תחליטי לעסוק בזה שוב אז תדעי שאני תמיד אבדוק אם יצא סטריפ חדש…
עד אז להתראות ^^
אני אוהב אותכם! אתם לא מבינים!
אני גיא מנהל קהילת GTA לשעבר, מנהל זה וויכוח אגדי עם מנהל הקהילת GTA הנוכחי שהוא טל והוא מבאר שבע, שבאר שבע היא חור החורים! ומאז תמיד יש התנגחויות בין באר שבע לירושלים! עכשיו מחצתם אותו לחתיכות! אוהב אותכםםםםםםםםםםםםםםםם
תודה רבה חבר'ה =)
מאוד נחמד לקרוא את התגובות, במיוחד אחרי כל כך הרבה זמן. משמח לחשוב שמה שיזכרו מאתנו זה 200+ סטריפים ולא ייבוש של 6 חודשים.
פוק והומר, אנחנו עדיין לא בטוחים מה יהיה על הבלוג. אני אעלה בקרוב פוסט נפרד עם האופציות שעומדות בפנינו, ואני מאמינה שההחלטה תתבסס על מה שאתם תרצו להמשיך לקרוא.
ארז, אני חושבת שאני זוכרת את הארוע =) לא בדיוק איזה סטריפ זה היה, אבל את ההליכה עם הפלאפון מצד לצד בבית עד שנסגרנו על משהו שנראה ראוי להעלאה. וזה לא היה יום לפני העלאת הסטריפ, אלא באותו יום ממש. עבדנו הכי צמוד לחדשות שאפשר =)
נעמה, ראי הפוסט הבא שלי לתשובה…
Avki, ממש משמח אותי לשמוע שהיעד הסופי של שיחות גיימרים היה וי בריבוע =) אני חושבתשזו היתה המטרה, בסופו של דבר.
בופס, "נפסק כשמפסיקים אותו" – העלה בי חיוך =) אני עדיין די בטוחה שוי בריבוע שייך לויגיימס, אבל הי – אם מספיק אנשים ידרשו אולי תעשיית הטקסטיל תהיה הצעד הבא שלנו.
חבל, תמיד משמח אותי לשמוע שאנשים הגיעו לויגיימס בזכות הקומיקס, וצר לי שנאלצנו להפסיק.
[…] יוצרת הקומיקס, אביב אור, סיכמה את שנות הפעילות שלו בבלוג שלה. […]
אבל יש מצב שתחזרו עם עוד סטירים נכון???
אין סיכוי שהעיניין סגור לגמרי… יום יבוא ותמשיכו עם עוד סטריפים, אולי לא עם ירון, רועי ויוליה… אבל היום הזה חייב לבוא (זה אמור להיות ככה 😐 {זה תמיד עובד בסרטים ^^} אולי גם פה)…
חבל, ממש חבל.
קומיקוס מעולה.
אהבתי כל סטריפ.
מחכה בקוצר רוח לפרויקט הבא.
למהההה?????
תכלס היו ימים שרק הדלקתי תמחשב בשביל להיכנס לוי בריבוע………..
אין מצב שתחזרו?????????
תחשבו על זה
אם יהיה לכם זמן….
מתישהו אני בטוח שיהיה לכם גם אם לא בטווח הקרוב….
(שלוש חודשים..)
אביב, ערן- תודה על הכל, היה נהדר.
הקומיקס היה הסיבה שבגללה הגעתי לvgames בפעם הראשונה (נראה לי שזה היה סטריפ 64 עם הסופלה המחתרתי) והסיבה שבגללה נשארתי. כאמור הכל התחיל בסטריפ אחד שמישהו קישר אליו, קראתי וראיתי כי טוב והתחלתי לדפדף אחורה. עד שגמרתי לעבור קדימה (החלפתי כיוון באמצע וקפצתי להתחלה) על הכל כבר הייתי מכור מה שאילץ אותי לחזור לאתר לראות עם יש סטריפ חדש ועל הדרך גם בדקתי שאר האתר וראיתי שגם שם כי טוב.
עם הזמן לבדוק האם יש סטריפ חדש הפך להיות אחד הדברים הראשונים שעשיתי כל יום באינטרנט 🙂
אין לי ספק שאני אזכור את וי בריבוע עוד הרבה זמן (וגם את הדיונים בפורום הישן והחדש שהוא וההודעת פתיחה של אביב יצרו).