בלון דיבור

8 תגובות לפוסט "האיור השבועי #47 – איש המקלות הסיניים"

1. lordart הגיב:

   16 באוגוסט 2009 בשעה 23:05

   וואו, הציור הראשון שלי בבלון דיבור. איזה מוזרה השמחה הקטנה של לראות משהו שלך באתר אחר באינטרנט. אביב, לא שמת את הציור שלך…?

   הגב
2. קרן אור הגיב:

   20 באוגוסט 2009 בשעה 21:08

   וואו, איך אני מופתעת שאף אחד לא עשה stick-figure(כאילו… איש מקלות…) אבל במקום קווים עם מקלות סיניים. זה היה הרעיון שלי וסתם לא הספקתי.

   הגב
3. יואב הגיב:

   21 באוגוסט 2009 בשעה 3:21

   מגניב מגניב, איורים יפים ומגניבים.

   עובדיה – אני פשוט מת על הסגנון שלך. זה משהו שלא רואים כמוהו (או לפחות אני לא רואה). מגניב. משהו אבל כן מפריע לי, בכללי – שזה מרגיש לי יותר כאילו "איש עם מקלות סיניים", מאשר "איש *ה*מקלות הסיניים". כאילו, האיש כל כך מסוגנן, כל כך מוזר ומאופיין בפני עצמו, שהוא גונב את ההצגה מהמקלות. אם הוא היה עושה איתם משהו מיוחד, או שהסיגנון שלו היה קשור למקלות, היה כאילו יותר קל לשלב את הרעיון בראש.
   אבל האיור מקסים אותי. כל האיורים שלך מקסימים אותי.

   ליאור – אהבתי מאוד את השימוש של האיש עם המקלות! אבל דווקא במקרה כזה היה נראה לי נכון להוסיף רקע, או לפחות קרקע כלשהי, בשביל להראות ולהדגיש את העמידה שלו.

   אופיר – הוהו!! אהבתי נורא! כזה פשוט, כזה מצחיק. אחלה הבעה יש לאיש המקלות הסיניים הזה, עושה טוב לכל האיור. אהבתי גם את הרקע.

   מנחם – איור בהחלט מגניב. אני לא מאייר בעצמי, אבל משהו בפוזיציה של הידיים מרגיש לי מוזר. אבל באמת קטונתי פה, אני לא הייתי יכול לעשות את זה טוב יותר. משפט לגבי הצבעים – הם מאוד נעימים, ומגניבים, השילוב הזה שלהם – אין ספק שאתה מבין בהתאמת צבעים. האדום קופץ על הרקע של הירוק הכאוטי הזה, וכל הגוונים נעימים לעין. אבל שווה לבדוק אולי – האם "נעים לעין" זו התחושה הנכונה ביותר לאיור? מרגיש לי שיש הרבה אקשן באיור, שלא מתבטא בצבעוניות שלו – בדרמה, בהבדלים בין גוונים בהירים לכהים, בבחירת הצבעים. אביב ופטרי אשפים פשוט בהתאמת צבעי האיור לאווירה שהם רוצים להעביר בו. שווה לבחון את הצבעים שהם משתמשים בהם, אני למדתי מזה.

   רחל – מגניב 🙂 אין מה להגיד. ההבעה שלו מעולה. הקומפוזיציה טיפה מושכת שמאלה לדעתי, אבל בקטנה. אהבתי.

   שמעון – האם הצ'יפס ה"פרנץ' פרייז" האמריקאי של מקדונלד הוא המקלות של האיש הסיני? לא הבנתי לגמרי. אבל האיור מגניב לי, והקומפוזיציה טובה.

   טום – מאוד אהבתי את הרעיון של להפוך את איש המקלות הסיניים לנבל מסרטי בונד – מאוד מאוד אפילו. ויש שתי נקודות שיא לדעתי בכרזה הזו – היד של האיש, שמרימה את בונד עם המקלות, והטיפול במילים Chop Sticks, עם הוספת שני הפסים האלה למטה. חכם מאוד. וגם הצבעים הבוטים האלה. ליגה.
   שלושה דברים מפריעים לי: הראשון זה ההופעה הכפולה של בונד ושל המקלות הסיניים. שני הבונדים כמעט באותה תנוחה, ובלי הבדל משמעותי מספיק במרחק מהצופה. אם כבר יש בונד אחד, הקטן לדוגמא, השני צריך להיות בקלוז-אפ מטורף, פרופיל של הראש או משהו כזה (ועדיף לדעתי שיהיה רק בונד אחד). אותו דבר לגבי המקלות הסיניים – יש להם שני שימושים שונים בכרזה, הייתי מנסה לאחד בינהם, שהמקלות אותם מחזיקה היד יפצלו בעצמם את הכרזה לחלקים. או כל פתרון אחר.
   השני שמפריע – לדעתי יש מעט בלגן בקומפוזיציה. אהבתי מאוד את הרעיון של להראות הרבה סצנות, ולהראות התרחשות ואקשן, אבל, לדעתי לפחות, הקומפוזיציה עכשיו מעט עמוסה מידי.
   והשלישי – הטיפוגרפיה. לדעתי, יש פה יותר מדי פונטים, שכתובים ביותר מידי כיוונים ויישורים. זה מוסיף עוד עומס לקומפוזיציה. ובכלל, כמה שפחות פונטים, ככה יותר טוב. זו דעתי, לפחות. "פחות זה יותר", כפי שהאתגר הקודם ציין פה. =)
   סליחה על המגילה, אני פשוט ממש אוהב את האיור – גם את הרעיון וגם את הביצוע. וגם את הרעיונות הקטנים בתוך הביצוע, והביצוע שלהם. זה האיור האהוב עלי הפעם. ובגלל זה אולי בער בי להגיד דברים קטנים שהפריעו לי.

   הגב
4. רחל הגיב:

   22 באוגוסט 2009 בשעה 9:51

   תודה יואב על הבקורת המושקעת

   הגב
5. אופיר הגיב:

   23 באוגוסט 2009 בשעה 20:20

   כן, תודה יואב 🙂

   הגב
6. T הגיב:

   24 באוגוסט 2009 בשעה 0:23

   וואו יואב, תודה על הביקורת המעמיקה. זה לא סתם ביקורת בונה – זה ביקורת בונה עם יסוד מתכת! זה גם מאוד מחמיא.

   שמחתי שהגבת על הקומפוזיציה, כי זה היה הדבר הכי חשוב לי. לא הייתי בטוח במה לבחור כי היה לי הרבה הרבה רעיונות… אולי אני אשים בבלוג חלק מהסקיצות. אבל העיקר של הקומפיזיציה בשבילי היה שבונד הגדול יהיה בולט. בגלל זה הוא הדבר היחיד, חוץ מהבונד הקטן, שצבוע בלבן. ניסיתי לקרוא תשומת לב לבונד הגדול עם האיקס הצהוב של המקלות הסיניים למעלה – הראש שלו היה אמור להיות יותר בהצטלבות. כמו כן, הראש שלו מוקף בצבע כתום שלא מופיע בשום מקום אחר, והיד בצבע של המקלות יוצרת איזהשהו מסגרת לדברים שבאמצע הפוסטר.

   נראה לי שהצלחתי לקרוא תשומת לב לבונד הגדול, אבל הייתי משנה אלף דברים אם היה לי זמן והייתי יותר מוכשר! אולי הייתי מוצא דרך לארגן את כל הסצינות ביותר אלגנטיות. 😉

   סורי שפטפטתי אבל… אני אוהב לפטפט. אני מקווה שתשתתף בשבוע הבא! (אוף, כבר מחר בעצם).

   הגב
7. עובד הגיב:

   24 באוגוסט 2009 בשעה 4:37

   תודה רבה יואב 🙂 תגובות מצויינות.

   הגב
8. יואב הגיב:

   27 באוגוסט 2009 בשעה 18:35

   לכולם – בכיף.

   לטום – בכיף. ואחרי קצת זמן שחשבתי על זה, נראה לי הבנתי מה מפריע לי במיוחד בקומפוזיציה – זאת קומפוזיציה של כרזה, שמתוכננת לפי ערכים של קומפוזיציה של איור. לדעתי לפחות..

   מזותומרת –
   באיור יש מלא דברים מגניבים שאפשר לעשות עם הקומפוזיציה, למשוך את העין לפה ולשם, לגרום לדמות מסויימת להיות חשובה יותר, להבדיל בין מישורים, בין דמות לרקע, לעקוב אחרי המבטים והמחוות של הדמויות, ועוד ועוד. בטח יש עוד הרבה, אני פשוט קטונתי מלדעת.

   אבל כרזה היא לא סצנה סגורה, עם רקע ודמויות. היא הרבה אלמנטים לא קשורים שמחוברים יחד, ועוד עם טיפוגרפיה. צריך להפעיל פה כללי קומפוזיציה של עיצוב: יישורים, גדלים, מרווחים, מסגרות, יישורים (יישורים זה חשוב – כתבתי פעמיים =) ).
   צריך שהאלמנטים יהיו מיושרים בקפידה אחד לשני – שהכתף של בונד לדוגמא, תתיישר בדיוק לקצה של הצ'ופסטיק למטה, ולא בערך. צריך שתהיה מעיין "מסגרת" דמיונית סביב התוכן העיקרי של הכרזה שבא אסור שיהיו פרטים חשובים (אני מדבר על הפה בצד ימין למעלה והטקסט בצד שמאל למטה, לדוגמא – הם צמודים מידי לקצה הכרזה). אותו רווח שהמסגרת יוצרת, צריך לחזור על עצמו כרווח בין אלמנט לאלמנט. בקיצור – עיצוב גרפי מהודק ומדויק.
   אני חושב שזה מה שהיה פותר לך את עניין הקומפוזיציה.

   הגב