בלון דיבור

15 תגובות לפוסט "קשקושון יום ראשון – 22/8"

1. אריאל הגיב:

   22 באוגוסט 2010 בשעה 10:57

   יפה מאוד!! מזכיר לי משום מה את הסרט "אחי הדוב"
   שמים לב מאוד שהפכת!!! זה נהיה תנוחה לא טבעית…

   הגב
   • zipdrive הגיב:

     22 באוגוסט 2010 בשעה 13:44

     מה? זה טבעי מימין לשמאל אבל לא הפוך?

     הגב
2. ניר הגיב:

   22 באוגוסט 2010 בשעה 13:56

   מגניב ביותר!
   זה ציור נהדר לטעמי.

   מה שכן, לא יכולתי שלא לשים לב שנעלם לו הקעקוע ביד ימין של הדמות, אהבתי אותו 🙁

   הגב
   • Aviv הגיב:

     22 באוגוסט 2010 בשעה 14:01

     אוי נכון! הזכרתי לעצמי כל הזמן להוסיף אותו אח"כ, וכמובן ששכחתי…אולי צריך ליצור שכבה זמנית עם הערות באדום תוך כדי עבודה ולמחוק אותה רק כשהכל טופל.

     הגב
     • ניר הגיב:

       22 באוגוסט 2010 בשעה 23:37

       זה יכול להיות פתרון לא רע, כל עוד לא שוכחים להחזיר את השכבה הזאת ממצב מוסתר כי היא מפריעה לעבוד 😀

       הגב
3. דניאל הגיב:

   22 באוגוסט 2010 בשעה 18:44

   מותר לי לשאול, למה הפכת אותה בכלל? 🙂

   הגב
   • Aviv הגיב:

     23 באוגוסט 2010 בשעה 9:38

     לעשות מדי פעם היפוך מראה זו דרך מצוינת להסתכל על הציור ב"עיניים חדשות" ולגלות טעויות שהעין כבר התרגלה אליהן בכיוון עליו עבדת עד עכשיו.

     הגב
4. אורן הגיב:

   22 באוגוסט 2010 בשעה 21:33

   נראה מעולה 🙂

   הגב
5. Bell הגיב:

   22 באוגוסט 2010 בשעה 23:15

   נדמה לי שמשהו מהקסם הלך לאיבוד בצביעה. אולי זה רק הטעם שלי; הצבעוניות העזה איכשהו מפחיתה מהפראות שחיבבתי בסקיצה, ומשהו בפנים שלה לא עובד טוב כמו קודם. הרקע נהדר וגם הקרקע טובה, אבל בצביעת הדמות עצמה יש לי הרגשה קצת blurry מדי. הייתי מנסה לעדן טיפה את הכחולים לגווני האדמה של שאר הביגוד שלה, אולי עם שכבת צבע אדמה באטימות נמוכה, וקצת מחדדת שוליים כמו בירכיים שלה. אשר לפנים – אני לא בטוחה מה עובד שם פחות. הייתכן שהעין השמאלית (בצד שמאל של הציור, הימנית שלה) מעט גבוהה מדי?

   הגב
   • Aviv הגיב:

     23 באוגוסט 2010 בשעה 9:40

     אני חושבת שזה הפה בעיקר. זו תמיד הבעיה (שלי לפחות) בצביעה – בזמן שבעבודת בעפרון או דיו אפשר להעביר צורה בשלושה קווים ולקלוע בול, בצבע צריך להתחיל להתייחס לאובייקט כתלת מימדי, וזה לפעמים מפיל אותי.

     הגב
6. יואב הגיב:

   23 באוגוסט 2010 בשעה 1:08

   בדרך כלל אני מסכים עם מה שבל אומרת, שהצבע גורע מהקסם של הסקיצה. אבל דווקא פה קרה משהו מגניב. הצבע אמנם לקח מהפראיות של הסקיצה, אבל הוסיף לה חיים.
   הצבע הוסיף משהו שאני אישית מאוד אוהב בציורים, וזה סאונד. בניגוד לסקיצה, פה אני שומע את העלים, ושומע את הקשת נמתחת ואת האבנים הקטנות שמתדרדרות בגלל הלחץ של כפות הרגליים שלה.
   משהו פה חי. וגם ההבעה שלה פה הרבה יותר בהולה, מאשר ההבעה המרוכזת של הסקיצה. יש פה בומבה של שוט.
   זה לא שהיה משהו רע בהבעה המרוכזת של הסקיצה, אבל הבהילות עושה טוב. הייתי אפילו מרים את הדמות טיפה – שלא תשב על הרגל, אלה תתרומם כזה, בשניה לפני שהיא משחררת את החץ. ממש קצת.

   אני מסכים עם ההערות של בל, אבל בכללי – אני חושב שזה מעולה. אם הייתי רואה את זה כפוסטר ברחוב הייתי עוצר להביט. שזו לדעתי מחמאה ענקית לכל דבר חזותי.

   הגב
   • Aviv הגיב:

     23 באוגוסט 2010 בשעה 9:41

     אני לוקחת את זה כמחמאה ענקית =)
     גם לדעתי הצבע הוסיף חיים, אבל לקח מהדמות. יום אחד אצליח לשמור על שניהם.

     הגב
7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

   26 בספטמבר 2010 בשעה 0:37

   […] […]

   הגב
8. בשבח ובגנות ה-RSS: בלוג נעים מאוד הגיב:

   27 באפריל 2012 בשעה 10:16

   […] למי יש את הכוח לעשות את הקליק הנוסף הזה כדי לראות את הדיונים שהתפתחו עקב פוסט כזה או אחר? או לשים לב מידי פעם למשהו קטן כמו אתר שהוסיף […]

   הגב
9. מחשבות על היתרונות והחסרונות של RS feed הגיב:

   16 בנובמבר 2012 בשעה 10:47

   […] למי יש את הכוח לעשות את הקליק הנוסף הזה כדי לראות את הדיונים שהתפתחו עקב פוסט כזה או אחר? או לשים לב מידי פעם למשהו קטן כמו אתר שהוסיף […]

   הגב