Englishרביעי 13\10
הכל מפסיק בלונדון בערך ב-11 בלילה.
ובכן, אני בטוחה שזה לא מדויק, ויש מקומות סודיים שחוגגים כל הלילה, בירה נשפכת בהם כמו מי שפכים לתמזה וארנבים עושים מופעי קסמים, אבל אני לא בטוחה מהם המקומות האלה, ובכל מקרה לאנדרגראונד לא אכפת – הוא מסתיים ב-11:30.
כל זאת היה כדי לתרץ למה אני יושבת ומעדכנת את הבלוג באמצע חופשה, אבל למען האמת הסיבה היותר חשובה היא שקורים המון דברים שלא אזכור אם לא אכתוב, וחבל.
היום בצהריים, למשל, ירדתי מטיסת אל-על בשדה התעופה הית'רו, ומיד קניתי כרטיס לרכבת המהירה יותר מהאנדרגראונד שמגיע למרכז העיר תוך שבע שנים, אבל זולה יותר מהאקספרס שמגיעה לתחנת פדינגטון לפני שהספקת לומר "תחנת פדינגטון". השלט אמר שעליי לקחת רכבת חינם לטרמינל אחר, ומשם את הרכבת ללונדון. ישבתי לי בתחנה, מסתכלת סביב ומתפלאת לגלות שכמעט אף אחד לא נמצא שם. "חובבנים", חשבתי לעצמי; "בטח לקחו מונית כדי לא להסתבך. הרי רק צריך לעקוב אחרי ההוראות, ומגיעים בלי בעיה."
מכאן לשם נסעתי לטרמינל 4, גיליתי שקראתי את השלט לא נכון והייתי צריכה לקחת את הרכבת מהטרמינל שהייתי בו במקור, חזרתי לשם, פספסתי כמובן את הרכבת הקודמת ונאלצתי לקחת את זו שהגיעה חצי שעה אחריה. למה תמיד כשמתנשאים בראש על אנשים אחרים זה חייב לחזור ולנשוך אותך בעכוז?
מלבד התקלה הקלה הזו הגעתי בשלום לחדר במלון, שבנוי בצורה משונה להפליא עם מדרגות שכמעט בודאות זזות כשלא מסתכלים. החדר שלי נמצא במעלה גרם מדרגות שנגמר בדלת, מנותק באופן מעליב כמעט מהחדרים האחרים בקומה.
בדרך לקרוע את העיר עצרתי בסאבוויי לאכול משהו מאז ארוחת הבוקר על המטוס (האם גם בארץ שמים גבינה מותכת על כל הסנדביצ'ים שלהם? זה כמו הרעיון הכי טוב בהסטוריה של אוכל) ויצאתי מיד לרכוש הכל בחנות Primark, חנות בגדים ענקית וזולה לאללה הידועה בגודלה הכביר ובמחיריה הנמוכים. איך שנכנסתי – יצאתי, כי עם כל הכבוד למימדים מפוארים ולמודל כלכלי של שוק, אני כאן רק שבעה ימים, ואין לי כוונה לבזבז חצי מהם בלחכות בתור לתאי המדידה. אני שוקלת לשכור הודי שימדוד ויקנה בשבילי; נראה שכולם שוכרים פה הודים בשביל דברים.
אחד הדברים הכיפיים בטיולים הוא ללמוד דברים חדשים: היום למדתי שקל הרבה יותר לנווט עם מפה מאשר בלי מפה, היכרות עם המקום או יכולת להבדיל בין ימין לשמאל. אחרי שלוש שעות של הליכה (רחוב סטראנד הוא הרחוב הארוך ביותר באירופה, אם לא בעולם כולו) הגעתי להליכה למענה הלכתי, היינו Along the Thames Pub Walk מסדרת הסיורים שמארגנת חברת London Walks הפלאית. הסיור הוא לא כמו ה"Pub Crawls" הסטנדרטיים, במהלכם אתה מנסה לשתות את משקלך בשיכר, אלא סיור לאורך התמזה עם מגוון אנקדוטות וסיפורים על ההסטוריה שלה ושל לונדון, עם קפיצות קצרות לפאבים מיוחדים באזור.
במהלך הסיור פגשתי את סוזי ופיט האגינס, זוג מבוגר חמוד מקליבלנד, אוהיו. מסתבר שהבן שלהם גר בקרייסטצ'רץ', ני-זילנד במשך כמה זמן, ועכשיו עבר לסידני, שזה מצחיק, כי אחותי גרה בסידני כמה זמן ועכשיו עברה לקרייסטצ'רץ', ניו-זילנד. אולי מצחיק זו לא המילה הנכונה, אבל זה בהחלט מוכיח שיש אלוהים. בהתחלה, כשארבתי ליד נקודת ההתחלה של הסיור, תהיתי אם שווה בכלל להצטרף אליו, כש-90% מהמשתתפים נמצאים ב-90% מתוחלת החיים שלהם. הטיעון המכריע היה שלא יתכן שהלכתי את כל רחוב סטראנד הארור לחינם, ואני שמחה מאוד שהחלטתי להצטרף: הסיור עצמו היה מעניין מאוד, עם סיפורים (שאת אמיתותם לא היה לי כוח או לב לבדוק) על פאב ששכירותו ממומנת ע"י IBM למשך 1000 שנה כי רק כך הוא היה מוכן לעבור מהשטח שהחברה רצתה לרכוש, על כנסיית סנט פול שצ'רצ'יל הגן עליה במלחה"ע השניה במחיר הפקרת כל האזור שמסביב, ועל הכשל שגרם לפאבים רבים בלונדון לשאת ציור של ברבור עם ראש אחד ושני צווארים. אבל גם – אולי אפילו במיוחד – כי היה נחמד ממש לשבת על בירה (או שלוש) עם אנשים שבחיים לא הייתי מדברת איתם אחרת, לנפץ להם מיתוסים על ישראל (המחשבה שאנחנו מדינה של כמאה מיליון תושבים היא עניין די נפוץ) ולשמוע על הכלבים שלהם, עבודתם במפעל הפלסטיק ומה הם אהבו בפריז.
כעת אפשיר את אצבעותיי, שלא ידעו קור כזה מאז 1975, ואלך לישון. התכניות למחר: מוזיאון כלשהו, סיור בווסטמינסטר למטרות הנאה ועבודה, חנויות משחקים וקומיקס, ופאב-קוויז שמארגנת אחת המארגנות של TAM London, כנס הספקנות והחשיבה הביקורתית שלמענו בעיקר החלטתי לטוס.
מונה בירה נוכחי: שלושה חצאי-פיינט: Special Young של ה-Founders Arms, ועוד שניים שכבר לא טרחתי לזכור את שמם, לראשון מביניהם הוזמנתי ע"י סוזי ופיט והשני היה ב-The George, שם פגשתי גם את שרלין, ברברה וג'ו.
תגים: לונדון
נשמע שאת נהנית, תמשיכי ככה!
אם את קוראת את זה אחרי שחזרת לארץ, אז:
כמה חבל שלא ביקרת בחנויות מגניבות כמו Orc's Nest ו- Forbidden Planet.
יש בלונדון את ה- night-bus שפעילים גם בשעות הזויות יותר של הלילה.
אני רק לא יודע עד כמה בטוח לעלות עליהם אם את לבד שם.
http://www.londonbusroutes.net/routes.htm#night
הייתי בסיור הזה בשנה שעברה, הוא אכן סיור מוצלח
רק אציין שמוזר לראות שהפוסט עוסק בחייך הפרטיים, כי לא זכור לי שהעלית פוסט מסוג זה עד היום, אבל אין התנגדות מצדי
יש! חשבתי שאולי תעדכני מלונדון (:
אני לבדי בחדר קריאייטיב, היום הביאו מיני טילונים, אבל אצלך נשמע הרבה יותר שמח ומשעשע! תעשי חיים
כל הכבוד, זה בדיוק מסוג הדברים שאני בחיים לא הייתי יכול לעשות. לעדכן באמת ביום שבו דברים קורים, כלומר. אבל גם סתם לדבר עם אנשים על דברים ולהכיר אותם ככה.