Englishיום אחרון. הייתי נחושה בדעתי לנצל אותו עד תום, והשכמתי לקום עם עלות החמה, בסביבות שמונה בבוקר. שום דבר לא השתבש עם השעון המעורר, להפתעתי הרבה, ואחרי ארוחת בוקר אנגלית שטעמה הזכיר במעורפל פופקורן של קולנוע (מה שאולי רומז לכמות המלח והחמאה שהיו בכל דבר) יצאתי לכיוון הייד פארק.
חציתי את הפארק לאורכו, נהנית מסנאי-ענק ועורבי-ענק ענקיים שנקרו בדרכי, וכשהגעתי לקצה זה היה חצי שעה לפני שמוזיאון הטבע נפתח, אז ישבתי ורשמתי את הפינה האסיאתית של הפסל לזכרו של אלברט. (תמונות ורישומים שיצאו מספיק שווים להעלאה יועלו בהמשך.)
ביקרתי במוזיאון הטבע (Natural History Museum) כשהייתי בת 12 בערך, ואהבתי אותו נורא. חשבתי שהיום, כשאני יודעת דבר או שניים יותר, יהיה מעניין לחזור. אז בהחלט היה מעניין, ותמיד נחמד לראות שלדי דינוזואורים ודגמים של חיות פלאפיות, אבל מה ששכחתי ב-14 השנים שחלפו מהביקור הקודם, הוא שהמוזיאון די מוכוון לילדים: הוא מלא בהפעלות והמחשות, ובעיקר, ובכן, ילדים. אז בזריזות ביקרתי בכל החלקים החשובים, הצצתי ברפליקה של השלד של לוסי, ראיתי טי-רקס אנימטרוני שואג על ילדים שמחים (שמחתי בעצמי שבני אדם ודינוזאורים לא חיו ביחד אף פעם, למרות שיש שטוענים שכן), בהיתי בשלדי לויתנים בעיניים פעורות (הם ענקיים. ענקיים!) והצלחתי לעצור בעצמי מלקנות בובה פרוותית של טריצרטופס.
בהמשך רציתי לבקר בשוק קמדן, ופארק ריג'נט נראה כמו דרך טובה להגיע אליו. ראשית קניתי סנדויץ' בסאב-וויי, עם חזה הודו, האם, בקר, עגבניות, חסה ורוטב חרדל-דבש. סאב-וויי הוא החבר הטוב החדש שלי, ואני מקווה שהסניף ההוא שראיתי בבן-יהודה עדיין פעיל, כי יש סיכוי שאני עוברת לגור לידו. התהלכתי בפארק ריג'נט המקסים, על כל סנאיו, ברווזיו, ברבוריו והציפורים המוזרות עם הנוצות על הרגליים שעושות רעש של שלשלאות מתכת נופלות, ולקראת סוף המסלול התחיל לרדת גשם. חמישה ימים לא ירד גשם, והוא מתחיל בדיוק כשאין שום מקום להסתתר תחתיו.
הגעתי כנראה לאזור הכללי של קמדן כשגיליתי שהמפה שלי נחתכת קצת דרומה לו, אז תעיתי קצת רטובה, אבודה ולחלוטין בלי שום קפה, עד שמצאתי באורח פלא את קו 27 שלקחתי לפני כמה ימים לאזור שוק קמדן. כמו הפיה הטובה, או כוכב הצפון, או דימוי מיתולוגי אחר שנוטים לעקוב אחריו בשביל למצוא את השביל ביער, לקחתי את הקו תחנה אחת, ונחתתי בדיוק על השוק.
שוק האורוות של קמדן הוא חמוד למדי, מלא בחנויות שהן העתקים כמעט מדויקים של אותם חמישה אבטיפוסים: בגדי לוליטה\דומינטריקס גותית, טי-שירטים, אביזרים, תיקים ושטויות רוחניות שמדיפות ריח מחליא של קטורת. יש סיכוי שאלה אותן חמש חנויות, מסודרות באופן כזה שאתה חושב שאתה מגיע לחנות חדשה בכל פעם. בגלל הדמיון בין החנויות והפתלתלות של האורוות ביליתי שם פי שניים ממה שצריך, אבל בסוף הצלחתי להתחמק, בעיקר בזכות דוכני האוכל שקל יותר לזכור. יום אחד אני אקנה שמלה גותית, but it is not this day.
יצאתי מהשוק בארבע, ועד שבע, אז מתחיל סיורלונדון האחרון שלי להפעם, לא היה לי הרבה מה לעשות. חזרתי למלון בשביל להתחיל לארוז ולכתוב את מה שאתם קוראים עכשיו, ובקרוב אצא לשתות את החצי-פיינט האחרון, לדרוך בפעם האחרונה על אבני הדרך הלונדוניות ולהפרד מהמבטא הפנטסטי הזה שנראה שכולם כאן כל כך מוצלחים בו.
מחר בערב אני בארץ, ואתחיל לתכנן את הטיול הבא שיקרה אולי עוד שנה. הצעות ליעדים יתקבלו בשמחה משולבת בתסכול.
Cheerio,
אביב
תגים: לונדון
איזה טיול נהדר! *ריציון*
כיף לקרוא את הטיול שלך.
שנה הבאה: פראג.
מוזיאון הטבע בלונדון הוא מוזיאון הטבע האהוב עליי ביותר וביקרתי בהרבה. אני דווקא לא חושב שהוא מכוון לילדים (אבל אולי הדברים השתנו מאז שביקרתי בו לפני עשור) ובכל מקרה, אני אוהב את כל ההפעלות הללו. לא יודע אם יצא לך לבקר במוזיאון המדע הסמוך אבל זה מוזיאון נפלא וחבל שהם כל כך גדולים וקשה לעבור על כל הקומות בביקור אחד.