בלון דיבור

עברנו עוד חמש אותיות, והגיע הזמן לעוד פוסט "אלו דברים שאותי משמחים". והפעם: ברווזים שעפים בשחקים. כמו כן, הדברים הנוספים הבאים:

ו

ואן דר גראף אחותך. אני לא נוהגת לקרוא בלוגים אישיים או פוליטיים, אבל הבלוג של ואן דר גראף משלב את שניהם באופן די חינני, עם כתיבה קולחת והומוריסטית, שעוזרת להחדיר גם את הנושאים היותר כבדים למוחו של הקורא האינטרנטי קצר הסבלנות. בנוסף, יש לה חתול על רקע ירח בכותרת האתר.

ויקטוריאנה. יש לי חיבה אדירה, בלתי רציונלית ומתסכלת לתקופה הויקטוריאנית: האימפריה הבריטית המתפתחת, הנימוס והגינונים, הערבים התרבותיים בסלון, חדוות המסע והגילוי, והאופנה…הו, האופנה! השמלות המשגעות, הנעליים (שבי נשבעתי, עוד אשיג לעצמי), הכובעים הבלתי-סבירים, חליפות הגברים המהוקצעות, מקל ההליכה. המגבעות! רוצה לומר, יש לי חיבה אדירה, בלתי רציונלית ומתסכלת לתקופה הויקטוריאנית כפי שהיא מוצגת לנו בחסות הוליווד. כל עוד לא חושבים על המחלות, העוני, אחוזי התמותה, ההגיינה הירודה, הבדלי המעמדות הקיצוניים, מעמד האישה, הכיבושים האלימים – איזו תקופה רומנטית ונאצלת. בערך כמו פירטים: כל עוד לא חושבים על איך זה היה באמת, זה מגניב לאללה.

ז

זובורנס. מה יותר חמוד מחתולים? גורי חתולים קטנים. ומה יותר חמוד מגורי חתולים קטנים? גורי חתולים גדולים. ZooBorns הוא ממשפחת אתרי "אנחנו יודעים שהיום שלכם על הפנים, קחו תמונות של דברים חמודים!", אלא שהוא מתמקד בגורים (וגוזלים, ושמות אחרים לחיות קטנות) שנולדו בגני חיות ברחבי העולם, כך שאפשר למצוא שם מגוון אקזוטי יותר מבאתרי חתולולים (ע"ע) למיניהם. ומלבד התענוג שבתמונות וסרטונים של חיות חמודות שבא לבכות, יש גם את הערך המוסף של שמחה על פרט חדש שהצטרף לזן שהולך ונכחד, גם אם בשבי. (תודה ל-Kipod על ההצעה!)

ח

חתולולים. חיות אקזוטיות כבודן במקומן מונח, אבל אין חיה שמתעלה על חתול כשזה מגיע לכשרון הומוריסטי. LOLcats הוא אחד הממים האינטרנטיים הנפוצים, שהתחיל – כמו ממים רבים – באתר הפורומים 4chan ב-2006 (אם כי תמונות של חתולים עם כיתוב מצחיק יש כבר מסביבות 1870. אמרתי לכם, אין על ויקטוריאנים). הרעיון פשוט, ואני מקווה שאני לא מחדשת כאן שום דבר לאף אחד: לוקחים תמונה של חתול, כותבים עליה טקסט מצחיק – בדרך כלל עילג, כי חתולים לא טובים באיות – והרי לכם חתולול. האתר I can has cheezburger התחיל לאסוף אותם ב-2007, ומאז צמח לאימפריה בעולם אתרי "אנחנו יודעים שהיום שלכם על הפנים, קחו תמונות של…הכל. כל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו."

בנוסף, חתולניאן.

ט

טקטיקה. הבלוג של ערן אבירם, חברי הטוב ושותפי לענייני קומיקס, פודקאסטים, משחקי תפקידים, טלויזיה והעברת זמן במשרד. ערן כותב על משחקים, בעיקר משחקי תפקידים, ומכיוון שהוא שחקן ומנחה בערך מאז שהמציאו את הדודקהדרון, הוא יודע על מה הוא מדבר. לאחרונה הוא התחיל להקליט גם את הפודקאסט "על כתפי גמדים", עם חדשות מהעולם ומהארץ וראיונות עם כל מיני אנשים מהתחום. כדאי להקשיב! יש שם גמדים!

טים מינצ'ין. אל טים מינצ'ין התוודעתי דרך התנועה הספקנית, כי רבים מהשירים שלו מכילים נימה מסוימת של רציונליות והתרסה בפני ניו אייג' ודת, ולא רק שהם מצחיקים לאללה, הם גם מוצלחים מאוד כמוזיקה, לדעתי. אחד המוכרים בקרב הספקנים הוא "Storm", פואמה בת 9 דקות שנעה בין לעגנית למרגשת, ואחד חביב עליי הוא שיר האהבה האלטרנטיבי If I Didn't Have You.

טיויטרופס. התרבות האנושית מתה על סיפורים, ומי ששמע מספיק מהם יכול לזהות מוטיבים שחוזרים על עצמם: הטובים תמיד מנצחים; בהתחלה הם שונאים ובסוף מתאהבים; הנבל הרג את הוריי וכו'. לפי האתר TVTropes, אלו הם "טרופים" – קונוונציות וכלים ספרותיים שאפשר למצוא בכל יצירה עלילתית. האתר השיתופי התחיל ב-2004 בהתייחסות לטלויזיה בלבד, אבל מאז התפתח לסרטים, ספרים, משחקי מחשב ואפילו החיים האמיתיים, ובחיי שהוא מכיל כל טרופ שאפשר לחשוב עליו, עם דוגמאות עשירות מכל המדיומים ומערכת קישורים מפלצתית אה-לה-ויקיפדיה בין כולם. אזהרה: הגלישה בטיויטרופס מסוכנת לכל מי שסובל ממחסור בזמן. זה מתחיל מ"הי, מעניין מה יש להם לומר על זה", ואז, "אה, אני רק אלחץ על לינק אחד", ואז? אז אתם אבודים. הצעה למי שלא סובל ממחסור בזמן: הכנסו לעמוד של סדרת טלויזיה או סרט חביב עליכם ופשוט קראו את כל הטרופים שלו אחד אחד. מה, כבר 2 בבוקר?

י

יאצי. יאצי הוא הקריין של סדרת ביקורות המשחקים Zero Punctuation, שנקראת כך משום שהוא לא נותן לנקודה, פסיק או מקף לעצור את שטף הדיבור האנגלי החד שלו. אני לא משחקת הרבה במשחקי מחשב, ולכן גם לא מקשיבה הרבה לביקורות שעוסקות בהם, אבל ההומור, המבטא, האכזריות והגרפיקה המהירה והמשעשעת של בן "יאצי" קרושו מספיקים בשביל להעניק לו מקום בי'.

ימד"ב. אם מישהו קרא עד לכאן ולא מכיר את IMDB, אבקש שיקום, ינתק את המודם שלו, ויתרום אותו למישהו שיעשה בו שימוש. Internet Movie Database הוא, כשמו, בסיס הנתונים הגדול באינטרנט על סרטים (וסדרות טלויזיה). הוא מכיל מידע על שחקנים, במאים, תסריטאים, פרטי טריוויה, ציטוטים, פרקי סדרות, סאונדטרקים וסרטים בתכנון, והשימוש העיקרי שלו הוא "נו, אני יודעת שאני מזהה את השחקן הזה! איפה הוא שיחק? יוווו, זה עכשיו יטריף אותי כל השבוע!" – לא עוד.

במקור רעיון פרוייקט הא-ב נועד בכלל לכתוב על דברים שמגניבים אותי, כל פעם באות אחרת. לא ברור איך ובאשמת מי זה התפתח לציורים סוריאליסטים מורכבים, אבל זו לא סיבה לנטוש את הרעיון המקורי, כי יש די הרבה דברים מגניבים בסך הכל.

הנה הקבוצה הראשונה. משהו חשוב שלא נכלל בה (אבל יגיע בהמשך) הוא פודקאסט משחקי התפקידים החדש של ערן, "על כתפי גמדים", שכבר מתהדר בראיון ראשון ובמנגינות מעבר מלבבות. לכו להאזין מיד. אני אחכה.

א

אקו בזאר. אני לא משחקת בהרבה משחקי רשת עקב אישיות התמכרותית, אבל אקו בזאר הוא תענוג. תארו לעצמכם את לונדון הויקטוריאנית, ששקעה לתוך האדמה וכעת מאכלסת, לצד המי ומי הלונדונים הטיפוסיים, גם מומיות מהלכות, תפלצות דמויות תמנון ואנשי-חימר. המשחקיות טקסטואלית ומבוססת "אנרגיה" – יש עד 40 פעולות ליום ומשתמשים בהן בשביל להתקדם בעלילות ולהעלות תכונות שונות – והכתיבה, הרעיונות וההומור נהדרים ומפתיעים כל פעם. ערן כתב פוסט מצוין על המשחק, אבל הדרך הכי טובה לחוות אותו היא באופן אישי (תצטרכו משתמש בפייסבוק או טוויטר בשביל לשחק).

אקס.קיי.סי.די. הרבה מהסטריפים של xkcd עוברים לי מעל הראש עקב חורים בהשכלה במתמטיקה, פיזיקה, סטטיסטיקה ועולם האקדמיה באופן כללי, אבל אלה שלא, מצליחים להיות מצחיקים, חכמים, מפתיעים ולפעמים גם מרגשים, בדרכים לא צפויות. לא כל אחד יכול לעשות קומיקס מוצלח על אנשי מקל, אבל רנדל מונרו מצליח. לאקסטרה-טעם, מומלץ לעבור עם העכבר מעל כל סטריפ ולקרוא את ה-alt.

ב

בוק דיפוזיטורי. חנות ספרים מקוונת מאנגליה שהשוס שלה הוא משלוח בחינם. חיפשתי את הקאץ', אבל עדיין לא מצאתי. שמרו במועדפים.

בירה.

ג

גוגל רידר. כשגוגל תוציא לפועל סוף סוף את השלב האחרון בתכנית ותשתלט על העולם, אני אהיה בגל הראשון של אנשים שיניחו את נשמתם על מגש כסף וימסרו לה. החיפוש הוא כבר מובן מאליו, אבל שלל המוצרים הנוספים שגוגל הוציאה ומוציאה כל הזמן הופכים במהירות מחידושים מגניבים לשירותים יומיומיים בסיסיים. את השבוע באנגליה בשנה שעברה תכננתי מול Google Earth, ועכשיו נשלח לי המסלול לטיול באירלנד כלינק ל-Google Maps; ב-Documents אני כבר משתמשת לא מעט, ואפילו ב-Calendar אני זוכרת לשבץ אירועים. אבל כנראה שהשירות שאני משתמשת בו הכי הרבה (מלבד המייל והחיפוש כמובן) הוא Google Reader, קורא ה-RSS הפשוט שאוסף את כל התוכן שאני צורכת במקום אחד. פעם הייתי נגד RSSים, אבל אם רוצים לעקוב אחרי עדכונים ב-8 בלוגים לפחות, 3 פודקאסטים, 5 וובקומיקסים, וכמובן הזרם הבלתי-נלאה של תמונות של חתולים עם כיתוב מצחיק, צריך כלי שיאגד את כולם. גם את בלון דיבור אפשר לקבל לרידר, כמו שהזכרתי כאן.

גרובשארק. עוד שירות שטרם מצאתי בו את הקאץ'. מלבד תחנות רדיו במגוון סגנונות, הכריש מאפשר ליצור פלייליסטים אישיים מכמויות אדירות של מוזיקה שהוא שומר בין סנפיריו. אני גם ממש אוהבת את העיצובים המשתנים של מסך החיפוש שלו.

ד

דומינו'ס. פיצה זה נהדר, ואני לא הולכת לחכות עד פ' בשביל להבהיר את זה. דומינו'ס זה נהדר בגלל שא) יש להם תוספות בשריות, ב) דרך"סניף Ynet" אפשר להזמין כמה מהן שרוצים, וג) קיבלנו מהם לאחרונה פלייר שאומר "תוספת אחת זה לחלשים".

ד"ר הו. הסדרה שודרה באנגליה לפני חמש מאות ביליון שנה, אבל ב-2005 התחילה מחדש; או המשיכה אחרת; או חודשה באותה הרוח. בכל מקרה העונות החדשות עומדות בפני עצמן, והן משלבות שטותיות מד"בית, כיף קאמפי, וגם סיפורים מוצלחים והפתעות עלילתיות. מומלץ, ולא רק בשביל להבין את הציור באות ד'.

דרופבוקס. עזבו אותכם מדיסק-און-קי, משליחת קבצי ענק באימייל או מהעלאות לשרתים מפוקפקים. אתם נרשמים לדרופבוקס, מתקינים את האפליקציה על המחשב, פותחים את הפולדר שנוצר, וכל קובץ שתשימו בו יגובה אוטומטית בשרתים של דרופבוקס. אם אתם צריכים את הקובץ במקום אחר אפשר להוריד אותו דרך האתר, או אם אתם עובדים עם מספר מכשירים, התקינו דרופבוקס על כולם ותעבירו קבצים בלי לשים לב בכלל. תנו לסרטון שיש להם בעמוד הבית להסביר, יש בו ציורים.

ה

הארדלי וורקינג. סדרת מערכונים מקוונת על חיי המשרד, מהיוצרים ב-CollegeHumor. לא תמיד מפיל מצחוק, אבל יש להם קטעים מוצלחים ושחקנים נחמדים.

הו לא. הזכרתי את הוובקומיקס הזה לפני כמה פוסטים, כששילבנו כוחות ויצרנו מפלצת..! ואז ויתרנו עליה ועשינו סטריפ משותף במקום. אם קצת ציניות רעננה עושה לכם טוב אתם תחבבו את הו-לא.

המשחקיה. פודקאסט למשחקים בניצוחו של איתמר ויסברג, הידוע בעיקר בכינויו "איתמר ויסברג מהמשחקיה". כל פרק עוסק בנושא מסוים וסוקר משחקי מחשב, קונסולות, תפקידים, קלפים ולוח בנושא. מעבר לפודקאסט איתמר גם מרעיף קישורים בכל תחומי הגיימינג, אז אם אתם מתעניינים, שווה לבקר.

כן, אין ספק שהחל משלוש מילים מתחרזות זה כבר ממש מחליא.

הציור של היום, שהיה אמור להיות של אתמול, צויר בכלל בשבוע שעבר בהשראת קומיקס שקניתי לפני שבועיים – World of Warcraft, שהיה אחת החוויות הנהדרות שהיו לי מקומיקס בזמן האחרון. העלילה היתה פשוטה, הדמויות היו רדודות כמו בריכת ילדים וקונפליקטים נפתרו ביחס הפוך למורכבותם: קרב-נסיון בין גלדיאטורים: חמישה עמודים; המלחמה על נשמתו המיוסרת של דרואיד שבור-לב: שני פאנלים.

ועם כל זאת, כל עמוד היה עמוס ב-AWESOME ב-Awe הידיעה. הכל היה כיף כל כך, עם אקשן ברמה עולמית ודינמיות דרמטית קיצונית בהבעות פנים, תנועות גוף, הצבות, קומפוזיציה ואפקטים. זו בדיוק הסיבה שהתחלתי לצייר קומיקס: הפאן הטהור הזה, שלא מנסה להעביר מסרים, להתחכם או להוציא את הקורא עם חוויה רגשית מטלטלת. בחיאת. לפעמים כל מה שצריך זה שלושה לוחמים [נאים] vs. העולם.

אולי אני משוחדת בתור ציירת, אבל לדעתי בקומיקס מהסוג הזה האמנות משחקת תפקיד משמעותי יותר מהכתיבה. גם יכולות הסטוריטלינג וגם הסגנון של המאייר צריכים להיות מתאימים לז'אנר ולהביא אותו למיצוי, והאינקר והצובע צריכים לחזק את העבודה שלו, ולודו לולאבי, הצייר של וורקראפט, כאילו נולד בשביל לצייר את הקומיקס הזה. הסגנון שלו הוא שילוב בין קומיקס אמריקאי למנגה יפנית, בדומה לג'ו מדורירה שהיה האמן הנערץ עליי בתחילת דרכי, ובהתחשב באופי העולם של וורקראפט, זה בדיוק הסגנון המתאים. אדיר מהחיים, כיפי, לא חושש להקצין ולעוות בשביל למקסם את המגניבות. באוסף הראשון (גליונות 1-7 אני חושבת) גם האינקר והצובע עושים עבודה פנטסטית, ותופסים את העולם הצבעוני והעשיר הזה בדיוק כפי שהוא אמור להראות. לצערי ממבט חטוף בגליונות הבאים נראה ששניהם הוחלפו, או שכרתו להם יד אחת, או אונה, והדיו והצבע רק מחסירים מהעבודה המצוינת של לולאבי.

בכל מקרה, לכל מי שמחפש זריקת אדרנלין שמקורה בטקסט וציורים, אני חושבת שזו יופי של בחירה. ולמי שלא, תסתפקו בקשקושון:

לפיקסאר היו כל מיני רעיונות מעניינים לסרטים בעתיד הקרוב – אני זוכרת שהיו דיבורים על משהו עם שתי לטאות כחולות שנשמע מעניין – אבל לאחרונה נראה שהם זונחים רעיונות מפתיעים לטובת המשכי סרטים קודמים, כמו צעצוע של סיפור 3 או מכוניות 2. אין לי בעיה עם המשכים באופן כללי, אבל פיקסאר מוציאה רק סרט אחד כל שנה, וזה קצת חבל שהוא "מתבזבז" על סרט המשך כשהם יכולים באותה מידה להשקיע את השנה הזו בלהמציא את ההברקה החדשה שלהם, אולי הסרט שיצליח סוף סוף להוריד את אינקרדיבלז למקום שני.

ככה לפחות חשבתי לפני שראיתי הערב את צעצוע של סיפור 3.

כמובן אמנע מספוילרים ספציפים לעלילה, אבל אני רוצה להתנצל בפני מי שמחשיב גם העלאת/הורדת ציפיות כסוג של ספוילר, כשאומר שזה היה סרט פשוט מופלא. היה בו כל מה שצריך להיות בסרט לכל המשפחה: דמויות שאתה באמת רוצה שיהיה להן טוב, דמויות שפשוט מגיע שיהיה להן רע, אקשן שמצליח להתאים גם לגדולים וגם לקטנים (אבל לא קטנים מדי), רגעים מרגשים עד דמעות ורגעים מצחיקים עד דמעות, ונקודות בהן אתה פשוט לא יודע לאן העלילה תלך, ונהנה להיות מופתע מהגילוי.

כל זה מחוזק ע"י אנימציה נהדרת שהשתפרה פלאים מאז הסרטים הקודמים, ורואים את זה במיוחד בדמויות האנושיות. כל מי שמתעניין באנימציה ממוחשבת מכיר את העמק שלא ניתן לחצותו כדי להגיע לדמות האנושית המושלמת: מכיוון שהעין שלנו כל כך רגישה לפנים האנושיים, אנחנו ישר מזהים אי דיוקים כשמוצג לנו יציר-מחשב דמוי-אדם – בין אם זה המבנה עצמו, הטקסטורה של העור, העדר התנועות הקלות בפנים או הלחלוחית בעין, כל פגם קל שבקלים ישר קופץ ומפריע. בצעצוע של סיפור 3 הם לא לקחו את הדמויות להיפר-ריאליזם מטורף, שבו אפשר להתווכח אם אנחנו מסתכלים על צילום או רינדור ממוחשב, אבל הם גם לא היו צריכים. הם הגיעו בדיוק למקום הנכון, של דמות אנושית, לא קריקטורה, עם אופי שמתבטא בהבעות הפנים ובתנועה, שלא גורמת לך לחשוב כל הזמן כמה היא לא נראית כמו בן אדם.

הדבר היחיד שהפריע לי בסרט הוא שהציגו כמה דמויות עם כל כך הרבה פוטנציאל שפשוט לא היה מספיק זמן לממש. אני מקווה שיתנו להן זמן מסך בסרטונים קצרים או בדרכים אחרות, כי באמת שמגיע להן.

מה שאני מנסה לומר הוא, שאני ממליצה מאוד על צעצוע של סיפור 3. אפילו ראיתי אותו בגרסה התלת-מימדית שבד"כ מאוד מפריעה לי, אבל כאן היתה עשויה היטב כך שהפעמים היחידות ששמתי לב שזו חוויית צפיה שונה היו כשהמשקפיים התחילו לגלוש לי על האף. אין ספק שפיקסאר שולטים בתחום, בפן הסיפורי, האמנותי והטכני; מספיק לראות טריילר לאיזה סרט מצויר של חברה אחרת (ספציפית "אלפא ואומגה" שהוקרן לפני) בשביל להבין את ההבדל התהומי באיכות.

ועם כל זאת, עדיין צר לי שהשנה הבאה הולכת להיות מבוזבזת – וכאן אני לא משתמשת במרכאות כפולות – על מכוניות 2. הראשון, לדעתי, היה נוראי כמעט מכל בחינה. אם כי, אולי, זו היתה פאשלה חד פעמית של פיקסאר שהם משתוקקים כבר שנים לתקן, ובזכות כל ההצלחות שלהם אני נותנת להם ליהנות מהספק. לפחות עד שנה הבאה.