Englishבעוד כשבוע יעלה עד ארבעה שחקנים, הקומיקס החדש של ערן אבירם ושלי, ואנחנו מנצלים את הימים שנותרו להרהורים בעבר, בהווה ובדרך שביניהם. ערן כתב בבלוגו טקטיקה על איך הגענו בעצם ליצור את הוובקומיקס הזה, והעלה זכרונות מימים עברו. עכשיו תורי!
רוצה לעשות וובקומיקס?
שיתוף הפעולה היצירתי הראשון של ערן ושלי היה וי בריבוע, וובקומיקס שרץ באתר משחקי המחשב ויגיימס. הייתי בחודש האחרון של השירות הצבאי כשערן ואמיר לוטן, העורך הראשי דאז של ויגיימס (ולימים הארט דירקטור שלי בעבודה על משחק הפייסבוק של משחקי הרעב), פנו אליי עם ההצעה, וכמאיירת גיימרית צעירה לא יכולתי שלא להסכים. באמת. הכוחות שממעל היו מחסלים אותי בו במקום אם הייתי אומרת "לצייר קומיקס גיקי? באתר גדול ומוכר? בתשלום? לצד חברי הטוב? עם חופש אמנותי די מוחלט? לא תודה! לא הקומיקסאית הזו."
ואכן היה לנו חופש יצירתי, שהלך וגדל ככל שהקומיקס צבר ותק. אחת הפעמים הבודדות שאני זוכרת שהעורך הראשי הטיל וטו היתה בסטריפ הראשון שאי פעם ציירתי, שעולה כאן לרשת בפעם הראשונה:
הוא לא התלהב מסגנון הצביעה לסטריפ הזה, ולקומיקס באופן כללי. מאוחר יותר קיבלתי ממנו אימייל עם הכותרת "יופי של צביעה", שורת הטקסט "אנחנו יכולים לעשות כזה?", ושני קבצים מצורפים של סטריפים מהממים ביופיים מהוובקומיקס המצליח Penny Arcade. בראש חשבתי "אין שום סיכוי שבעולם", למייל הגבתי "ננסה", והסטריפ הבא – והראשון שהתפרסם, עד כמה שזה נראה מוזר – יצא ככה:
לא בדיוק העבודה המהוקצעת והחיננית של מייק קרהוליק, אבל הי, גם הוא התחיל איפשהו.
הדמויות
בערך חודש וחצי אחרי שהתחיל הקומיקס היתה לנו בדיחה שדרשה שתי דמויות גנריות של גיימרים, ובלי שידענו נוצרו הדמויות הראשיות שלנו.
די מהר החבר'ה התחילו להופיע בכל בדיחה שעסקה בגיימרים ופיתחו אישיות. אחרי כמה חודשים אחד מהם אפילו כיכב בנסיון הראשון שלנו להכניס עלילה מתמשכת על פני כמה סטריפים, ובסוף השנה הראשונה הם כבר נראו שונים מאוד מההופעה הראשונה והחפוזה שלהם.
כשיכולנו להעלות קומיקס כזה, היה ברור שירון ורועי (על שם חברים משותפים) הם דמויות ראשיות.
הסיפור
רוב הסטריפים בוי בריבוע (שם שהגיע כשנהיה ברור שהקומיקס עומד בפני עצמו והוא כבר לא רק "הקומיקס של ויגיימס") היו בדיחות שעמדו בפני עצמן, אבל לאט לאט נוצרו בדיחות רצות וממים שהפכו לחלק מחיי הדמויות, כמו הדיסקומבבולטור שהלך וקרם עור וגידים, או יוליה שהופיעה בפעם הראשונה כבדרך אגב, ואז הצטרפה לקאסט באופן די קבוע ואפילו הדוק.
פה ושם העזנו והתחלנו ברצפים של כמה סטריפים שממש בונים עלילה מתפתחת, למשל כשירון התחיל את קמפיין השיווק של הדיסקומבבולטור ודמות חדשה כמעט הצטרפה לקאסט בעקבותיו. קיבלנו את התחושה שהקוראים לא מתים על קווי העלילה האלה, והבא שניסינו, מופרך אפילו בסטנדרטים של וי בריבוע, היה כנראה קפיצת הכריש (או התנין) של הקומיקס. אבל הי, לפחות היינו מודעים לזה.
היה שלום, וי בריבוע
וי בריבוע נגמר בגלל חוסר זמן ואנרגיות, אבל בחיי, גם היום אני עדיין משועשעת מכמה מהדברים שעשינו, ואם אנשים היום עדיין זועקים "זה זז כשמזיזים אותו!" בתגובות פייסבוק, כנראה ששעשענו עוד כמה.
חלק מהסטריפים אפילו עשו סבבים באינטרנט ועדיין צצים מדי פעם, גורמים לנו לסטור לעצמנו מנטלית על שלא הטמענו שורת זכויות יוצרים או לינק בכל קבצי הקומיקס – אחד הלקחים שלקחנו איתנו ל"עד ארבעה שחקנים".
מעט על הארט
הסטריפים הראשונים של וי בריבוע צוירו ביד ונסרקו לפוטושופ, כמו בימי הביניים. די מהר עברתי מציור הסטריפ במלואו ובפירוט בעפרון לסקיצות יותר חפוזות, ועד לקשקוש מהיר של אלמנטים והרכבתם בסדר הנכון כבר בפוטושופ.
זכרתי שדי מהר זנחתי את העפרונות ועברתי לסקיצות דיגיטליות, אבל כשחיפשתי שלבי עבודה בקבצי וי בריבוע ישנים התפלאתי לגלות שרוב הסקיצות שלי לא היו יותר מורכבות ממשהו כזה:
לקראת הסוף הן נהיו קצת יותר מפורטות, כנראה כי רציתי לשמור על קונסיסטנטיות במראה הדמויות הקבועות:
אבל נראה שבאופן כללי סמכתי הרבה יותר על כישורי האינק החופשי שלי מכפי שאני עושה היום, כי הנה סקיצה לעומת ארט סופי של מתנה שציירתי ליום הולדת של חברה טובה לפני כמה חודשים:
אולי גילי המופלג גרם לי להיות זהירה ופחדנית יותר עם דיו (שהוא דיגיטלי ואפשר למחוק ולשנות אותו כמה שרוצים, כן?), או פרפקציוניסטית מדי בשביל להמשיך ישר לקו הסופי בלי לקבל אישור על הסקיצה מהארט דירקטור בראש. אולי יכול להיות מעניין לנסות לחזור לעבודת דיו ישר על קשקושים בלתי ברורים.
זה בהחלט משהו לחשוב עליו בעבודה על הקומיקס החדש, שעליו אדבר סוף סוף בפוסט הבא.
אביב
