בלון דיבור

או בטפטופים עם סיכוי לגשם מקומי.

אבל לפחות חזרנו. אחרי איזה שלושה שבועות במהלכם עבדנו שנינו כמו פסיכים, הסינטיק הפסיק לעבוד, ישנתי פחות שעות משחשבתי שאפשרי וכן, גם חטאתי בחיים אישיים פה ושם, סטריפ #205 עלה סוף סוף. העבודה עליו הלכה ממש טוב, אני חושדת שזה בגלל שניסיתי להרשים את אהובי שישב לידי במהלכה.

אודה ואתוודה, בלוני המחשבה היו אמורים להיות מצויירים בסגנון הרגיל של הקומיקס, אולי בצבעוניות קצת רכה או בהירה יותר, אבל כשהגעתי אליהם חשבתי לעצמי שאוכל לקצר תהליכים בעזרת טריק שהושאל מאנימה, שם תוכניות או מחשבות מצויירות לפעמים בסגנון ילדותי משעשע. ניסיתי, וזה נראה זוועת אלוהים, אז הוספתי קווי-מתאר צבעוניים בשביל להגדיר את הצורות יותר טוב, וזה נראה נורא ואיום, אז הוספתי הצללות, וזה נראה מטופש לגמרי, אז מחקתי הכל וציירתי קווים רגילים ואז גם הוספתי את התוספות התכולות ואז את הקשקושים מאחור שייראו כאילו זו סקיצה של המחשבות שלהם…ובסוף יצא שאם הייתי מציירת בסגנון הרגיל מלכתחילה היה לוקח פחות זמן. נו, מילא. ככה זה עם קיצורי דרך.

אז מי שבמקרה מתעדכן בבלוג ולא בקומיקס, שתדעו. וי בריבוע #205.

לכל קוראינו, ובמיוחד למי שנשאר נאמן אפילו אחרי יותר משבוע בלי עדכונים (אנחנו נשתפר, אנחנו מבטיחים!), שתהיה שנה טובה ומוצלחת, שתקראו ותיצרו הרבה קומיקס מוצלח, ותטקבקו בחביבות ובמילים יפות.

(לחצו לגודל הגיוני)

לפני קצת יותר מחודש העליתי את הפוסט הזה, בו סיפרתי שהתחלנו קשת סיפור חדשה בוי בריבוע ומעניין מה תהיה תגובת הקהל. מטרתה של הקשת, אגב, היתה להציג דמות נשית חדשה לקומיקס, לרענן קצת את מאגר הדמויות שלנו בדמות שלא צריך לצבוע לה את השיער.

מהרגע שפלטנו את המילה "עלילה", זה היה כאילו התחלנו קומיקס חדש. קיבלנו תגובות, חלקן אוהדות יותר וחלקן אוהדות פחות, על המהלך הנועז, על שינוי הגישה הקיצוני, על למה לעזאזל אנחנו עושים את זה לקוראים שלנו, מה, לא אכפת לנו יותר, והם השקיעו בנו כל כך הרבה…כשנראה שמה שרוב הקוראים פספסו הוא שבעצם לא קרה שום דבר יוצא דופן. כן, היו כמה סטריפים שמעבר לבדיחה קטנה בכל אחד מהם הרכיבו משהו גדול יותר ביחד. כן, התווספה דמות חדשה לקאסט. כן, צריך אולי לחזור סטריפ אחד אחורה בשביל להזכר מה קרה. מעבר לזה? אותו וי בריבוע, אותן דמויות, אותו הומור.

מאז הסטריפ האחרון בקשת העלינו 3 סטריפים, וכולם הועמדו מיידית בהשוואה ל"עלילה" הידועה לשמצה. "טוב שחזרתם לעצמכם", "שמח שקיבלתם את ההצעות בקשר לעלילה", "התגעגעתי לסטריפים הישנים והטובים". והאחרון, שמציג את הדס בר-לב, שחקנית הרכש החדשה שלנו, מיד תוייג כ"סטריפ עלילה", כי הרי אם הדס שם אז ודאי חזרנו לסורנו.

ערן אביאני מסטודיו קומיקום, שאין לחושבו לערן אבירם מויגיימס, אמר בחכמה שאם לא היינו מעלים את הפוסט שמכריז על תחילתה של אותה קשת סיפור, לא היינו מקבלים חצי מהתגובות שקיבלנו. הקוראים היו מתייחסים לכל סטריפ, בין אם משעשע (יותר או פחות) בתור עצמו או כחלק מ-sequence של כמה סטריפים, והיינו ממשיכים הלאה עם דמות חדשה ובלי להפוך את עולמם של קוראינו. מצחיק שברגע שקוראים למשהו בשם, הוא אוטומטית מקבל משא כבד של דעות מוקדמות וציפיות.

לסיכום, חברים,
מי מכם שקורא את וי בריבוע ומגיב, בבקשה: עזבו כבר את המילה "עלילה". היו ארבעה סטריפים שהציגו דמות חדשה, עכשיו היא חלק מהקאסט כמו ירון, יוליה והדיסקומבבולטור, בואו נמשיך הלאה. בפעם הבאה אני מבטיחה לא להזהיר מראש לפני שאנחנו עושים מהלכים אמנותיים קיצוניים כמו סטריפ בהמשכים.

(נכתב ע"י ערן אבירם)

השבוע אביב רוקדת שוב את ריקוד מעבר הדירה הידוע, ובזמן הזה יש לה פחות גישה למכשירי הפלא איתם היא יוצרת סטריפים. לכן, למרות שתיכננתי משהו כמו 23,347 רעיונות לסטריפים רק על בסיס Wrath of the Lich King (שלי! שלי!!), שלא לדבר על מגוון חדשות מהימים האחרונים שפשוט דורשות איזו התייחסות – וי בריבוע יחזור למתכונת רגילה רק בעוד כמה ימים.

אבל בינתיים, הגיע הזמן לחשוף פרויקט סודי ודפוק לגמרי שחשבתי עליו כבר מזמן. אני חושב שמתחשק לי סטריפ משלי, איזה וובקומיקס שרק אני אחראי עליו, ולא רק כפילר לוי בריבוע אלא פשוט כמשהו שיפורסם כאן בבלוג. אך דבר שכזה חייב להתחשב בגורמים הבאים:

א. אני לא יודע לצייר, כלומר זה צריך להיות משהו כמו קומיקס ספרייטים. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ב. הוא יהיה באווירה הומוריסטית ביאזרית משהו. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ג. אני לא מסוגל להתחייב ללו"ז, ולכן הוא כנראה יופיע במועדים אקראיים, בדומה להודעות השגיאה של האקספלורר שלי. כלומר, כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.

חשבתי על מספר קונספטים, ובעוד שאני לא מתחייב לעשות אף אחד מהם (ראו סעיף ג'), אני מתלהב מהרעיון כרגע אז לכו תדעו. הנה השטיק: אתם תחליטו מה הרעיון לפיו אעשה את הסטריפ!

1. Melan-chloriens: שילוב בין מלנכוליה למידי-כלוריאנים, זהו סטריפ של שלוש משבצות עם דמויות צ'יבי של גיבורי סרטי מלחמת הכוכבים (שאביב תצייר מראש, ואני אעתיק שוב ושוב), שנאבקים עם סוגיות פילוסופיות קשות באופן דבילי, דכאוני אימים וקצר.

2. Burvixese Caster: על שם מכשיר התקשורת השימושי מ-Starcontrol 2, כל סטריפ מורכב מאוסף של תמונות מסך של שיחות עם החייזרים, והדבקת בועות דיבור עליהן, כך שהחבר'ה בעצם מדברים אחד עם השני (דרך ה-caster העל-חללי, כן?). המון שטויות דביליות להפליא ensues.

3. בוטנים, המחזמר: לא באמת. אבל אפשר יהיה לקחת את בוטנים לרמה הבאה (למעשה, רמה אחת למטה) ולהשתמש בבובות המשעשעות כספרייטים: העתק, הדבק, העתק, הדבק, העתק, וכן הלאה… כמו חלום שמתגשם! בשבילי, כלומר!

4. ביקורות קונסולה: חשבתם שהחתולה הזו היתה בדיחה רגעית? לחתולה, שזכתה לשם"קונסולה", יש דיעה נחרצת על המשחקים שירון מנסה להריץ עליה. בשלושה פאנלים ועם משהו כמו 15 הבעות פנים (שאביב תצייר מראש, כן, ואני אעתיקאדביקאעתיקאדביק וכו') היא תעביר ביקורת קצרה וקטלנית על משחק עדכני כלשהו.

אתם מוזמנים להצביע לרעיון שמוצא חן בעיניכם, ואני שומר על הזכות לבחור בכל זאת במה שמגניב אותי יותר, כי בחיי, אם זה לא יגניב אותי, זה לא יחזיק מעמד יותר מרגע פצפון חולף – ותחשבו כמה מסכן ובודד יהיה הרגע הזה, כולו לבדו, במחסן הרגעים העזובים. של החיים. הריקים. מתוכן ואהבה. *בכי*!

אח, לו היינו ריק ברליו. היינו יכולים להגיד "טוב חבר'ה, מעכשיו אנחנו מפרסמים את הסטריפ מתישבאלנו והולך לקרות בו מהשבאלנו. תתמודדו."
אח, לו רק היינו טים באקלי. היינו יכולים להגיד "איזה כיף שאנחנו מתפרנסים מהקומיקס ויכולים לצייר אותו שלוש פעמים בשבוע ולא באמצע הלילה."
אח, לו רק היינו סקוט רמסומאיר. היינו יכולים להגיד "קומיקס? איזה קומיקס?"

אבל אנחנו ערן ואביב, שיש להם עבודה ולימודים וחיים שלעתים מונעים מהם למלא את חובותיהם הוי-בריבועיות. אנחנו ערן ואביב שלפעמים מנסים לעשות משהו קצת שונה ומקווים שהקהל יצטרף אלינו לבדוק אם זה יכול לעבוד. אנחנו ערן ואביב שלפעמים יום גרוע מוציא מהם את ההומור ומונע מהם להעלות סטריפ בדיוק ביום הרגיל, ואפילו יומיים אחרי. אנחנו ערן ואביב ש, עם כל הצער שבדבר, לא יכולים "להאיץ את העלילה ואולי לפרסם קומיקס ארוך יותר פעם ביום או יומיים".

כרגע, אנחנו ערן ואביב שקצת יצא להם החשק, אם לא מהקומיקס באופן כללי אז לפחות מלנסות דברים חדשים.

אחרי שנים של יצירת קומיקס, בהתחלה לדפוס ועכשיו לרשת, המסקנה ברורה: אי אפשר לרצות את כולם. יוצרים מכל הקשת האמנותית ודאי יסכימו איתי, אבל בהיותי הקומיקסאית האגואיסטית שאני, אקבע בהחלטיות שבקומיקס זה אפילו יותר ככה מהשאר. אולי זה בגלל שתרבות הקומיקס בארץ עדיין מסתכלת אל אחיותיה הגדולות בחו"ל לאישור, ואם משהו לא מתאים לתבנית הוא נפסל די מהר. אולי זה בגלל שקוראי הקומיקס בארץ הם לרוב קוראי-קומיקס-מחו"ל, וטוב להם בנישתם מכדי לנסות משהו אחר (אותיות ניקוד קדושות, באטמן, עברית בקומיקס?!). אולי זה ככה בכל מקרה, בכל מקום ובכל תחום, ואני רק מכירה את זה מזווית הראיה הצרה של יוצרת קומיקס ישראלית.

בכל מקרה, שני הסטריפים האחרונים של וי בריבוע שהתחילו קשת סיפור אותה הזכרתי ממש לאחרונה, לא מתקבלים בעין יפה כל כך. לפחות לא לפי התגובות. אני יכולה רק לקוות שאלו פקפוקים ראשוניים ושאם נדבוק בדרכנו אנשים יראו את הקסם של סיפורים מעבר ל"מעט מאוד כתוב אבל עם הומור שנשאר רק לאותו סטריפ קומיקס".