בלון דיבור

תמיד כשיש אש בסטריפ אני חושבת לעצמי "וו, שייני!" ובאותה נשימה "הו לא!". עד היום כל פעם שציירתי אש זה היה בדרך אחרת, לפעמים באותה טכניקה שאני משתמשת לצביעה, לפעמים בקשקושים רנדומליים והרבה תקווה, ופעם או פעמיים אפילו ע"י הדבקת של צילום אמיתי של אש ושינוי ה-Mode של השכבה עד לקבלת תוצאה משביעת רצון (=שלא גורמת לי לבכות).

בשביל הבאלרוג של סטריפ #179 ניסיתי, כרגיל, משהו אחר, והפעם נראה לי שזה עובד לא רע ואפילו בר-מִחזוּר.

עבורכם, משתמשי פוטושופ יקרים, הסבר קצר על מה שעשיתי: המשך…

אחרי שערן פתח בפוסט ייצוגי ומדהים בעומקו ושבה אתכם לעולם פנימי וכל זה, אני מרשה לעצמי לגשת לתכל'ס ולהקדיש את פוסטי הראשון להסבר קצר על דרך העבודה שלי, או: גלגולו של סטריפ.
 
Part One: The Beginning
כל סטריפ טוב מתחיל בבדיחה מוצלחת. מה שלא מספרים לכם, הוא שבדיחה מוצלחת מתחילה בשעה ארוכה של סיעור מוחות, בדיחות קרש, רעיונות קומיים כושלים ולפעמים ריק מוחלט. טרם פיתחנו את הנוסחה שהופכת הומור למדע מדויק, ובינתיים אנחנו מגיעים בחשש ליום-סטריפ ומקווים שיצא מאתנו משהו.  עד כה אנחנו בסדר.
 
שלב 2: עור וגידים מטפוריים
קומיקס, בהיותו מדיום ויזואלי, מכריח אותנו לפרק את הבדיחה שלנו ולהתאים אותה לתצוגה, ובהרבה מקרים, לתצוגה ספציפית בעמוד ספציפי. בוי בריבוע כנראה כנראה שלעולם לא נעשה סטריפ שמורכב מעשרה פאנלים ברצף אופקי. בשלב הזה עולות שאלות שלפעמים נפתרות מבלי משים ולפעמים מצריכות מחשבה: כמה פאנלים צריך בשביל לספר את הבדיחה? מאיזו זווית יהיה הכי מצחיק/דרמטי/יעיל להראות את ההתרחשויות? מי יגיד מה ומתי? האם הפאנל השקט הזה נותן פאוזה מוצלחת או סתם מורח את הזמן?
 
אחרי כמה זמן (יותר משנתיים, בחיי!) של עשיה, התשובות לשאלות האלה הולכות ונעשות פשוטות יותר, אם כי לפעמים מגיעים רעיונות שמצריכים קצת יותר חשיבה.

שלב 3.5: הקווים הורודים
כשיש לנו רעיון מגובש, מגיע שלב 3, שאני נוהגת לכנות "יופי, אז אני הולכת לאכול ולראות האוס, חוזרת עוד מעט." הוא פחות מעניין מבחינת תהליך עבודה (אם כי ראוי לציין שהאוס היא יופי של סדרה), ולאחריו מגיעה הפתיחה החגיגית של פוטושופ ותחילת העבודה. הבסיס לסטריפ נוצר בזריזות ובדרך כלל מורכב מ-3-4 מסגרות שחורות גדולות פי 4 מגודלן הסופי, לתוכן אני מתחילה לשפוך את הסקיצה, שכיום נעשית כולה על המחשב. מטרת הסקיצה למקם את הדמויות, לקבוע תנוחות, ביגוד ולפעמים הבעות פנים; בגדול – לתת בסיס לציור. בחירת הצבע, אגב, מקורה בעצלות: גווני האדום הם הראשונים שקופצים בבחירת צבע.

המשך…