בלון דיבור

(נכתב ע"י ערן אבירם)

השבוע אביב רוקדת שוב את ריקוד מעבר הדירה הידוע, ובזמן הזה יש לה פחות גישה למכשירי הפלא איתם היא יוצרת סטריפים. לכן, למרות שתיכננתי משהו כמו 23,347 רעיונות לסטריפים רק על בסיס Wrath of the Lich King (שלי! שלי!!), שלא לדבר על מגוון חדשות מהימים האחרונים שפשוט דורשות איזו התייחסות – וי בריבוע יחזור למתכונת רגילה רק בעוד כמה ימים.

אבל בינתיים, הגיע הזמן לחשוף פרויקט סודי ודפוק לגמרי שחשבתי עליו כבר מזמן. אני חושב שמתחשק לי סטריפ משלי, איזה וובקומיקס שרק אני אחראי עליו, ולא רק כפילר לוי בריבוע אלא פשוט כמשהו שיפורסם כאן בבלוג. אך דבר שכזה חייב להתחשב בגורמים הבאים:

א. אני לא יודע לצייר, כלומר זה צריך להיות משהו כמו קומיקס ספרייטים. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ב. הוא יהיה באווירה הומוריסטית ביאזרית משהו. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ג. אני לא מסוגל להתחייב ללו"ז, ולכן הוא כנראה יופיע במועדים אקראיים, בדומה להודעות השגיאה של האקספלורר שלי. כלומר, כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.

חשבתי על מספר קונספטים, ובעוד שאני לא מתחייב לעשות אף אחד מהם (ראו סעיף ג'), אני מתלהב מהרעיון כרגע אז לכו תדעו. הנה השטיק: אתם תחליטו מה הרעיון לפיו אעשה את הסטריפ!

1. Melan-chloriens: שילוב בין מלנכוליה למידי-כלוריאנים, זהו סטריפ של שלוש משבצות עם דמויות צ'יבי של גיבורי סרטי מלחמת הכוכבים (שאביב תצייר מראש, ואני אעתיק שוב ושוב), שנאבקים עם סוגיות פילוסופיות קשות באופן דבילי, דכאוני אימים וקצר.

2. Burvixese Caster: על שם מכשיר התקשורת השימושי מ-Starcontrol 2, כל סטריפ מורכב מאוסף של תמונות מסך של שיחות עם החייזרים, והדבקת בועות דיבור עליהן, כך שהחבר'ה בעצם מדברים אחד עם השני (דרך ה-caster העל-חללי, כן?). המון שטויות דביליות להפליא ensues.

3. בוטנים, המחזמר: לא באמת. אבל אפשר יהיה לקחת את בוטנים לרמה הבאה (למעשה, רמה אחת למטה) ולהשתמש בבובות המשעשעות כספרייטים: העתק, הדבק, העתק, הדבק, העתק, וכן הלאה… כמו חלום שמתגשם! בשבילי, כלומר!

4. ביקורות קונסולה: חשבתם שהחתולה הזו היתה בדיחה רגעית? לחתולה, שזכתה לשם"קונסולה", יש דיעה נחרצת על המשחקים שירון מנסה להריץ עליה. בשלושה פאנלים ועם משהו כמו 15 הבעות פנים (שאביב תצייר מראש, כן, ואני אעתיקאדביקאעתיקאדביק וכו') היא תעביר ביקורת קצרה וקטלנית על משחק עדכני כלשהו.

אתם מוזמנים להצביע לרעיון שמוצא חן בעיניכם, ואני שומר על הזכות לבחור בכל זאת במה שמגניב אותי יותר, כי בחיי, אם זה לא יגניב אותי, זה לא יחזיק מעמד יותר מרגע פצפון חולף – ותחשבו כמה מסכן ובודד יהיה הרגע הזה, כולו לבדו, במחסן הרגעים העזובים. של החיים. הריקים. מתוכן ואהבה. *בכי*!

בפוסט הראשון שלנו דילגנו באלגנטיות על הצגה עצמית והצהרת כוונות, ועל אף שנחמד לנו להאמין שאין ישות ברחבי הבריאה שלא יודעת את שמנו ומהללת אותו יומם וליל, חשבנו שבכל זאת כדאי להגיד כמה מילים.

לעיונכם, עמוד אודות. אם מצאתם שגיאות או אי-תאימות בעמוד, אנא הודיעו לנו. אנחנו אוהבים לגלות על עצמנו דברים חדשים.

(נכתב ע"י ערן אבירם)

הסטריפ האחרון של Fanboys היה מצחיק ואלגנטי – דרמטיזציה מוגזמת לגמרי בהשראת סגנון הצילום הדרמטיזציסטיוניסטי פוסט-טרופומודרני על-זמני סוריאליציסטיוניסטיוני. כלומר הוא יעני אנימה כזה, כדי להבליט עד כמה סילביה סובלת. סילביהסובלתסילביהסובלת.

למי שאינו מכיר, העיגול האדום משמעו שה-X360 מתה באופן גמור ומוחלט, וחייבים להחליף אותה באחת חדשה, במסגרת האחריות כמובן. זאת תופעה מוכרת יחסית, אולי יותר מדי מוכרת, וסקוט מדבר על זה בפוסט היומי שלו. הוא מעלה חשד שהתופעה נפוצה הרבה יותר מכפי שמיקרוסופט מוכנים להודות; כל כך נפוצה, שהוא לא מבין איך זה שלא עשו על כך יותר קומיקסים. ואז הוא כתב אחלה משפט שבעולם: "סילביה המסכנה נאלצה לסבול ראשונה בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה על זה סטריפ." המשך…

(נכתב ע"י ערן אבירם)

כן, כן, כן, הפוסט הראשון צריך להיות ייצוגי ומדהים בעומקו, לשבות את הקורא לעולמי הפנימי המרתק לכדי היסטריה. יש לי רעיון יותר טוב: בואו נתלונן.

תגים הם המצאה מבריקה. הם מסדרים את האינטרנט באופן חכם ונועז, ואפילו שזה גיקי להחריד להגיד זאת, הם גם עושים לי טוב בלב. אני רואה תגים, כבר יותר מגניב לי – ואני חושב "מי שמאחורי האתר הזה הוא בטח נורא מגניב, שאחרי הכל הוא משתמש בתגים.
"רגע, יש לו גם קישורים לאתרים שאני אוהב? הוהו, כמה שהוא מגניב. דירוג המגנב שלו עלה ב-2.5.
"האם אני מזהה גם קישורים ל-digg וטכנוקרטי? גמרנו. אני אתחתן עם האיש הזה, גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה."
…וכן הלאה.

ואז באים ונותנים לי בלוג, ופתאום אני צריך להשתמש בתגים. אז כן, אני רוצה להתחתן עם עצמי, אבל הנה כבר התחיל הויכוח הפנים-משפחתי הראשון: איזה תגים לשים? על מה, בעצם, אני עומד לדבר בבלוג הקומיקס, ואיך אפשר לנסח את זה באופן משעשע במילה או שתיים?

אז חשבתי לגמרי בעצמי על "גיימינג" (כי בכל זאת, יהיה כאן גם גיימינג), ועל "ווב-קומיקס", ועל סרט, כי יש סרטי קומיקס, ו-"המלצות וביקורות" ולעומתו "תלונות וטענות". טכנית אביב היא זאת שהוסיפה את ה-"טענות", אבל היא בנתה על רעיון קודם, בבירור. אבל האם זה מספיק תגים? איך אדע?

הציעו לי לעשות תגים של "נבלים" (נוולים?), אבל אני לא יודע כמה יצא לי לדבר דווקא על נוולים (נבלים?) של קומיקס. אני מחבב את מגנטו, ודוקטור דום הוא כזה… ירוק כזה, ו, ארמ, זהו פחות או יותר. איזה נב\וולים עוד יש בכלל? היום כולם כל כך פוסט-מודרנים, מלאים ביסורים, כבר אין נבל מנוול אמיתי שפשוט רוצה להשמיד את העולם כי בא לו. לא מגיע להם תג.

אז חשבתי על תגים לכל מותג, למשל Y the Last Man או Powers, ששניהם מגניבים ואשמח לדבר עליהם. אבל כמה כבר אדבר עליהם? פוסט אחד? שניים? אמליץ עליהם פעם אחת, ואז…
רגע, ואז יצאו עוד חוברות שלהם. לגמרי שכחתי – כל הזמן יוצאות חוברות חדשות! ואני אקרא אותן, ואז אשטח את דעתי על הנייר הדיגיטלי כאילו אין אף אחד שיעצור אותי (אביב, זה התפקיד שלך כאן). מצוין, אז הנה מצאנו עוד תג.

האמת, זה די מספיק. בוודאי יצוצו עוד תגים בהמשך, ככל שנכתוב. לא באמת צריך לדאוג לגבי העניין הזה, נכון? בלוג קומיקס אומרים לי, אז כתוב על קומיקס. אז הנה, אני מפסיק לכתוב על הכתיבה על קומיקס, ובפעם הבאה אדבר על העניין עצמו.

ובמילים אלו ממש צץ התג האחרון, "מטא". יום נעים לכולם.