בלון דיבור

ערן אבירם ואני עובדים כבר אי-אילו שנים על נובלה גרפית המתרחשת בלונדון הויקטוריאנית, ששמה הזמני (שככל הנראה יהפוך לקבוע) סינגולריות 1885. לפני יותר משנתיים סיימנו את הפרק הראשון בהתרגשות וגאווה רבות, ומאז קצב ההתקדמות שלנו צנח לאזור ה"בכלל לא", מסיבות גאוגרפיות, תעסוקתיות ואחרות.

לפני שלושה חודשים עברתי לגור בלונדון, במרחק של כחמישים דקות נסיעת רכבת מביתו של ערן: שיפור משמעותי על חמש שעות הטיסה שהפרידו בינינו קודם. ההחלטה לחזור לעבוד על סינגולריות היתה ברורה מאליה, אבל במקום להמשיך ליצור עוד ועוד עמודים למגירה, בחרנו לבדוק מה האופציות שעומדות מול יוצרי קומיקס שרוצים גם להפיץ את יצירתם. בירורים באינטרנט ובמספר חנויות קומיקס סיפקו לנו כמה שמות של חברות הפצה שמקבלות הצעות מיוצרים עצמאיים, ומכיוון שכבר היו לנו 32 עמודים מוכנים ותכנון ברור לגבי המשך הספר, לא היינו צריכים להוסיף עוד הרבה בשביל לעמוד בדרישות ההגשה שלהן. הוספנו כריכה מושכת עין, זרקנו פנימה כמה פוסטרים, ואנחנו מוכנים להשיט את ספינתנו על פני הים ולראות מה היא תעלה בחכתה…או מטפורה ימית אחרת.

ביום ראשון נקפוץ לסופר קומיקון, אחד מכנסי הקומיקס שנראה שיש כאן כל שבועיים בערך, ונפנה לכמה מנציגי חברות ההפצה שיהיו שם באופן אישי. בינתיים אני יכולה להראות את החבילה הנהדרת שקיבלנו מהמדפיסים, אחלה חבר'ה שעובדים עם הרבה יוצרי קומיקס עצמאיים באנגליה.

והנה תהליך עבודה קצר על הכריכה, שהיא הדבר היחיד שבאמת יצרנו מאפס עבור ההגשה:

נקווה ליום מוצלח בסופר קומיקון, ואם לא יהיו הישגים מקצועיים אז לפחות נראה תחפושות יפות ודוכנים שווים.

פורים שמח!
אביב

הצטברו לי קצת שרבוטים בשבועות האחרונים, ומכיוון שאף אחד לא הצדיק פוסט משלו, הנה כמה מהם ביחד. אגב, אני כן מעלה אותם ברגע שהם גמורים לעמוד הפייסבוק שלי, שם זה מרגיש יותר לגיטימי להעלות תמונה בודדת מאשר בבלוג וורדפרס. אם בא לכם עדכונים קצת יותר שוטפים, אתם מוזמנים לעקוב.

אפשר בטח לראות באיזה משחקים אני משחקת לאחרונה.

ועוד תוספת קטנה: תרגיל באנימציית קאט-אאוט פלאשית ללימודי אנימציה.

במסגרת לימודי אנימציה אנחנו עוברים עכשיו סדנאות אפיון ועיצוב דמות. השיעור הראשון עסק בהקצנה, ובמהלכו היינו צריכים לבהות שעה וחצי בפרצופו החינני של רני רהב ולצייר קריקטורה שלו. כפי שאפשר לראות, עבורי זה התחיל ממאבקים עילגים, עד שתפסתי לאט לאט את הקטע (הרבה בהכוונת המרצה). לקראת סוף השיעור דיברנו גם בקצרה על הבדלים ויזואלים של גיל, וניסינו ליצור גרסת בית-ספר של מר רהב.

בשיעור אחר דיברנו על מגוון הסגנונות והכיוונים שאפשר לבחור בעיצוב דמות, ולקחנו כדוגמה את כיפה אדומה.

ובלי קשר לסדנאות, הנה פרוייקט סמסטר שהגשתי השבוע. התרגיל היה חופשי גם בסיפור וגם בטכניקה, וההוראה היחידה היתה שבשלב מסוים בסרט צריך להכנס כדור אדום מצד ימין ולצאת מצד שמאל.

עד כאן. שיהיה שבוע נעים!
אביב

את חציו הראשון של יום שבת ערן ואני בילינו במוזיאון הקומיקס, באירוע יום הקומיקס הבינלאומי. היו שם כמה אמנים שהעבירו סדנאות, מכרו חוברות וציירו ציורים, אבל בקושי יצא לנו לדבר איתם, כי לקחנו את תפקידנו מאוד ברצינות: במשך חמש שעות לא הרמנו את הראש מהדף, וציירנו סקיצה אחר סקיצה למאות האנשים שהגיעו למוזיאון (שמעתי את המספר 1200 מושלך באוויר בשלב מסוים). בני משפחתו של ערן היו עזר שלא יסולא בפז, ועזרו לנו גם עם מכירות של ארינאה ודדליין, גם עם סידור התור של מבקשי הסקיצות, וגם הביאו כוסות קולה מבורכות.

שמעתי סיפורי אימה מהאירוע בשנים קודמות, על ילדים שצועקים ונדחפים, והורים שמתנפלים על האומן כי הוא מצייר לילד אחר במקום לילד שלהם, אז הייתי שמחה מאוד לגלות שהפעם כולם התנהגו כמו ילדים (והורים) טובים וחיכו בסבלנות לתורם, גם אם מדי פעם פלשו למרחב האישי קצת יותר ממה שהיה נוח, בשביל לראות את הציור מקרוב. לצייר בלי הפסקה במשך חמש שעות זה לא קל, על אחת כמה וכמה כשמנסים לסיים כל ציור כמה שיותר מהר – אבל עדיין שיראה טוב – ועל אחת כמה, כמה וכמה כשמסביב רעש מהדהד, קהל אדיר והודעות מנהלתיות שבוקעות מדי פעם מהרמקול ונשמעות כמו התרעות מלחמה. עם כל זאת, זה היה אתגר מעניין ודי מספק, ואפילו יצאו כמה ציורים שעשו לי חשק לצלם אותם למזכרת. בדיעבד חשבתי שהיה יכול להיות נחמד אם היו לנו צילומים של כל מה שציירנו באותו יום – ולו כדי לדעת *כמה* ציורים עפו לנו מתחת לידיים, אבל רובו עבר בסחרור ולא חשבנו אפילו על תיעוד לעתיד; מי ידע אם בכלל נצא משם בחיים?

הצילומים לא משהו, אבל אין מה לעשות, כשמצלמים באזורי מלחמה צריך לעשות פשרות.

אביב