ביום שבת בערב העברתי בפסטיבל הקומיקס סדנה בנושא "אופי ורגש". במקור ערן אביאני היה אמור להעביר את הסדנה הזו, אבל לו"ז הפסטיבל היה בערפל ממש עד הרגע האחרון, ובסוף היא נפלה לו בדיוק בזמן לא מתאים – כפי שניתן היה לצפות (אם יש משהו שניתן לסמוך עליו בחיים, הרי זהו חוק מרפי).
עבר די הרבה זמן מהפעם האחרונה שהעברתי סדנה בפסטיבל. למעשה, אני חושבת שהקודמת היתה סדנה על עיצוב דמויות באייקון (פסטיבל למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים) של לפני שלוש שנים, ומעניין לראות את ההבדלים בקהל שמגיע לסדנאות איור וקומיקס בשני האירועים, במיוחד מבחינת גילאים: באייקון הגיל הממוצע בסדנה שלי היה גבוה בהרבה מזה שבפסטיבל הקומיקס.
חזרתי להציץ בתוכניית הפסטיבל שזה עתה הסתיים, וגיליתי שמלבד סדנה או שתיים (אחת מהן היא כיתת תלת-אמן בת חמש שעות, ואם מישהו מהקוראים היה בה אשמח לשמוע רשמים מאירוע שכזה) שמיועדות לנוער ולבוגרים, רוב הסדנאות הוגדרו לילדים ולנוער, וחלקן אפילו "לילדים בגיל 8-12". לא מדובר רק בסדנאות שהנושא שלהן הוא "ילדותי" בהגדרה, אלא נושאים שכל אמן קומיקס צריך לדעת, כמו פרספקטיבה, גוף בתנועה, הבעות פנים וכו'.
ההגדרה הזו יוצרת מעגל: התוכניה מייעדת את הסדנה לילדים –> המנחה מכין תכנים מראש עבור ילדים, או לחילופין מעביר תכנים כלליים בצורה שמתאימה יותר לילדים –> הסדנה מתקבעת בתור "סדנה לילדים", וככה היא תשאר גם בשנה הבאה. אפילו אם המנחה מצליח להעביר סדנה שיכולה להעשיר ילדים ומבוגרים כאחד, מעטים המבוגרים שייכנסו לסדנה שמוגדרת "8-12".
התוצאה היא שגם באירוע הגדול ביותר בשנה שמוקדש לקומיקס, אין ליוצרי קומיקס בוגרים מבחר של סדנאות שהם יכולים להכנס אליהן. זה מעלה שאלת ביצה ותרנגולת: האם המארגנים בחרו לא לשלב תכנים כאלה בפסטיבל כי הם לא מאמינים שיהיה להם קהל, או שהיו נסיונות להציע סדנאות לבוגרים בעבר ואנשים פשוט לא הגיעו אליהן? אני לא מכירה את הסטוריית פסטיבל הקומיקס טוב מספיק בשביל לתת תשובה, ואני גם לא מאשימה אף אחד – לא את המארגנים ולא את הקהל. אולי הבעיה נובעת מהגישה שעדיין יש כלפי קומיקס בארץ, שמשייכת אותו יותר לילדים מאשר למבוגרים. אולי זה נכון במיוחד כלפי ציור קומיקס, שכנראה צריך להיות ממש אינפנטיל בשביל לעסוק בו =)
קצת על הסדנה עצמה
התחלתי – כמו כל מדריך שיצא מקורס הדרכה צה"לי ראוי – בהדגמת תכלית, או: למה צריך הבעות בקומיקס. חזרתי על משפט זהה כמה פעמים, כל פעם באינטונציה שונה, ועם הבעות ותנועות גוף אחרות, ועל אף שאני לא שחקנית גדולה היה ברור שהתחושה שונה לחלוטין בכל פעם. בקומיקס, בהעדר יכולת לשחק עם אינטונציה וקול, אנחנו יכולים להביע רגשות באמצעות הפנים והגוף של הדמויות שלנו.
התחלתי מציור זריז של פנים, עם הסבר קצר על החלוקה והמיקומים של תווי הפנים השונים וממש בזריזות על ההבדלים בין פני גבר לפני אישה. בסדנאות מסוג כזה אני תמיד מתלבטת כמה להתעמק בבסיס (ציור תלת מימדי, פרופורציות של הפנים והגוף, זוויות שונות, איך ניגשים בכלל לציור דמות). הרי אם הייתי מלמדת ציור נכון ומעמיק של הפנים הייתי מנצלת את רוב השעה ורבע של הסדנה, בלי להגיע בכלל לנושא האמיתי שלה. כפתרון השארתי את הפנים הבסיסיים על הלוח למי שירצה להעתיק אותם, והזמנתי את אחד הילדים לצייר הבעה אחת, כדי להראות שלא חייבים תואר באמנות בשביל לתפוס את הרגש בפנים האנושיים.
הקו המנחה לאורך כל הסדנה – וזה משהו שאני חוזרת עליו הרבה – הוא שהבעות פנים וגוף הן משהו שכולנו יודעים לזהות ולבצע באופן טבעי, ולהעביר אותן לציור זה אינטואיטיבי כמעט. כל מה שצריך זה דמיון וכמה כללי עזר (כשרון משחק קל שבקלים עוזר, ואצל ילדים זה בא טבעי).
על אף העדר הקול והתנועה, קומיקס נותן לנו חופש לעשות כל מיני דברים שהמציאות לא תומכת בהם, ועולם הרגשות וההבעות מלא בכאלה: החל מעשן שיוצא מהאזניים כשממש כועסים, דרך לבבות קטנים מסביב לראש מאוהב ועד לסימנים הייחודיים מהקומיקס והאנימציה היפנים.
אחרי זמן קצר לציור הבעות פנים המשכנו להבעות של הגוף כולו, וכאן שוב היה צורך להתמודד עם נושא עצום ברמת פני השטח בלבד. התחלתי עם הדגמה של רגשות בעזרת אנשי מקל, כדי להראות שוב שכל אחד יכול לצייר, ואז הדגמתי איך אני בונה דמות, החל מקו התנועה, דרך שלד קווי העזר ועד ל"ציפוי" בשרירים ובבגדים. אם רק היה לי יותר זמן הייתי מרחיבה קצת מעבר למשפט הסתום "אנחנו לא עשויים מנייר, וצריך לזכור שכל חלק בגוף הוא תלת-מימדי, עם נפח".
תמיד לפני שאני מעבירה סדנאות כאלה אני חוששת שאין לי מספיק מה לומר, וכל מה שאוכל לעשות הוא לתת לכולם לצייר כאוות נפשם; איכשהו תמיד עשר דקות לפני הסוף אני מנסה לדחוס את כל הדברים שעוד אפשר להגיד בנושא, ועוד מסקנה אחרונה, רק סיכום קצר, ועוד ממש שתי מילים, והערה, ותודה רבה אני מקווה שנהנתם!
רק כשיצאתי מהסדנה גיליתי שהכותרת שלה היא "אופי ורגש", לעומת "הבעה ורגש" שהיה לי בראש. אם הייתי זוכרת את השם הנכון הייתי מעבירה סדנה מעט שונה. אבל לא בהרבה.
אביב
עריכה: ערן אביאני העלה לבלוג של קומיקום את ההתרשמות שלו מהפסטיבל ומהסדנה שהעביר, על ציור גוף בתנועה.