בלון דיבור

הדי הפיצוצים בארץ אולי לא מגיעים עד לונדון, אבל אדי הדכדוך נישאים עד לכאן על גבי אתרי חדשות, רשתות חברתיות ושיחות וואטסאפ עם המשפחה. אין לי שום כוונה לדבר על המצב – מלבד לאחל לשלום כולכם ולקוות שהוא יחזור בקרוב לשגרה (for a given value of שגרה בישראל); במקום זה, הנה פוסט על הפעילות החביבה עליי גם בעתות שלום וגם בעתות מלחמה: אסקפיזם! והפעם, בצורת טלויזיה.

יש הרבה אתרים שמספקים ביקורות ודעות על סדרות טלויזיה, אבל כמעט אף אחד מהם לא מספק את דעתי על סדרות טלויזיה, ובטח רק בחלק קטן מהם יש גם ציורים קטנים לצד הטקסט, שמתפקדים כתירוץ לבעלת בלוג שעוסק באיור ללהג על סדרות טלויזיה. אז להלן הסדרות שמרכיבות את רשימת הצפיה שלי, ראו הומלצתם (או, במקרים מסוימים, הוזהרתם):

הטובות

Rectify
בקצרה: אסיר נידון למוות משתחרר אחרי 19 שנה כשראיות חדשות עשויות להוכיח את חפותו, וחוזר לעיירת הולדתו, שרוב תושביה עדיין מאמינים שהוא אשם.
זו סדרה לא קלה ודי איטית, אבל הכתיבה מצוינת, השחקן הראשי נפלא, ויש עוד כמה שחקני משנה שעושים יופי של עבודה. תנו לה הזדמנות והיא תשבור לכם את הלב מכל כיוון, אבל תספק גם רגעים מקסימים. ואז תשבור לכם את הלב איתם.

Orphan Black
בקצרה: בחורה נוכלת (עם לב זהב וכל זה) עדה להתאבדות של בחורה שנראית בדיוק כמוה, ונגררת לתוך קונספירציה מסתורית. זה בערך מכסה את הפרק הראשון ומשם זה נעשה יותר מורכב והרבה יותר מגניב, אבל אם לא שמעתם עליה כלום, אני מעדיפה לא לספיילר אפילו קצת.
העונה השניה שלה אמנם נגמרה לפני שבועיים-שלושה, אבל זה מספיק קרוב בשביל לא להשמיט אותה מהרשימה, כי אני חושבת ש-Orphan Black היא הסדרה שאני הכי נהנית ממנה כרגע. היא משלבת עלילה מעניינת ומפתיעה עם שחקנית ראשית מבריקה (ושחקן משנה לא פחות מוצלח), מסתורין ומתח שעושים את העבודה והומור במקומות הנכונים. שמחתי מאוד לשמוע שהיא חודשה לעונה שלישית.

The Leftovers
בקצרה: לפני 3 שנים כ-2% מאוכלוסיית העולם פשוט נעלמה. פוף. הסדרה עוקבת אחרי "הנשארים" בעיירה אמריקאית אחת, והיא של HBO, אז הכל דרמטי ומלא תככים.
זו אחת מהסדרות מז'אנר "לא נגיד לכם מה קורה, רק נחשוף קצת כל פעם באופן שישאיר אותכם עם יותר תהיות מאשר תשובות", אבל היא עושה את זה בצורה מסקרנת יותר ממרגיזה, ושמה פוקוס לא על כמה הכל מסתורייייי, אלא על האנשים בעיירה וההתמודדות שלהם עם ההעלמות ועם החיים שאחריה. כבונוס, יש לה קטע פתיחה מאוד יפה.

Suits
בקצרה: עורך דין סופר מוצלח וסופר מלא בעצמו לוקח תחת חסותו גאון צעיר שממש טוב בלהתחזות לעורך דין, ואז הם עורכי דין ביחד. זו סדרה על עורכי דין.
יש מלא סדרות משפטיות, אבל מה שאני אוהבת ב-Suits זה שהיא לוקחת את עצמה בקלות. יש בה המון הומור, וגם אם לפעמים העלילה הולכת למקומות דרמטיים והרי גורל, היא אף פעם לא מרגישה מעיקה או מלאת פאתוס בצורה מגוחכת (מלבד קטעי "בפעם הבאה ב-Suits" שהם כל כך דרמטיים ומוגזמים שאני יכולה רק להניח שזה מכוון).

Last Week Tonight
בקצרה: תכנית סאטירה שבועית על אירועי השבוע האחרון – בעולם ובארצות הברית במיוחד – בהנחיית ג'ון אוליבר, הבריטי ההוא מהטודיי שואו ומקומיוניטי.
לא יצא לי לראות תכניות סאטירה מלבד קטעים בודדים פה ושם ששותפו ברשתות חברתיות, אבל Last Week הומלצה ע"י כל כך הרבה אנשים שהייתי חייבת לנסות, ובינתיים אני נהנית ממנה נורא. ובכן, אולי נהנית זה לא הפועל הנכון, כי זו חצי שעה של ביקורת הומוריסטית על דברים נוראיים שקורים – והדברים שקורים הם בהחלט נוראיים – אבל אני מחכה לפרק חדש כל שבוע. הנה דוגמה.

הרעות

True Blood
בקצרה: זה דרום ארצות הברית ויש ערפדים. ועם הזמן גם כל שאר הזנים המיתולוגיים המתרבות הפופולרית.
האינטרנט טוען שטרו בלאד היא גאונית וחתרנית ומלאה במטפורות לעולמנו, וכל זה יכול מאוד להיות, אבל זה עטוף היטב במספר שכבות של טראש נוטף דם וסקס. אני לא ממש אוהבת אף אחד מאלה בסדרות הטלויזיה שלי, אבל נשארתי עם טרו בלאד עד עכשיו כי הטראש מחוזק היטב בהומור עצמי, והכל כל כך מטופש עד שזה כמעט כיף. לאורך שש העונות הקודמות היא הלכה ונעשתה מגוחכת יותר ויותר, אבל עדיין כיפית מספיק בשביל להחזיק לעונה השביעית והאחרונה.

Under the Dome
בקצרה: כיפה מסיבית, שקופה ומסתורית נוצרת סביב עיירה אמריקאית, שתושביה נעים בין אטומים להחריד לבין גיבורים-בעל-כורחם מעייפים.
סיכמתי את העונה הקודמת בפייסבוק במילים אלה: "Under the Dome התחילה עם רעיון מסקרן, נעשתה די מטופשת תוך שניים-שלושה פרקים, ומאז הדרדרה לתצוגה יוצאת דופן של כתיבה גרועה, דמויות מגוחכות ומסתורין בחצי שקל. וכמובן שהיא חודשה לעונה נוספת." וכמובן שהייתי צריכה לנסות לפחות את הפרק הראשון של העונה הזו. הסדרה הזו נמצאת בתחתית רשימת הצפיה שלי, אבל כשנגמרות האופציות האחרות אני חוזרת אליה כמו שחוזרים לטוקבקים ב-Ynet: בשביל לפעור פה, לצעוק קצת על המסך ואז להצטער על 50 הדקות האלה שבזבזתי מחיי ולהבטיח שלא אעשה זאת שוב. עד השבוע הבא.

Dominion
בקצרה: אחרי מלחמת המלאכים באנושות (יאפ), בני האדם שנותרו צריכים לשרוד מול המלאכים המרושעים, בהנהגת מיכאל המלאך המורד (יאפ) ו"הנבחר" שגורלו להציל את האנושות. האם הבחור הצעיר והנאה שרק רוצה להיות חייל ולשרוד ולהיות טוב לב ולהציל ילדים ולאהוב את בת המושל הוא הוא "הנבחר"? לא, לא יתכן, אלו הרי רק סיפורי אגדות! (ספוילר: זה הוא).
ניסיתי שני פרקים, שהיו שני פרקים יותר מדי. ג'יילס כשחקן משנה רק עושה את הכל עצוב יותר.

הלא החלטתי עדיין

Extant
בקצרה: האלי ברי חוזרת ממשימה של שנה בחלל, וקורים לה דברים מוזרים. כמו כן, הבן שלה הוא רובוט.
יש לי אנטי להאלי ברי מאז שהיא הרסה את האקס-וומן החביבה עליי, אבל העתיד בו מתרחשת הסדרה הזו נראה מעניין, ואיכות ההפקה בינתיים מאוד מספקת. אתן לה עוד כמה פרקים בשביל שהדמויות והעלילה יסגרו על עצמן.

The Last Ship
בקצרה: ד"ר McSteamy מהאנטומיה של גריי הוא קפטן של ספינת צי שמלווה מדענים למשלחת מחקר בקוטב הצפוני. אחרי כמה חודשים מסתבר שמטרת המשלחת היתה למצוא תרופה לוירוס אלים, שבזמן שהם היו בחופשה בצפון, השמיד את רוב אוכלוסיית העולם.
בינתיים לא מלהיב אבל גם לא רע, ואחת הסדרות הבודדות מהז'אנר שהדמויות בה פועלות באופן הגיוני יחסית במקום לעקוב אחרי טרופים תסריטאיים מגוחכים. עם זאת, יש לה וייב מוזר של סדרות משנות התשעים, כולל האיש הרע הסובייטי הטיפוסי.

Halt and Catch Fire
בקצרה: דרמה על התפתחות המחשבים האישיים בתחילת שנות השמונים.
זה נשמע משעמם, ומדי פעם זה באמת משעמם. אבל אז זה מלהיב! ואז אתה נזכר שהם בסך הכל מהנדסים מחשב. אבל אז יש דרמה! ואז זה משעמם שוב. נקודת המשיכה העיקרית שלי היא לי פייס, אבל הוא פחות מעניין כאיש חזון של תעשיית המחשוב מאשר היה כאופה פאי או כמלך האלפים.

Penny Dreadful
בקצרה: חוקר ארצות, קאובוי ומוזרה אחת נלחמים בכוחות האופל בלונדון הויקטוריאנית, ויש גם את ד"ר פרנקנשטיין, דוריאן גריי וחברים.
הסתיימה עונה שלמה של הסדרה הזו ואני עדיין לא בטוחה איך אני מרגישה לגביה. היא ללא ספק מרשימה למראה, ומקאסט כזה של דמויות ספרותיות לונדוניות אני לא יכולה להתעלם, אבל כל העסק הרגיש כל כך מלא פאתוס משתפך שלעתים היה פשוט לא נעים לצפות. בפרקים האחרונים העלילה ממש הביאה את הדמויות לבמת תאטרון, אולי כדי לשקף את וייב המחזה בשני-פני שהסדרה ניסתה ללכת איתו. סביר להניח שלפחות אנסה את העונה הבאה, בתקווה שאווה גרין לא תשחק בה כל כך חזק.

Crossbones
בקצרה: מסתבר שהפירט הידוע לשמצה שחור-הזקן עדיין חי, ומוזר מכך: הוא ג'ון מלקוביץ'.
אני אוהבת פירטים, אני אוהבת את ריצ'רד קויל (ג'ף מ-Coupling) בתפקיד הכמעט-ראשי, אבל אני לא יכולה להתרגל לג'ון מלקוביץ' כבלאקבירד, בטח שלא אחרי איאן מקשיין בשודדי הקריביים.

Honourable Mentions

The Musketeers
בקצרה: הרפתקאות שלושת המוסקטרים (ודארטניאן!).
הכי כיף זה סוואשבאקלינג, במיוחד כשהוא לוקח את עצמו בקלות, ובמיוחד כשמחליפים את כל המבטאים הצרפתים במבטאים בריטים. היא חוזרת לעונה שניה ב-2015, ואני חושבת שעד אז אראה את הראשונה שוב, כי איזה כיף היה.

Deadwood
בקצרה: קורות העיירה דדווד במערב הפרוע, על כל השחיתות, הפשע וכותנות השינה הנוראיות.
דדווד על שלוש עונותיה הסתיימה לפני שמונה שנים, אבל רק לאחרונה ראיתי אותה, ואיזה תענוג זה היה. הזכרתי קודם את איאן מקשיין כבלאקבירד, אבל הוא נולד בשביל לשחק את אל סוורנג'ן, בעל בית הבושת שמושך בכל החוטים בעיירה ברמות משתנות של אלימות. יחד עם אוסף דמויות משנה מוצלחות וכתיבה מחוכמת, הסדרה הזו גרמה לי לאהוב את המערב הפרוע. או לפחות, את המערב הפרוע כפי שהוא מוצג בסדרה הזו.

וכמובן שמרו על עצמכם, והלוואי שהמצב ירגע בקרוב ושכל עניין כיפת הברזל הזה לא ידרדר כמו Domes אחרות שאני יכולה לחשוב עליהן.

סוף שבוע טוב ורגוע,
אביב

חודשיים וחצי לתוך הפרילנס ואני מרוצה להפליא, מלבד חשש ספציפי שבינתיים מתגשם: קשה לי מאוד להגדיר זמן שבו אני עובדת על פרוייקטים אישיים במקום עבודה ללקוחות, מה שהוביל בין השאר לשממה כאן בבלוג. תוך כמה שבועות בטח אוכל להתחיל להראות לפחות דברים מסוימים שעבדתי עליהם בזמן הזה, ובתקווה גם אכריח את עצמי לעבוד על דברים משלי, אבל בינתיים, כדי להפיג את השקט ולסלק את השיחים היבשים שמתגלגלים פה, הנה פוסט תחת קטגוריית "דיבורים", art not included.

1. Alcatraz

2. American Horror Story

3. Black Mirror

4. The Finder

5. The Firm

6. Grimm

7. Leverage

8. Once Upon a Time

9. Shameless

10. Smash

11. Touch

12. וסרט אחד: כרוניקה בזמן אמת

ראיתם סדרות או סרטים מוצלחים לאחרונה? ספרו לי בתגובות, בקרוב נגמרת העונה של הכל!
אביב

אמנם האותיות אזלו, אבל יש לי עוד כמה תוספות שבמקרה התיישבו יפה על אות אחת, אז הנה נספח. בקרוב יחזרו להיות ציורים, אני מבטיחה (for a given value of "בקרוב" ו-"מבטיחה").

הפאנל

מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן להזכיר כאן את "הפאנל", פודקאסט הקומיקס של ערן אביאני ויובל שרון. בין שניהם הם יודעים כל מה שיש לדעת על התעשיה: עלילות מתמשכות של בערך כל חוברת רצה, תכנונים עתידיים, נתונים עסקיים, אנקדוטות על יוצרים, דמויות וכותרים, ומדברים על הכל בהומור ותובנה של קוראים ותיקים שבאמת אוהבים קומיקס. אודה בבושה שאני לא עוקבת אחרי מה שקורה בעולם הקומיקס ולא שמעתי על 95% מהדברים שהם עוסקים בהם, אבל זו דרך מוצלחת להתעדכן בחדשות כדי להעמיד פנים שאני in the know בכל מסיבות הקוקטייל הנחשבות. הם כבר בפרק 13, אז זה בדיוק הזמן להתחיל לשמוע אותם אם לא הכרתם עד עכשיו. רק אזהרה: אם אתם עוקבים אחרי חוברות חודשיות אבל לא הכי מעודכנים, כדאי להשמר מספוילרים.

הפאנל – פודקאסט קומיקס

פרינג'

מסתבר ש-Fringe, או "על הקצה", כפי שהבנתי שהיא מתכנה בעברית, היא אחלה סדרה. ראיתי את הפרק הראשון של העונה הראשונה לפני כמה חודשים, והוא הרגיש כמו תיקים באפלה עם פקטור בעעע גבוה יותר, אז ויתרתי. מאז שודלתי להמשיך, ותוך 6-7 פרקים מתחילה להתפתח עלילת-מסגרת לעונה, שנותנת ערך מוסף לפורמט ה-case per episode הסטנדרטי, בדומה לכל מה שהיה בתיקים באפלה עם שדות התירס ואיש הסרטן, רק, כאילו, מעניין. מעבר לזה יש שם הופעה מבריקה של ג'ון נובל, שמוכר לחלקנו בתור "ההוא ששרף את פאראמיר וקפץ מהחלון", וגיבורה נשית מרשימה ששוברת את מוסכמות הז'אנר ולא חושבת שעקבים בגובה עשרה סנטימטר הם אייטם הכרחי לעבודתה כשוטרת. רק סיימתי את העונה הראשונה, אז לטובתי ולטובת כל מי שלא התחיל, אנא להמנע מספוילרים בתגובות!

פרילנס

כפי שהזכרתי לפני פוסט בודד, אני חושבת לנסות פרילנס לאיזו תקופה. על אף שכבר פתחתי תיק לפני כמה שנים, אני עדיין די נובית בכל הקשור לעבודה מול לקוחות, תמחור הגיוני של פרוייקטים, עבודה מול רשויות המס (ימח שמן ושמו של ואחראי הממשק באתרים שלהן), ניהול זמן הגיוני וכן הלאה. הכל, בקיצור. אם אתם מכירים מקורות מוצלחים לעזרה או עצות בתחום הזה, או אם לכם יש הצעות, סיפורים למודי נסיון ואזהרות שאוכל להעזר בהם, אשמח לשמוע!

אביב

האות האחרונה מחכה, ומתי אם לא עכשיו יתפוצץ לי צינור במטבח וימנע ממני גישה אל הדירה – וחמור מכך, אל הוואקום – במשך ארבעה ימים? עד שת' תתגשם, אנצל את הדממה ואפיח חיים בעמוד הראשון והבודד של הבלוג עם האוסף האחרון של דברים באותיות, או כפי שבחרתי לכנותם: "דברים באותיות". הכל יותר רשמי בהטיה.

פ

פורטל. אני לא יכולה לקרוא לעצמי גיימרית (לפחות לא של משחקי מחשב), אבל משחק אחד פרץ את חומת התירוצים, החששות וחוסר הזמן: פורטל. זה יותר ממשחק, זו הברקה. זו תופעה. זה תענוג צרוף של משחקיות, מחשבה וכתיבה מצוינת. הוא לא בדיוק משחק פעולה, אבל הוא לא לגמרי פאזל, וכולם צריכים לפחות לנסות אותו, גיימרים או נובים. עד כאן העלאת ציפיות (ע"ע), עכשיו אתם יכולים להרשם לסטים ולקנות את המשחק הראשון בעצמכם; רק $9.99, ואם תחכו שיתקרב כריסמס אז בטח אפילו פחות. נראה אתכם לא קונים גם את פורטל 2 אחר כך.

פריי ולורי. הסטוריית הטלויזיה הבריטית רצופה בקבוצות וצמדים קומיים שאני חבה להם את המבטא הבריטי המזויף שלי. אחד הצמדים החביבים עליי הוא יו לורי וסטיבן פריי, או – כפי שאנשים רבים מכירים אותם ועליהם לתקן זאת מיד – האוס ו…הבריטי ההוא. הם נפגשו באוניברסיטת קמברידג', ומאז שיתפו פעולה בהרבה סדרות, כמו הפתן השחור, ג'יבס ו-ווסטר, וסדרת המערכונים שלהם – פריי ולורי. מומלץ לשוטט ביוטיוב ולראות הומור בריטי במיטבו.

פיירפליי. אם מדברים על טלויזיה ודברים במיטבם, אי אפשר שלא להזכיר את פיירפליי, סדרת המד"ב של ג'וס וודון שנגדעה באיבה, והשאירה קהל מעריצים הולך וגדל עם 14 פרקים משובחים ותו לא. נצלו את ימי החגים הבאים עלינו לטובה ותעשו מרתון של הסדרה המצוינת הזו. ואם אנחנו כבר בפ' אפשר לתת מקום ליריקה לע' של רשת פוקס, ששידרה את פרקי הסדרה באופן חלקי ובסדר ביזארי, החלטה שלדעת הרוב הביאה לביטולה של הסדרה. גוראם יו, פוקס. גו…ראם יו.

פונים!

צ

ציפיות. כמה פעמים הלכתם לסרט שהביקורות הללו, הטריילרים נטפו הבטחות, וחברים הבטיחו שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לכם מאז שגיליתם בירה, ובסוף יצאתם מאוכזבים? במעגל החברתי הקרוב שלי אנחנו כבר יודעים ש"אין להעלות ציפיותיו של אדם בנוגע לתוכן שעתיד לצרוך, וייטיב לעשות אם יורידן" ("ויצפה" פרק ג', פסוק 17). הרי ברור שמוטב להגיע עם ציפיות נמוכות ולהיות מופתע לטובה מאשר להגיע עם ציפיות גבוהות ולהתאכזב. מצד שני, מחקרים מראים שבכל מיני מצבים, ציפיות גבוהות דוקא מגבירות את ההנאה. במחקר מ-2007, למשל, טועמי יין ביקשו לחוות דעתם על סוגים שונים של יין. למעשה הם טעמו יין אחד שהוצג להם פעמיים, כל פעם תחת תווית מחיר שונה – מבלי ידיעתם כמובן. לא רק שהם דיווחו שהיין "היקר יותר" היה טעים יותר, גם דימות של המוחם שלהם במכשיר fMRI הראה על הנאה פיזית מגוברת. אז מה עדיף לעשות עם ציפיות? הנה הצעה.

צ'אק טסטה. באיחור של מלא אותיות גיליתי שלא התייחסתי לממטיקה במ"ם. ממש מקומם. אבל למזלנו הגיע צ'אק טסטה בשביל להעביר את הרעיון של ממטיקה – או לפחות ממים אינטרנטיים – בחדות לשון וקסם אישי רב. רגע, קסם אישי רב? Nope. Chuck Testa. הוא אמנם לא מתחרה בצ'אק אחר על שליטה ממטית, אבל בהחלט מגיע לו אות כבוד. אתן ל-Know your meme להסביר.

ק

קומיוניטי. סיבוב פרסה מחזיר אותנו לטלויזיה עם אחד הסיטקומים המפתיעים מאז סקראבס. לקומיוניטי יהיה קשה לזכות בפרסים כי הוא פונה לקהל ספציפי למדי, אבל אם אתם נכללים בקהל הזה (ואם רוב הרשימה עד כה ערבה לחככם, אני אניח שכן), היא אוצר. סיפור המסגרת הוא על קבוצת סטודנטים משלל מגזרים דמוגרפים שמתקבצים לקבוצת לימוד בקומיוניטי קולג' – הפתרון הקהילתי לכל מי שלא הצליח להתקבל לקולג' רציני. אבל זה רק תירוץ. בפועל הסדרה מלאה בדמויות שנעות בין הביזארי לקורע מצחוק, קווי עלילה סוריאליסטים והכי הרבה מטא שנצפה ב-22 דקות מסך. מסתבר שאו שאוהבים את קומיוניטי או ששונאים אותה, אז נצלו את הזמן שנשאר אחרי שסיימתם את פיירפליי ופרגנו לעצמכם שניים-שלושה פרקים לבדיקה.

קיו.איי. ולאניני הטעם שמעדיפים את הטלויזיה שלהם חינוכית בנוסף למשעשעת, השף ממליץ בחום על QI, שעשועון הידע של סטיבן פריי (כן, אותו סטיבן פריי מהפעם הקודמת). כל שבוע מצטרפים לפריי יד ימינו אלן דייויס ועוד שלושה קומיקאים בריטים שעושים עבודה נהדרת של שילוב טריוויה עם הומור. הפנינה הטלויזיונית הזו כבר בעונתה העשירית, ובערוץ הזה אפשר – לפחות בינתיים – לראות את כל הפרקים. ששש. הנה הצצה לקטע נוסטלגי במיוחד (החל מ-1:40, אבל פרגנתי לכם גם הקדמה), שאולי לא גדוש ביותר מדי ידע, אבל בהחלט מעביר את רוח הסדרה.

ר

בר' יש רביעיה רצינית ורבת רושם, שבטובם הואילו חבריה לתאם את האות הראשונה של שמם בצורה נוחה כל כך.

רועי צזנה. רועי הוא דוקטורנט לננו-טכנולוגיה (אם כי אני זוכרת במעורפל שהוא כבר סיים את התואר; אולי הביוגרפיה המקוונת שלו דורשת עדכון, או שהזכרון שלי דורש נזיפה) וחוקר במרכז לחיזוי טכנולוגי באוניברסיטת ת"א. לאזרחי האינטרנט מעניין יותר לדעת שיש לו בלוג מדעי פופולרי מצוין בשם "מדע אחר", שעוסק בחדשות מדעיות בארץ ובעולם, בתחומי העיסוק של צזנה ומדי פעם גם בעניינים פוליטיים כאלה ואחרים, תמיד בכתיבה משובחת וקלילה ובחוש הומור. באייקון התחדשות הקרוב הוא גם מעביר מספר הרצאות, והוא יופי של מרצה. ממליצה לכם לעבור על התכניה ולהזמין כרטיסים.

רן לוי. לבטח הזכרתי את רן לוי בעבר, בין אם בהקשר לספרו "פרפטום מובילה" או לפודקאסט שלו, "עושים הסטוריה". אם ההסטוריה של המדע מעניינת אתכם, זה הפודקאסט בשבילכם; ואם לא, זה בכלל הפודקאסט בשבילכם, כי רן יראה לכם תוך פרק או שניים למה זה דוקא נושא מרתק. ואם אתם מעדיפים את המדע הפופולרי שלכם בקריאה ולא בשמיעה, לאחרונה הוא הוציא ספר נוסף, "האוניברסיטה הקטנה של המדעים", ואם לשפוט לפי ספרו הקודם, הוא ודאי קריאה מהנה ביותר.

ריצ'רד וויזמן. וויזמן הוא פסיכולוג בריטי וקוסם לשעבר, מחזיק בתואר "פרופסור להבנת הציבור בפסיכולוגיה", שחוקר את התחומים היותר משונים ומסקרנים בהתנהגות האנושית: למה אנשים מסוימים ברי מזל ואחרים לא? מה הדבר שהכי כדאי לשים בארנק בשביל שיחזירו לך אותו אם יאבד? מה הופך בדיחות מסוימות למצחיקות יותר מאחרות? וויזמן מתעניין גם בחקר העל טבעי, מהזווית המדעית כמובן: מה גורם לאנשים להאמין בדברים ביזאריים, איך אפשר לגרום לחוויות על טבעיות באמצעים טבעיים לגמרי ועוד. הוא כתב חמישה ספרים ולפחות שניים מהם נחמדים מאוד, ויש לו בלוג, שאפשר למצוא בו בעיקר אשליות אופטיות מרחבי האינטרנט, הזמנות למיני-מחקרים בכל מיני נושאים, וחידה שבועית מתחכמת.

ריצ'רד דוקינס. לריצ'רד דוקינס יש מקום של כבוד הן בתחום המדע הפופולרי של ביולוגיה אבולוציונית, והן בקרב אתאיסטים בבריטניה ובכלל. הוא כתב מספר ספרים שקידמו את רעיון האבולוציה מונחית-הגן, ולמתעניין החולף מומלץ לקרוא לפחות את הראשון, "הגן האנוכי", בסופו דוקינס גם מציג לראשונה את הקונספט של "מם", וודאי מתרעם באופן יומיומי לראות מה האינטרנט עושה איתו. למי שמתעניין יותר בצד האתאיסטי שלו, הספר "אשליית האל" הוא קריאה מעניינת מאוד. כיום הוא מרצה ומתארח בערך בכל מקום שקשור לאבולוציה מצד אחד או לאתאיזם והומניזם מצד שני, מוערך ע"י רבים ולא כל כך אהוב על רבים אחרים, בטח עם חפיפה מסוימת בין הקבוצות.

ש

שרלוק. חזרנו לטלויזיה לשידור אחרון, והפעם עם שרלוק, מיני-סדרה של ה-BBC שהתחילה בשנה שעברה ואמורה לחזור לעונה נוספת מתישהו בסתיו המתקרב. שרלוק הולמס הוא דמות שכבר המציאו שוב ושוב בגרסאות רבות, אבל בסדרה הזו סטיבן מופט עושה עבודה, הא-הא, מופטית, בלהביא את הבלש מהמאה ה-19 אל ימינו, ועדיין לשמור על האוירה והרוח. הכתיבה משובחת, השחקנים מתאימים בול לתפקידים שלהם, ואין כמו תחילת הסתיו כרקע לצפיה הזו. העונה הראשונה כללה שלושה פרקים, כל אחד שעה וחצי, ובטוח נשאר לכם קצת זמן בסוף החגים לבלש בריטי גאון ואקצנטרי.

ת

תודה. תוך יום-יומיים ת' תחתום את הסיפור, ופרוייקט של — שכך יהיה לי טוב..! — שישה חודשים יבוא לסיומו. זו אולי נשמעת כמו קלישאה של זוכים באוסקר, אבל באמת שלא יכלתי לעשות זאת בלעדיכם, בלי התגובות והעידוד והמילים הטובות (וגם המילים הפחות טובות. מה חשבתם לעצמכם?). מצד אחד נחמד לסיים משהו שלא האמנתי שאגיע לרבע ממנו, אבל מצד שני, אחרי מנוחה קצרה אמצא את עצמי שוב מחפשת רעיונות לקשקושי יום ראשון. אז אם יש לכם רעיונות לפרוייקטים דומים, משהו שיתן לי אתגר מעניין – לא מגביל מדי מצד אחד או פתוח מדי מצד שני – אני פתוחה להצעות. נתראה בקרוב עם ת'.

אביב

לא נותרו עוד אותיות רבות, והגיע הזמן לאתנחתא נוספת במסגרת "הנה דברים שהם אחלה". יש אותיות שהייתם מצפים שיהיו בהם דברים מגניבים רבים, אבל למעשה הן יבשות כמו החודש האחרון. רק…בלי הלחות.

כ

כאן גרים. חיפוש דירה יכול להיות מתסכל להפליא, בין השאר בגלל הצורך לדלג בין אתרי לוחות שונים ולהריץ את אותו החיפוש בכולם, שוב ושוב. "כאן גרים" מאגד תוצאות ממספר אתרים, וחשוב מכך – הוא מציג אותן בתצוגת מפה, שעוזרת לכל מי שמחפש לפי אזור.

ל

לינגוויסטיקה. מעולם לא למדתי במסגרת מוסד אקדמי, אבל אם הייתי מחליטה שבא לי להעביר את ארבע השנים הבאות בצבירת חובות, עבודה מתסכלת במשמרות ועבודות עיוניות שיסחטו את התאים האפורים שלי עד ריק, כנראה שהייתי לומדת משהו בתחום הבלשנות. בינתיים אני קוראת בנושא בזמני הפנוי, שזה הרבה יותר נחמד מכל מה שהזכרתי קודם, ויכולה להמליץ בחום על ספריו של גיא דויטשר (לפחות על הראשון; את השני טרם קראתי).

מ

מולי בלומס. אני מחבבת את הפאב האירי הזה כבר כמה שנים, ומאז הביקור באירלנד שוכנעתי שהוא סוג של פורטל בין-מימדי אל האי הירוק. חוץ מאוירה רגועה ומצוינת (גם בסופ"שים התל-אביבים המעיקים), בירה ווויסקי איריים ומגוון מאכלי-פאב עתירי כולסטרול וחדוה, יש בו גם להקה חיה נהדרת שמנגנת מוזיקה אירית בימי שני ורביעי בערב, ובשישי אחה"צ אפשר גם להצטרף לג'אם סשנז שהם עורכים.

משחקי תפקידים. אם אתם עוקבים אחרי הבלוג הזה יותר מחודש אתם יודעים לבטח שאני שחקנית משחקי תפקידים. עבור החדשים אני אתן לערן להסביר מה זה, ולצורך הרשימה רק אוסיף שאני ממליצה לכל אחד לנסות לשחק לפחות פעם-פעמיים. יש המון שיטות, המון מנחים וסגנונות ואינספור סיפורים, והחויה שונה מכל סוג משחק אחר שאתם מכירים. אני בטוחה שכל אחד יכול למצוא משהו שיעניין אותו, ולו לשעתיים-שלוש. ואם אתם סקרנים ואין לכם איפה לנסות, אתם מוזמנים לבדוק מה יש לרומח להציע, או לבוא לבקר באייקון, הפסטיבל השנתי למד"ב, פנטזיה ומשחקי תפקידים שיתרחש בחוה"מ סוכות בתל אביב.

מקום של בשר. כשמה כן היא, המסעדה הזו בפתחה של נוה צדק היא המקום לאכול בו בשר, והחוויה של ארוחת סטייק איכותית רק משתדרגת הודות לשירות המצוין. תגידו שאביב שלחה אתכם! הם לא ידעו במי מדובר, אבל נסו בכל זאת.

נ

נינג'ות. כי א) נינג'ות הן מגניבות מעצם הגדרתן, ב) אם לא אציין אותן אין לדעת היכן ובאיזה מצב תמצא גופתי, אם בכלל, וג) לא היה לי שום דבר אחר בנ'. כלום. מביך ממש.

ס

ספק סביר. כבר יותר משנה שאני חלק מהפודקאסט "ספק סביר", פודקאסט מדעי-ספקני שסוקר מדי שבוע חדשות ונושאים שונים בתחום. ביססנו את הפורמט במידה רבה על "מדריך הספקן ליקום" שרץ כבר כמה שנים טובות וצבר קהל מאזינים גדול, וגם אנחנו אט-אט מבססים את מקומנו בפודקאסטיה הישראלית. אם אתם מתעניינים במדע, בחשיבה רציונלית ובסיבות שגורמות לנו להאמין לכל מיני דברים משונים, בואו תקשיבו לאיזה פרק או שניים.

סושי. זה אוכל שהוא יפהפה. מה עוד צריך? צריך שתמליצו לי על סושיות חביבות עליכם, זה מה.

ע

עין הדג. כל חובב סרטים צריך להכיר את האתר הזה, להכניס אותו ל-RSS Feed שלו ולפתוח אותו לפחות פעם ביום. עין הדג הוא אתר ביקורות סרטים ישראלי ותיק מאוד, שמסנן את הבולשיט הפלצני שלפעמים מעטר ביקורות סרטים ומגיש את מה שחשוב, בנימה הומוריסטית וכתיבה נהדרת. פעם כתב בו צוות שלם של מבקרים, אבל היום האחריות היא באופן כמעט בלעדי של דורון "רד פיש" פישלר, שאחראי גם על "משטרת הפוטושופ" המצוינת בנענע.

עד כאן האוסף הזה והרצף החביב עליי של אותיות בא-ב.

קלמנסה,
אביב