בלון דיבור

הזכרתי כבר כמה פעמים את הרועה האחרון, סרט המסע הפנטזי הישראלי שזכה להצלחה מסחררת בקמפיין מימון המונים לפני כמה חודשים. אתמול, רק 190 ימים אחרי שאחד מיוצריו אמר את המילים "בואו נעשה סרט", ראיתי אותו באולם קולנוע מלא באותם מממנים, בהקרנת טרום-בכורה חגיגית.

הרועה האחרון הוא לא "סרט חובבים" או "הפקה לאייקון"; הוא סרט בכל מובן המילה. כן, יש בו חלקים שהיו יכולים להעזר בעוד קצת ליטושים – מהסוג שאולפני קולנוע שופכים מיליונים עליהם, ועם ארבעים אלף השקלים (המכובדים, אבל עדיין) שגייס הקמפיין, אני נפעמת מהתוצאה שהם הצליחו להגיע אליה – אבל אלה קישוטים מסביב. הסרט שם.

הכתיבה מצוינת, ומשלבת סיפור הרפתקה מעניין, זורם וישראלי להפליא שכל צופה יכול להתחבר אליו, עם אלמנטים גיקיים שיקרצו לנו, אבל לא יגרמו ל"מוגלגים" להרגיש שהם לא מבינים מה קורה; השחקנים פשוט נפלאים, אחד אחד, ואם לא הייתי מכירה את חלקם באופן אישי הייתי מניחה שכולם שחקנים מקצועיים ותיקים; הצילום, העריכה, הסאונד, התאורה – אספקטים ענקיים ביצירה קולנועית שאני בורה מכדי לשפוט לגביהם, אבל הכל הרגיש טוב וטבעי וזורם, אז כנראה שהם עשו את העבודה שלהם בדיוק כמו שצריך. בשורה התחתונה, הסרט הקטן הזה, שלא עמד מאחוריו אף אולפן קולנוע ואף שם גדול בתחום ההפקה, גרם לי לצחוק, לדמוע, להתרגש ולהתלהב. ועכשיו גם לחכות שיצא הדי.וי.די.

מלוא הכבוד מגיע לכל היוצרים שאחראים לרועה האחרון, לפני המצלמה ומאחוריה. הם עשו את כל זה בזמן קצר להפליא, בהתנדבות, בכשרון יוצא דופן ובהמון אהבה, שניכרים בבירור בתוצאה הסופית.

לסרט חמש הקרנות בפסטיבל אייקון שמתחיל ביום שבת הקרוב, וכרגע אני לא יודעת אם יהיו עוד. אני מאוד ממליצה לנצל את ההזדמנות ולראות אותו, לא כי "צריך לתמוך ביצירה ישראלית"; פשוט כי הוא אחלה סרט.

הקרנות הסרט הקרובות בפסטיבל אייקון:

• 21.9, 20:00, אולם אשכול 1
• 22.9 , 16:00, אולם ZOA2
• 23.9 ,22:00, אולם ZOA2
• 24.9 , 12:00, אולם אשכול 1
• 24.9 , 20:00, אולם ZOA2

לקריאה נוספת: ביקורת של גיל רן על הרועה האחרון, פוסט של אורי ליפשיץ (אחד השחקנים הראשיים בסרט ואורי ליפשיץ מקצועי) על תהליך ההפקה והעמוד של הרועה האחרון בפייסבוק.

אגב אייקון

להזכירכם, אני גם אהיה השנה באייקון, בשני אירועים: תחרות "קומיקרב" ביום ראשון ב-14:00, ו"לצייר בשבילי הדמיון" ביום שלישי ב-12:00. אם תהיו שם, תגידו שלום!

ספרו בתגובות מה אתם מתכננים לעשות באייקון, ועד אז – שיהיה חג שמח!
אביב

באמת תודה רבה דיסני – הייתי קרובה כל כך לחזור למציאות, ואז הגיע Tangled ולקח אותי עשרים צעדים אחורה לעולם של ציפורים כחולות ושירים ספונטניים. איך אני אמורה להסביר את זה למטפל שלי, עץ הערבה החכם?

Tangled הוא כל מה שסרט של דיסני צריך להיות. הוא מלא בהנאה תמימה, בדמויות מצוינות, ברגעים קומיים ומרגשים ובעולם קסום ששואב אותך לתוכו על אף שברור לך שהוא כולו פרי מברשת/מחשב האמן. גלן קין, האנימטור הראשי (שפיקד גם על האנימציה באלאדין, היפה והחיה ובת הים הקטנה, בין השאר), רצה שסגנון הסרט יהיה "ציור (painting) בתלת מימד" – רומנטי, נעים, מלא בטקסטורה ובחיים, והוא כל זה ועוד: כל לוקיישן חדש פוער את העיניים ומחמם את הלב, וכשמתחילה הסצנה והרקע, ובכן, נעלם לרקע, זה כמעט כואב.

רק כמעט – כי כל סצנה בסרט היא תענוג. התסריט, הבימוי והעריכה שומרים על קצב התרחשויות מעולה, עם אקשן נמרץ ורגעי שקט במקומות הנכונים ובמשכים הנכונים, ועל אף שברור שבסוף הכל יהיה בסדר, עדיין קשה לפעמים שלא לתהות בחרדה איך זה בדיוק יקרה. התזמון הקומי של ההתרחשויות והדמויות מוצלח מאוד, ואני חושבת שזה היה הסרט המצויר שצחקתי בו הכי הרבה, בין אם מהבעות מדויקות של בעלי החיים הסיידקיקים (המשובחים והמפתיעים), מסלפסטיק מעודן או מטקסטים שנונים במקומות הנכונים.

אגב הבעות, אולי אני כבר משוחדת מההתאהבות הכללית שלי ב-Tangled, אבל יש בסרט הזה כמה מההבעות הכי משכנעות שראיתי על דמויות באנימציית תלת-מימד, החל מהבעות קומיות שהן אמנם מוגזמות בשביל ההומור אבל קולעות בול למטרה, ועד לרגשות כנים ודרמטיים, ספציפית הבעה אחת שללא מילים ועם תנועה כמעט בלתי מורגשת גרמה לי לפרוץ בבכי. הפנים של כל הדמויות קרטוּניים במידה, כמובן, אבל זה אולי גורם להבעות להיות אפילו יותר אנושיות מאשר אם אלה היו העתקי תלת-מימד מדויקים של בני אדם. הדיבוב מצוין ועיצובי הדמויות מקסימים, עם גיבורה חמודה לאללה שקשה שלא להתאהב בה וגיבור שקיבל מקום של כבוד ברשימת הגברים הפיקטיביים האהובים עליי בערך בחמש שניות המסך הראשונות שלו. גם דמויות המשנה, על אף שזמן המסך שלהן מועט, מעוצבות לעילא, והייתי שמחה לעוד סרטונים קצרים שמשתעשעים איתן. היחידה שהעיצוב שלה קצת צרם לי היתה האישה הרעה, אבל ידידיי לצפיה טענו שהם דוקא חיבבו אותה מאוד, אז אולי נתתי לכעס הנרטיבי שלי כלפיה להשפיע על התרשמותי האובייקטיבית.

Tangled הוא דוגמה נפלאה לסרט שמבוסס על אגדה ולוקח אותה למקומות שונים ומעניינים, ועל אף שהגיבורה שלו היא נסיכה בלונדינית שמתעסקת עם השיער שלה כל הזמן, הוא בהחלט פונה לקהל רחב של צעירים ומבוגרים, בנות ובנים, ונותן לכולם את מה שהם מחפשים. אתם יודעים מה, בניגוד ל"אבק כוכבים", אני חושבת שאת Tangled באמת אפשר להשוות לנסיכה הקסומה. הוא לא בהכרח יצא מנצח, אבל לפחות הוא יכול להכנס למגרש.

בדיוק בגלל זה ההצהרה של אולפני דיסני ש"חלף זמנם של סרטי אגדות" צרמה לי במיוחד, אבל עכשיו נראה שהם ממהרים לפרסם תיקונים ולהבטיח שאף אחד לא נפטר מ-Happily Ever After כל כך מהר.

לפיקסאר היו כל מיני רעיונות מעניינים לסרטים בעתיד הקרוב – אני זוכרת שהיו דיבורים על משהו עם שתי לטאות כחולות שנשמע מעניין – אבל לאחרונה נראה שהם זונחים רעיונות מפתיעים לטובת המשכי סרטים קודמים, כמו צעצוע של סיפור 3 או מכוניות 2. אין לי בעיה עם המשכים באופן כללי, אבל פיקסאר מוציאה רק סרט אחד כל שנה, וזה קצת חבל שהוא "מתבזבז" על סרט המשך כשהם יכולים באותה מידה להשקיע את השנה הזו בלהמציא את ההברקה החדשה שלהם, אולי הסרט שיצליח סוף סוף להוריד את אינקרדיבלז למקום שני.

ככה לפחות חשבתי לפני שראיתי הערב את צעצוע של סיפור 3.

כמובן אמנע מספוילרים ספציפים לעלילה, אבל אני רוצה להתנצל בפני מי שמחשיב גם העלאת/הורדת ציפיות כסוג של ספוילר, כשאומר שזה היה סרט פשוט מופלא. היה בו כל מה שצריך להיות בסרט לכל המשפחה: דמויות שאתה באמת רוצה שיהיה להן טוב, דמויות שפשוט מגיע שיהיה להן רע, אקשן שמצליח להתאים גם לגדולים וגם לקטנים (אבל לא קטנים מדי), רגעים מרגשים עד דמעות ורגעים מצחיקים עד דמעות, ונקודות בהן אתה פשוט לא יודע לאן העלילה תלך, ונהנה להיות מופתע מהגילוי.

כל זה מחוזק ע"י אנימציה נהדרת שהשתפרה פלאים מאז הסרטים הקודמים, ורואים את זה במיוחד בדמויות האנושיות. כל מי שמתעניין באנימציה ממוחשבת מכיר את העמק שלא ניתן לחצותו כדי להגיע לדמות האנושית המושלמת: מכיוון שהעין שלנו כל כך רגישה לפנים האנושיים, אנחנו ישר מזהים אי דיוקים כשמוצג לנו יציר-מחשב דמוי-אדם – בין אם זה המבנה עצמו, הטקסטורה של העור, העדר התנועות הקלות בפנים או הלחלוחית בעין, כל פגם קל שבקלים ישר קופץ ומפריע. בצעצוע של סיפור 3 הם לא לקחו את הדמויות להיפר-ריאליזם מטורף, שבו אפשר להתווכח אם אנחנו מסתכלים על צילום או רינדור ממוחשב, אבל הם גם לא היו צריכים. הם הגיעו בדיוק למקום הנכון, של דמות אנושית, לא קריקטורה, עם אופי שמתבטא בהבעות הפנים ובתנועה, שלא גורמת לך לחשוב כל הזמן כמה היא לא נראית כמו בן אדם.

הדבר היחיד שהפריע לי בסרט הוא שהציגו כמה דמויות עם כל כך הרבה פוטנציאל שפשוט לא היה מספיק זמן לממש. אני מקווה שיתנו להן זמן מסך בסרטונים קצרים או בדרכים אחרות, כי באמת שמגיע להן.

מה שאני מנסה לומר הוא, שאני ממליצה מאוד על צעצוע של סיפור 3. אפילו ראיתי אותו בגרסה התלת-מימדית שבד"כ מאוד מפריעה לי, אבל כאן היתה עשויה היטב כך שהפעמים היחידות ששמתי לב שזו חוויית צפיה שונה היו כשהמשקפיים התחילו לגלוש לי על האף. אין ספק שפיקסאר שולטים בתחום, בפן הסיפורי, האמנותי והטכני; מספיק לראות טריילר לאיזה סרט מצויר של חברה אחרת (ספציפית "אלפא ואומגה" שהוקרן לפני) בשביל להבין את ההבדל התהומי באיכות.

ועם כל זאת, עדיין צר לי שהשנה הבאה הולכת להיות מבוזבזת – וכאן אני לא משתמשת במרכאות כפולות – על מכוניות 2. הראשון, לדעתי, היה נוראי כמעט מכל בחינה. אם כי, אולי, זו היתה פאשלה חד פעמית של פיקסאר שהם משתוקקים כבר שנים לתקן, ובזכות כל ההצלחות שלהם אני נותנת להם ליהנות מהספק. לפחות עד שנה הבאה.