בלון דיבור

עמותת "קו הזינוק" מכריזה על תחרות עיצוב קופסאות פח ברוח העיר תל אביב. התחרות פתוחה עד סוף אפריל, והעיצובים הזוכים יזכו להופיע במגוון תערוכות וארועים, וגם ייווצרו במהדורה מוגבלת ויימכרו ברשת AM:PM.

קופסאות פח תמיד מאוד שימחו אותי (מבחינתי אפשר להוציא את השוקולד של מקס ברנר ולהשאיר רק את הקופסה), וזו נשמעת כמו תחרות מגניבה למדי. הסברים, הרשמה והוראות כאן, ושיהיה בהצלחה למי שמשתתף!

יום חמישי טוב,

בחרתי להטריד את מנוחתכם הפעם עם שני לינקים שפונים יותר לתחום העיצוב והעבודה הגרפית מאשר לאיור פרופר, אבל שניהם מצאו חן בעיניי מספיק בשביל לשתף.

הראשון הוא Photoshop Disasters, בלוג שמציג דוגמאות מרחבי הרשת והדפוס, של ליקויים קשים בעבודה בפוטושופ. החל מהשמטות או תוספות ביזאריות של איברי גוף, דרך עיוות חוקי הפרספקטיבה וכלה בטעויות שהן פשוט כל כך מטופשות שאפשר רק להניח שהגרפיקאי עבד בעיניים עצומות ומעבר לקיר בטון. הכל מלווה בטקסטים משעשעים, גם בכותרת וגם בגוף הפוסט, שבמקרים מיוחדים גם עוזרים להבין מה לא בסדר בתמונה (הבנה מסוג "שיעזרו לי כל האלים, איך לא ראיתי את זה?!")

האתר השני הוא בלוג של מעצב אייקונים רוסי, שכותב – בין פוסט פרסומי לאחר, שהרי הוא בכל זאת מתפרנס מיצירתו –  באנגלית די רהוטה על אמנות איור אייקונים, ואפילו מראה פה ושם וידאוים (וידיואים? וידאואים?…) של תהליך עבודה. מאוד מהנה לחובבי איור בזעיר אנפין.

סוף שבוע נעים ויצירתי,
אביב.

ביקשו ממני להכין כמה תוספות לאוסף אייקונים קיימים שמייצגים נמען דואר, כדי שמשתמשים יוכלו להצמיד דמויות מתאימות לאנשים בתיבת הדואר שלהם. בינתיים לא קיבלתי תגובות לפה או לשם, ומכיוון שזה אחד הדברים הבודדים בעבודה שאני נהנית לעשות, אני ממשיכה בכל פעם שיש לי הזדמנות.

הגדלים: 48X48 ו-16X16
הטכניקה: עבודה בגודל 1:1 ב-48 (ואז הקטנה והתאמה ל-16) עם הצורות הוקטוריות והעט של פוטושופ. שימוש רב בזום.

אני מניחה שהדמויות/אייקונים האלה שייכים לאינקרדימייל, בין אם ישתמשו בהם בסוף או לא.

אחד המוצרים של החברה בה אני עובדת הוא HiYo, תוסף תוכן למסנג'ר עם שלל אנימציות מעולות שצוות קריאייטיב שלנו כאן עושה (תחת קשיים ועבור מעט הערכה, לצערי). יצא לי לעבוד בזמנו על הלוגו של המוצר, וחשבתי לשתף במשהו קצת שונה ממה שאני בדרך כלל מעלה לכאן, ולהראות איך מתקדם תהליך עיצוב גרפי, מזריקת רעיונות ועד לליטושים סופיים (או עד שהלקוח מחליט לקחת משהו אחר, כמובן). הלוגו הסופי שניתן לראות באתר הוא סוג של קלאש בין משהו שהבוסית שלי עיצבה לבין העיצוב הראשון שאני עשיתי. ניחא.

שלב ראשון – זריקת רעיונות, צבעים, פונטים וכיוונים. המוצר אמור להיות מאוד מאגניב, מכוון בעיקר לנוער, עם שאיפה לתרבות (נגיד) MTV שכזו. בשתי הדוגמאות מימין למטה אפשר לראות בדיקה של כיוון גרפיטי, שאמנם די מתחבר למוצר ברמת הרעיון, אבל לא מתפקד היטב כלוגו ברור וזכיר.

שלב שני – הלקוח החליט על כיוון שהתבסס על מה שהיה לו בראש, ופיתחתי את זה משם בשלל כיוונים. כמעט לכל קונספט כאן יש שתיים-שלוש גרסאות עם צבעים, פונטים או טיפולים שונים.

שלב שלישי – הלקוח בחר כמה עיצובים מהסיבוב השני שמצאו חן בעיניו, ואת אלה הרחבתי עוד קצת.

שלב רביעי – זורקים את מה שעשיתי לפח ולוקחים עיצוב של מישהו אחר. אני? מרירה? לא.