בלון דיבור

אני כמעט ולא עושה עבודות פרילאנס כרגע. זה נובע בעיקר מכך שיש לי עבודה במשרה מלאה שתופסת את רוב זמני, אבל גם מכך שהתנהלות מול לקוחות יכולה להוביל להפסדים כלכליים רציניים, כי ההכנסות ממנה הן כאין וכאפס לעומת ההוצאות על הטיפולים פסיכיאטריים שצריך לעבור אחריה.

הנה לכם אתר משעשע עם מגוון אנקדוטות ששלחו מעצבים על עבודה עם לקוחות. חלקם נשמעים מוגזמים מכדי להיות תיאור מדויק של המציאות, אבל אני בטוחה שגם אלה מבוססים על סיפור אמיתי.

Clients from Hell

קראתי לאחרונה הודעה של מישהו שחיפש אמן קומיקס לפרוייקט משותף. לא אצטט במדויק, אבל הוא סיפר שיש לו רעיון לקומיקס שמתבשל כבר שנים, הוא סיים לכתוב את התסריט לחוברת הראשונה, ועכשיו הוא מחפש צייר שיעזור לו להביא את החלום שלו לידי הגשמה. היה לו כמובן חזון ויזואלי לגבי הפרוייקט, ולכן פרסם אוסף דוגמאות לאיזה סגנון ציור הוא מחפש, ביניהן אסטריקס ("ברמה של אסטריקס גם יספיק" זה בכל זאת ציטוט שהייתי חייבת להביא מהמקור), המשחק המצויר "אי הקופים" ופוסטר מהסרט הרקולס של דיסני. אחרי בירורים פיננסיים של קוראים אחרים הוא הסביר שכשזה יהפוך להיות להיט, הרווחים יתחלקו בינו ובין האמן 50-50, וכמובן שהאמן צריך שתהיה לו אהבה לסיפור ולרעיון, רצון והתלהבות, והכסף כבר יבוא טבעית.

האינסטינקט הראשוני שלי היה להתרגז מאוד. אני מציירת קומיקס פה ושם, ואני במקרה יודעת שלצייר עמוד אחד באיכות סבירה כולל צבע זה עניין של בערך יום עבודה מלא, במקרה הטוב. שכר המינימום ליום עבודה הוא 160 ש"ח (ולדעתי ציור קומיקס זו מלאכה שדורשת כשרון, נסיון, מחשבה והשקעה, שמגיע עליהם קצת יותר ממינימום), והנה מגיע מישהו ומצפה למצוא אמן קומיקס שיעשה לו חוברת של כ-20 עמודים כאלה, בחינם? זה חודש עבודה ללא תשלום! ההשוואות המקובלות לבעלי מקצוע אחרים עלו לי בראש: האם היית מצפה מקבלן בניה שישקיע חודש עבודה בגלל שיש לך רעיון ממש פגזי לבית מלון חדש, והרווחים יתחלקו ביניכם ברגע שיתחילו לזרום פנימה אורחים? אולי מנתח פלסטי יוכל רק לתקן לך את האף וכשתעשה דוגמן על הוא יקבל חצי מההכנסות? לא חסרות דוגמאות לשירותים שאנשים לא היו חולמים להשיג בחינם, אבל בכל זאת מגיעים לא אחת רעיונאים שמצפים לקבל אמנות ללא תשלום, וזה נראה להם הגיוני לחלוטין. זה מתסכל במיוחד כשמציצים רגע אל מחוץ לישראל, ומגלים ששם, כאשר לאזרח מן השורה יש רעיון שהוא רוצה להוציא לפועל, הוא מוצא את הכסף לשלם לאמן.

ואז עצרתי רגע וניסיתי לחשוב, מה בעצם כל כך מרגיז אותי?

לפני כשמונה-תשע שנים (אלוהים, איך הזמן עובר…) נרשמתי לאחד הפורומים הראשונים בארץ בנושא קומיקס. העליתי ציורים ועמודי קומיקס, קיבלתי ונתתי ביקורות ופידבקים, השתתפתי בדיונים בנושאים שקרובים אליי; היה אחלה. ואז פרסם מישהו שהוא מחפש אמני קומיקס שיצטרפו אליו לאיזה סטודיו שהוא מקים, ואולי מעניין אותי כי יש לי אחלה עבודות. תוך זמן קצר עשיתי פנסילינג לחוברת הראשונה של הסטודיו, והאינקר היה לא אחר מאשר ערן אביאני. אחרי חוברת אחת והרבה תכניות באויר הבנו שהסטודיו הזה לא הולך לשום מקום אבל שיתוף הפעולה בין שנינו דווקא כן, והתחלנו לעבוד על "ארינאה" תחת סטודיו קומיקום, הראשונה מתוך 6 חוברות שהוצאנו יחד. כל זה כנראה לא היה קורה אם לא היה נכנס מישהו לפורום קומיקס ומחפש אמנים, בלי תשלום מראש, רק מתוך אהבה משותפת לתחום.

למה הרגיזה אותי ההודעה של הבחור הזה, כשאני בעצמי חייבת חלק נרחב מהנסיון וההכרה שלי בארץ להודעה דומה? בגלל הגישה.

כשקראתי את ההודעה הראשונה שלו ואת תגובותיו לשאלות הגולשים, לא קיבלתי תחושה של "אנחנו ביחד בזה" או "פרוייקט משותף שיתרום לכולנו". קיבלתי את התחושה "הרעיון שלי שווה זהב, ואני מצפה שאמנים יעמדו בתור בשביל לקחת בו חלק". נראה לי שהרבה יזמים מהסוג הזה לא מבינים בכלל את כמות ההשקעה שנדרשת מאמן קומיקס, אפילו ה"מחפף" ביותר, ומרגישים שכל אמן כזה יצהל להזדמנות לקבל סיפור טוב לידיים ולהציג את העבודה שלו לראווה. לא אחת, הפניות מלוות בהבטחות בסגנון "זה יופץ לקהל רחב ואתה תתפרסם" או "זו תוספת מעולה לפורטפוליו", בהנחה שאלה מניעים מספיקים לכל אמן לעשות בחינם עבודה שראוי לשלם עליה (אם לחזור לבעלי המקצוע האחרים, האם תצפו מרופא שיניים לעשות לכם יישור חינם, כי "אתם תשימו את הלפני והאחרי עם השם שלו במשרד, ועוברים שם מלא אנשים"?). אתם יודעים מה? בשביל שהאמנות שלי תתפרסם, או בשביל שהפורטפוליו שלי יזכה לגולת כותרת, אני חושבת שאני מעדיפה לעבוד על רעיון משלי. הוא אולי לא יהיה מבריק כמו הפנינה הספרותית שלכם, אבל הוא יהיה שלי, מה שאומר שאני אהנה לעבוד עליו וארגיש מחויבת אליו הרבה יותר מאשר רעיון של מישהו אחר, אפילו אחד מוצלח יותר. 

האם זה אומר שאין סיכוי לאנשים בעלי רעיון וחסרי כסף לראות את החלום שלהם מתגשם? לא. אני בהחלט חושבת שזה לגיטימי לחפש שותפות עם מישהו, אבל צריך לעשות את זה בגישה המתאימה:

• ראשית, יש להבהיר מראש ובענווה מי אתה ומה המטרות שלך, ובמיוחד את העובדה שהעבודה היא בשותפות וללא תשלום מראש. הכרזות בסגנון "זה הולך להיות הלהיט הבא! שווה לכם להצטרף כי אני כבר בדיונים עם אלכס רוס שיעשה לנו כריכה אלטרנטיבית לספר השני!!1" מתקבלות בד"כ בציניות, ומורידות משמעותית את אמינות הכותב.
• שנית, כדאי לכתוב כמה מילים על הז'אנר, האוירה והרעיון הכללי. אם יש כבר משהו כתוב אפשר בכיף לצרף מסמך או קישור, אבל לא לוותר על כמה מילים בגוף ההודעה. אם אמן הולך לקחת על עצמו פרוייקט ללא תמורה, הוא רוצה לדעת שזה לפחות תואם את טעמו הספרותי/אמנותי.
• שלישית, להשתדל להמעיט מאוד בדרישות איכות וסגנון. אם מישהו יפנה אליך ותרגיש שהיכולות שלו ממש לא תואמות את מה שאתה מחפש תוכל לסרב לו אישית בנימוס, אבל בתור התחלה לא כדאי לקפוץ מעל הפופיק ולצפות שרק הטובים ביותר יענו להודעה שלך. הטובים ביותר כנראה עובדים בשביל שכר כרגע.
• רביעית, עד כמה שהיוצר "נשוי" לרעיון שלו, שותפות עובדת הרבה יותר טוב כאשר לשני הצדדים יש השפעה על התוצר הסופי. יהיה קשה מאוד לשכנע אמן לתת מזמנו ומכשרונו, כשבעל הרעיון יושב בנחת ורק נותן הערות כדי שהתוצאה תראה בדיוק כמו החזון הגאוני שיש לו בראש.
• ולבסוף, כדאי לחשוב שוב על עניין ה-50-50. אין ספק שהרעיון והכתיבה הם חלק חשוב מאוד מאיכותו של המוצר הסופי, אבל גם ההשקעה העילאית ביותר בכתיבת עלילה, לא מגיעה לדעתי לזמן ולאנרגיות שישקיע אמן בודד שצריך לבצע את כל תפקידי איור הקומיקס: עפרון, אינק, צביעה, לטרינג. וזה עוד בהנחה שהיזם כתב תסריט לקומיקס, והאמן לא צריך לקחת סיפור קצר ולהפוך אותו לאחד.

אני לא חושבת שצריך לבטל אוטומטית כל פרוייקט שלא מציע תמורה מראש לאנשים שמשתתפים בו. אהבה לתחום, תקווה ומטרה משותפת מביאות לא מעט לתוצאות מעוררות השראה, שחוצבות את הדרך לפרוייקטים נוספים ואולי אפילו לתרבות ולתעשיה רציניות, שיאפשרו פרוייקטים כלכליים יותר. מה שחשוב הוא להציג את הדברים בכנות ובענווה, לרדת קצת מסולם האגו הגבוה, ולזכור שרק בגלל שמישהו אוהב לעשות משהו, לא אומר שהוא מוכן לעשות אותו בחינם וללא תנאים.

אביב

פרסמתי באחד הפוסטים האחרונים סקיצה לקנטאור מסוגנן, כחלק מאתגר super stylized שרץ ב-ConceptArt.org. הרעיון של האתגר הוא לקחת את הדמות או היצור של החודש, וליצור גרסה מסוגננת שלו, כש"סגנוּן" הוא מבחינתי האמנות של תמצות אובייקט לכדי הפיצ'רים המאפיינים אותו, כדי שאנימטור (למשל) יוכל לקחת את העיצוב ולתת לו תנועה ואופי באנימציה. לדוגמה: זה עכבר, וזה עכבר מסוגנן.

לאורך כמה סיבובים טובים ההגדרה הזו היתה מוסכמת על המשתתפים והמנהלים, והגיעו מהאתגר הזה כמה עיצובים משגעים. לאחרונה החוקים והביקורת קצת התרופפו, המושג "סגנוּן" כבר לא ממש מוקפד, ומ-Super Stylized Cyclops (למשל) זה נעשה "ציירו ציקלופ, איך שבא לכם", וברגע שירד הדגש מסגנון הדמות, הוא עבר ל"מי יכול לחשוב על הדרך הכי מקורית למתוח את המושג "ציקלופ" עד הקצה". מתוך העבודות שהוגשו לאתגר, יש לפחות שלוש שפספסו לגמרי את רעיון ה-stylized, ודי הרבה שמציגות רעיון מקורי, מחוכם או מצחיק, אבל לא ממש ניכרת בהן השקעה בעיצוב הדמות עצמה.

מה שאותי מבאס הוא לאו דוקא העובדה שכמה יוצרים לא הבינו את מהות האתגר, אלא שהתגובות והניקוד של המצביעים מעודדות את זה. הציור המנצח לפי בחירת הקהל הוא דלת עם אישון בעינית וקילופים בצורת שיניים. זה ציור מאוד נחמד, באמת, ואחלה רעיון, אבל בחייאת – איפה זה ואיפה "ציקלופ"? בעיניי זה למצוא דרך להתרחק כמה שאפשר ממהות האתגר תוך שמירה על חוט דק של הקשר לנושא (כדי שלא יפסלו את העבודה), ולקבל על זה את מלוא הנקודות. לא יודעת, אולי זו קטנוניות, קנאה או התקבעות לחוקים מצדי, אבל אידיאלית, באתגר לסגנוּן דמות, הייתי רוצה לראות אנשים מקבלים קרדיט על המאמצים שהם השקיעו בלסגנן את הדמות.

אני מעלה את זה גם כי זה הציק לי היום במיוחד (שני אתגרי עיצוב דמויות ב-CA שהעבודות המובילות בהן נטולות עיצוב דמות כמעט לחלוטין), וגם כי לפעמים אפשר לראות ניצנים לזה באתגר שלנו.

אני לא חושבת שהיוצרים מזלזלים בפן הויזואלי – להיפך, יש כאן אחלה אמנים עם הרבה סגנונות ואפשר לראות השקעה של כולם, בעליות וירידות של לחץ זמן, עניין בנושא השבוע וכו'. מה שלי אישית קצת מציק זה להעלות פוסט עם 10-12 עבודות מעולות עם 10-12 יוצרים שהשקיעו, ולראות ש-80% מהתגובות מתייחסות רק לאיזו עבודה אחת או שתיים, וכולן בסגנון "וואי, איזה רעיון מגניב!". נכון, זה אחלה רעיון, אבל מה עם הביצוע? ובאותה נשימה, מה עם הביצוע של שאר העבודות באתגר? אני חושבת שלשם כך התכנסנו כאן – לחלוק, להתאמן ולשפר ביצועים באיור.

פטרי גם מרגיש כמוני, ובמקום שיכתוב את זה כתגובה לאתגר האחרון, ביקשתי לצטט אותו בפוסט הזה:

"אני שמח לראות שכמות המשתתפים גדולה וגדלה, והאיכות של העבודות טובה.
הייתי רוצה להגיד מילה או שתיים על האתגרים הללו שלנו (שלא נוגעים לסיבוב האחרון בשום צורה, או לשום עבודה ספציפית, ויותר פונה לקהל המגיבים…)

המילה "אתגר" במקרה הזה לא באה לתאר את השחזת הלהבים הקופירייטריים שלכם.
אנחנו פה בראש ובראשונה בכדי "לאתגר" את היכולת היצירתית/ויזואלית שלנו/שלכם.

פיתוח הכלים הללו והבאתם לכדי שלמות- כמו טכניקה, פרספקטיבה, קומפוזיציה, צבע, קו, אנטומיה, תאורה, גרפיקה – זו המטרה האמיתית כאן. הדגש המאומץ מדי להביא אותה בעבודה "שנונה/מצחיקה/פוליטית/מבריקה", על חשבון איור שהוא 'נכון' ומושקע קצת יותר בכל פעם, הוא קצת counterproductive במהות שלו כאן.

לו חיפשנו "רעיון" שיענה על הטופיק באופן "מקורי/הפוך על הפוך/שנון לאללה", יכולנו כבר להריץ את "אתגר הסיפור הקצר/פסקת השבוע" ולשכוח מויז'ואל לגמרי. אין כאן זוכים, פרסים, או מקום ראשון,שני, שלישי. "רעיון טוב" הוא עניין מבורך, כן. אבל לא עניין שבהכרח. ביצוע טוב ל"רעיון" הוא מטרת האתגר."

ודאי שאני לא יכולה להגיד לכם איך להגיב או איך להתייחס לאתגר כיוצרים וכצופים. רק רציתי לפרוק קצת מהלב ואולי לזרוק כמה נקודות למחשבה. בהזדמנות זו ראוי גם להודות למי מכם שכן לוקחים את הזמן ועוזרים לכולנו עם ביקורת בונה – תודה רבה, ממני אישית ואני בטוחה שגם משאר המשתתפים.

תודה שקראתם,
אביב

השבועיים האחרונים היו ממש עלובים יצירתית מבחינתי. האיור שהתחלתי לעוזר הקטן של אלוהים סיים את חייו בסל המחזור (אפילו לא. הגיע לו Shift+Delete מוחלט), ולפני יומיים קשקשתי סקיצה כל כך עצובה ל"קוף מכונף" שכמעט הסרתי את פוטושופ מהמחשב. אותו הדבר גם עם אתגר מ-ConceptArt.org: אחרי סיעור מוחין לעיצובים ועבודה די ממושכת על ציור של ציקלופ מסוגנן (stylized), החלטתי לוותר ומקסימום להתחיל מחדש, כי מהנסיון הנוכחי שום דבר טוב לא יצא.

שלשום החלטתי לנסות לנקות את המוח ולחמם את השרירים עם קצת קשקושי אנטומיה, שלא דורשים רעיון ראוי בשביל להתחיל לעבוד, ולא חייבים להגיע לציור גמור בשביל למלא את יעודם. הפוזות כולן מהראש, מלבד השורה התחתונה, שצוירה עם רפרנס מהאתר Character Designs, אתר מצוין עם המון תמונות שרפרנס לאמנים הוא מטרתן המובהקת (מכיל תמונות עירום).

אתמול, על אף שנורא רציתי להתחיל לעבוד על ציור לאתגר, פשוט לא יצא לי כלום עם קופים. מה שכן יצא זו התחלה של עיצוב דמות מסוגננת, והחלטתי שאם משהו סוף סוף מתחיל לזרום אין מצב שאני עוצרת רק בגלל שזה מתקדם מדי אבולוציונית (ולא מעופף).

בתקווה, סוף השבוע יהיה עמוס קופים מכונפים.

אח, לו היינו ריק ברליו. היינו יכולים להגיד "טוב חבר'ה, מעכשיו אנחנו מפרסמים את הסטריפ מתישבאלנו והולך לקרות בו מהשבאלנו. תתמודדו."
אח, לו רק היינו טים באקלי. היינו יכולים להגיד "איזה כיף שאנחנו מתפרנסים מהקומיקס ויכולים לצייר אותו שלוש פעמים בשבוע ולא באמצע הלילה."
אח, לו רק היינו סקוט רמסומאיר. היינו יכולים להגיד "קומיקס? איזה קומיקס?"

אבל אנחנו ערן ואביב, שיש להם עבודה ולימודים וחיים שלעתים מונעים מהם למלא את חובותיהם הוי-בריבועיות. אנחנו ערן ואביב שלפעמים מנסים לעשות משהו קצת שונה ומקווים שהקהל יצטרף אלינו לבדוק אם זה יכול לעבוד. אנחנו ערן ואביב שלפעמים יום גרוע מוציא מהם את ההומור ומונע מהם להעלות סטריפ בדיוק ביום הרגיל, ואפילו יומיים אחרי. אנחנו ערן ואביב ש, עם כל הצער שבדבר, לא יכולים "להאיץ את העלילה ואולי לפרסם קומיקס ארוך יותר פעם ביום או יומיים".

כרגע, אנחנו ערן ואביב שקצת יצא להם החשק, אם לא מהקומיקס באופן כללי אז לפחות מלנסות דברים חדשים.