בלון דיבור

הצטברו לי קצת שרבוטים בשבועות האחרונים, ומכיוון שאף אחד לא הצדיק פוסט משלו, הנה כמה מהם ביחד. אגב, אני כן מעלה אותם ברגע שהם גמורים לעמוד הפייסבוק שלי, שם זה מרגיש יותר לגיטימי להעלות תמונה בודדת מאשר בבלוג וורדפרס. אם בא לכם עדכונים קצת יותר שוטפים, אתם מוזמנים לעקוב.

אפשר בטח לראות באיזה משחקים אני משחקת לאחרונה.

ועוד תוספת קטנה: תרגיל באנימציית קאט-אאוט פלאשית ללימודי אנימציה.

בכל שנה אני מתעצלת להכין ברכה לקוראי הבלוג, אבל לשמחתי הפעם הלימודים הכריחו אותי. שיעורי בית לחופשה FTW!!

שתהיה שנה מצוינת, עם הפתעות טובות, רעיונות חדשים ופחות בזבוז זמן במשחקי פייסבוק מהשנה הקודמת.

שנה טובה וחג שמח!
אביב

במסגרת לימודי אנימציה אנחנו עוברים עכשיו סדנאות אפיון ועיצוב דמות. השיעור הראשון עסק בהקצנה, ובמהלכו היינו צריכים לבהות שעה וחצי בפרצופו החינני של רני רהב ולצייר קריקטורה שלו. כפי שאפשר לראות, עבורי זה התחיל ממאבקים עילגים, עד שתפסתי לאט לאט את הקטע (הרבה בהכוונת המרצה). לקראת סוף השיעור דיברנו גם בקצרה על הבדלים ויזואלים של גיל, וניסינו ליצור גרסת בית-ספר של מר רהב.

בשיעור אחר דיברנו על מגוון הסגנונות והכיוונים שאפשר לבחור בעיצוב דמות, ולקחנו כדוגמה את כיפה אדומה.

ובלי קשר לסדנאות, הנה פרוייקט סמסטר שהגשתי השבוע. התרגיל היה חופשי גם בסיפור וגם בטכניקה, וההוראה היחידה היתה שבשלב מסוים בסרט צריך להכנס כדור אדום מצד ימין ולצאת מצד שמאל.

עד כאן. שיהיה שבוע נעים!
אביב

אחת הבעיות בעבודה כפרילנסרית הוא שאני מאוד מתקשה להקדיש זמן לעבוד על דברים משלי. כשיש לי את האנרגיה לשבת לצייר, אני בדרך כלל אקרוס לכיוון אחת מהמשימות שמחכות בעבודה במקום להתחיל משהו אישי, גם כי זה דורש פחות השראה לענות על דרישה של לקוח מאשר ליצור משהו מאפס, וגם כי, ובכן, שעה של עבודה ללקוח היא שעה שאני מקבלת עליה כסף.

מה שכן יוצא לי לעשות זה לקשקש דברים קטנים, בין אם בשביל לעשות לפחות *משהו*, או מתוך תקווה שהם יתפתחו למשהו גמור יום אחד. הנה כמה מהקשקושים האלה שהצטברו אצלי בחודשים האחרונים.

התחלות

משחקים הם מקור השראה מדהים. נכון, גם בסרטים יש ארט מעורר השראה, וגם בספרים יש תיאורים שגורמים לך לרצות לחטוף עפרון ולצייר, אבל במשחקים – ובמשחקי תפקידים שולחניים במיוחד – *אתה* הדמות; וכשציור הוא המוצא היצירתי שלך, לצייר אותה זה צעד מתבקש.

אלסה היא בטח הדמות שציירתי הכי הרבה שאינה חלק מקומיקס, וזה לא מפתיע בהתחשב באורכה של מערכת המשחק (שלוש שנים) ובאדירותה (היא היתה פאקינג אדירה). זו התחלה לאיור של אלסה כפי שהיתה בסוף המערכה, שהתחלתי לפני חודשים וחזרתי אליו השבוע, בעיקר בשביל להתעצבן עליו ולעזוב אותו לעוד כמה חודשים.

זו הראני, דמות הקאג'יט (איש חתול) ששיחקתי בסקיירים, משחק מחשב יפהפה מסדרת Elder Scrolls. אתם יכולים לראות כמה התקדמתי איתה, בעיקר בגלל שהרבה יותר כיף להלחם בדרקונים מאשר לצייר אותם בזווית מוזרה.

וזו התחלה לאיור Daily Hero נוסף. כמו בנסיון הקודם (והמוצלח יותר) של האתגר, הרעיון הוא לגלגל כמה מאפיינים באופן רנדומלי לפי טבלה שיש בעמוד הקבוצה ב-deviantArt, ולצייר את הדמות תוך 24 שעות. את טנקית האדמה הזו התחלתי לפני חודש ושבוע, אז בינתיים היא לא ממש עומדת בחוקים.

קשקושים

בשלב מסוים הבנתי שלהתחיל ציור שאפתני זה שאפתני מדי, אז פשוט ויתרתי עליהם מראש. כדי בכל זאת לצייר משהו התחלתי לקשקש דברים קטנים. זה אימון קל ליד ולראש, עשוי לצאת מזה משהו שיהיה מעניין מספיק בשביל להמשיך, וזה בעיקר נותן את התחושה שאני עושה משהו שהוא לא רק עבודה.

בשביל הנסיון הזה השתמשתי במחולל דמויות של Seventh Sanctum, שנותן תיאור דמות קצר שאפשר לקחת לכל מיני מקומות מעניינים. לקחתי אותם לשלושה מקומות מעניינים, ואז נמאס לי. יש להם מגוון מחוללים חמודים שכדאי לבדוק אם אתם לא מצליחים לחשוב על ארגון מחתרתי/שם לספינת פירטים/חיה מוטנטית מרושעת למשחק, הסיפור או הציור שלכם. שחררו את האופוסומים האנדרואידים הפסיכופתיים הסופר-אינטליגנטיים שיורקים חצי רעל!

זה עמוד שמילאתי בשניים-שלושה סבבים בשבועיים האחרונים. הוא התחיל מנסיונות ליישם עבודה עם קווי תנועה, המשיך לקצת סטימפאנק, ואז יצא משליטה.

במסגרת הלימודים עברנו בשבועות האחרונים סדנת רישום לאנימציה. מרוב השיעורים יצאתי מתוסכלת, כי כנראה שאחרי שלא נוגעים בעפרון אמיתי כל כך הרבה זמן, הוא מפסיק להקשיב לך. אבל לפחות כשעבדתי בבית, בלי רעש ואנשים וכסאות לא נוחים ותירוצים נוספים, זה יצא סביר. אלה כמה רישומים לקראת המשימה שקיבלנו הביתה: להלביש מבנה של וספה על תנועה של כלב מרוץ. אעדכן אחרי שזה יקרה.

אפרופו לימודים, הנה שני תרגילים קטנים שעשינו במסגרת קורס אנימציה קלאסית. האחד הוא נסיון לתת אופי ומטרה לכדור ללא מאפיינים ויזואלים נוספים, והשני הוא טסט לתנועה של יצור שברא עבורנו המורה המעולה דורון מאיר. זה היה החלק הכי מוצלח בקורס בינתיים: סדרת שיעורים על *איך תכל'ס עושים אנימציה קלאסית*. חבל שהיו כל כך מעט מהם.

(כדאי לראות ב-HD, כי אחרת מסתבר שלא ממש רואים כלום)

לפני שנים רבות, בגלקסיה רחוקה רחוקה, התחלנו פרוייקט קומיקס שדיברתי ארוכות אודותיו. מאז הדיבור, כואב לי לומר, לא עבדתי עליו הרבה. אבל לאחרונה התחלתי לחזור בצעדים מהוססים, והתחלתי בלהשתעשע קצת עם הדמויות, עם עמוד שלא קשור לקומיקס. (עכשיו שמתי לב שהפוסט המקושר פורסם כמעט בדיוק לפני שנתיים שלמות. גאדמיט.)

עולמות

מזל שמדי פעם יש דוכנים בכנסים, או שלא הייתי מציירת על נייר לעולם (כן, טוב, יש את הסדנה, אבל גם היא תסתיים מתישהו). בעולמות, כנס המד"ב-פנטזיה שהיה בפסח ליד הסינמטק, התמזל מזלנו לשבת ליד הדוכן הרועש ביותר בכנס, אז שקיעה בסקיצות היתה יותר מאמצעי להעברת זמן: היא היתה הכרחית להשרדות – שלי ושל שכנינו. את רוב הדמויות ציירתי להנאתי, אבל יש גם כמה שצוירו עבור אנשים שקנו את האוגדן של ארינאה, כמו ריבר (מפיירפליי), האלף ("תציירי לי דמות של אלף, אבל עם המון פרטים"), או אפי ממשחקי הרעב, שהוקדשה לירון לייפנברג מפנטקטיקס.

ערן העלה לבלוג של קומיקום סיכום של עולמות, עם כמה תמונות של תחפושות מוצלחות מהכנס.

ולסיום

זוכרים את מרתון EDF, לתרומה לעמותת Child's Play? אז אחד הפרסים היה ציור לפי הזמנה, שצויר עבור איתי גרייף, כמתנה לחברה שלו. יצא לי לקבל כמה וכמה תיאורים לציורים לפי הזמנה, זה בהחלט היה אחד המפתיעים.

זהו, זה בערך כל מה שעשיתי בתחום הציור בחודשים האחרונים, מלבד דברים שקשורים לעבודה, שאני מקווה שאוכל להראות יום אחד; אולי ב-2036, עם איך שדברים מתקדמים.

שאלה לפרילנסרים בקהל: האם גם אתם חווים קשיים כאלה להתעסק בדברים אישיים? אשמח לשמוע את הדרכים שמצאתם להתעלות מעל העצלות והתשישות האמנותית, או סתם לחלוק בתסכול.

אביב

בימים אלו – למעשה ביום זה ממש, מכיוון שדחיתי את כתיבת הפוסט לרגע האחרון ביותר האפשרי – מסתיימת שנת המס הראשונה שלי כפרילנסרית במשרה מלאה. ככה אנחנו הפרילנסרים קוראים לשנים – "שנת מס". זה כמו שנה רגילה, רק שצריך לעשות בה הרבה יותר חישובים.

אחרי יותר מ-12 חודשים של ניהול עסק עצמאי ועבודה מהבית, שהגיעו אחרי כ-6 שנים של עבודה כשכירה, אני עדיין לא משוכנעת במאה אחוז איזו משתי האופציות אני מעדיפה. כלומר, אין ספק שאני מעדיפה לצייר למחייתי מאשר לעסוק בעיצוב גרפי, אבל האם לצייר כעצמאית מהבית, או כשכירה בסטודיו מגניב? היתרונות והחסרונות לכל צד הם רבים ומשכנעים (ה-Oatmeal כבר פירט כמה מהם בעמוד המוצלח הזה): מצד אחד אין כמו להתחיל את הבוקר עם קפה ושעה במכון כושר, ולהתחיל לעבוד רק באזור 11-12; מצד שני, זה לא שוס להמשיך לעבוד עד 2 בלילה, כי הבטחתי ללקוח שהעבודה תהיה מוכנה מחר בבוקר. אין צורך לצאת מהבית ולהתקע בתחבורה ציבורית במשך שעה כל בוקר, אבל גם אין צורך לצאת מהבית בכלל, ומתחילים לשכוח איך נראים אנשים אחרים. יש אפשרות בחירה עם איזה לקוחות ועל איזה פרוייקטים לעבוד, אבל צריך לדבר ישירות עם הלקוחות האלה, שלא כולם מדברים "בשפה של מאיירים" או לפעמים אפילו בשפה של בני אדם. אפשר לקחת ימי חופש מתי שרוצים, אבל אף אחד לא ישלם לך על ימי מחלה, או יגבה את האחוזים שאתה מפריש לפנסיה כל חודש. והכי גרוע: אין שום שי בפסח או בראש השנה.

לשמחתי זכיתי בשנה האחרונה בכמה לקוחות קבועים נהדרים, שנוח לעבוד איתם וכיף לעבוד על הפרוייקטים שלהם, שמשלמים בזמן ובלי ויכוחים לא נעימים, ונותנים פידבק יעיל שלא רק עוזר להתקדם בעבודה, אלא גם נתן לי לא אחת רעיונות מעניינים שלא חשבתי עליהם קודם. אחד החסרונות בלעבוד לבד הוא העדר הלמידה וההתפתחות ההדדית בין קולגות, אבל אני חושבת שהתקדמתי לא מעט בזכות העין החדה וההצעות של ארט-דיירקטורים מולם עבדתי, ואני אסירת תודה להם על כך.

עבדתי על הרבה דברים מגניבים, ורק את חלקם יכולתי להציג כאן בבלוג. אני מקווה שבשבועות הקרובים מעטה הסודיות ירד מחלקם ואוכל לשתף, אבל בינתיים אחד הפרוייקטים שלשמחתי יכולתי להשוויץ בו לאורך הדרך הוא משחק הפייסבוק של "משחקי הרעב" מחברת פנטקטיקס, שזכתה עליו בפרס השנה. מעבר לכך שמדובר בעבודה צבעונית וכיפית, שמבוססת על סדרת ספרים שנהניתי ממנה (בין אם באופן אובייקטיבי או בגלל שפיתחתי קשר לדמויות עקב שעות של בהיה בתמונותיהן בשביל לצייר את הפורטרטים – קשה לדעת), היה תענוג לעבוד עם אמיר לוטן, ארט דיירקטור שנותן הכוונה אמנותית מסודרת ומדויקת ופידבק נעים ולעניין, כמוהו אני מאחלת לכל מאייר. חוץ מזה, היתה מידה מסוימת של תהילה בידיעה שהשחקנים מסתכלים על הפורטרטים שאני מציירת ונותנים את אישורם באופן אישי.

בצד הפחות חיובי, ההשקעה בעבודה השאירה לי פחות זמן ואנרגיות לפרוייקטים אישיים, כמו הקומיקס של ערן אבירם ושלי, שנתקע בתחילת הפרק השני ובקושי נגעתי בו כבר חודשים. כל פעם שאני קוראת קומיקס מוצלח או רואה יצירה ויקטוריאנית מתעורר בי מחדש הרצון לחזור לפרוייקט הזה, אבל אתם יודעים מה? לעבוד על קומיקס זה קשה. לא מספיק לצייר רק ציור אחד, או עמוד עם חמישה ציורים קטנים; צריך לצייר עשרות עמודים כאלה! אבל אין לי ספק שבמוקדם או במאוחר אחזור להשקיע מאמצים בספר הזה, כי אני עדיין מרוצה עד השמיים כל פעם שאני עוברת על העמודים שכבר צוירו, או עיצובי הדמויות לפרק השני. בינתיים אני משתדלת לשמור על טיפ-טיפה עבודה אישית בצורת פרוייקטים שדורשים מעט פחות השקעה, כמו סדרת הדמויות לפי ה-ABC, שכבר עברה את החצי ותמשיך עד Z או עד שהזומבים ישתלטו, מה שיקרה קודם.

דבר נוסף שקרה השנה, באופן קצת בלתי צפוי, הוא שהתחלתי ללמוד אנימציה. זכיתי לפני כחצי שנה בתחרות של המכללה הישראלית לאנימציה, וחלק מסל הפרסים המרשים היה מלגה לקורס אנימציה. אחרי תקופה ארוכה של דחיינות אופיינית החלטתי רק לברר לגבי מחירים ומשך הקורס, ותוך שניים-שלושה מיילים הסתבר שבדיוק שבוע קודם לכן נפתח קורס, ואם אני רוצה להצטרף כדאי לעשות זאת כמה שיותר מהר, ומכיוון שאני לא עומדת היטב בלחצים הצטרפתי מיד. אני עדיין קצת בשוק של התחלה (אפילו שעברו כבר חודשיים), ועוד לא הצלחתי להסדיר כראוי את הזמן שצריך להקדיש לתרגול עם הזמן שצריך להקדיש לעבודה, אבל אני בדרך. תמיד אהבתי אנימציה, ובשלב כלשהו בחיים אפילו רציתי לעסוק בזה, עד שהבנתי את כמות העבודה המטורפת שנכנסת לכל שניה על המסך. אני לא מצפה להמיר את מקצועי לאנימטורית בסוף השנה הדחוסה הזו, אבל זה תמיד טוב להוסיף עוד סט כישורים לרפרטואר, ואני בטוחה שלכל הפחות זה יעשה אותי מעצבת דמויות טובה יותר עבור אנימציה, גם אם לא אנפיש בעצמי.

השנה היתה גם שנת העשור להוצאת החוברת הראשונה של ארינאה. זה אומר דברים שאני לא רוצה לחשוב עליהם בכלל לגבי הגיל שלי, אבל גם נתן הזדמנות להוצאת אוגדן של כל ארבעת החלקים, עם כל מיני תוספות נוסטלגיות שבדרך כלל מוצאים באוגדנים שכאלה. לכבוד העניין בוודאי אחזור בשנה הקרובה לעשות את סיבובי הכנסים והדוכנים עם ערן אביאני, ובקרוב צפוי גם אירוע השקה מיוחד לאוגדן, שאספר עליו ברגע שיהיו פרטים.

בפתחה של שנה (שנת מס!) חדשה, אני יכולה רק לקוות שאמשיך למצוא עבודות מוצלחות כמו שנפלו בחלקי עד עכשיו, ולעשות מאמצים לחלק את הזמן בצורה נכונה בין עבודה, לימודים ופרוייקטים אישיים. כולי תקווה גם לעדכן את הבלוג בצורה קצת יותר שוטפת, אבל לא אגדיר את זה כ"New Year's Resolution", כי ככה בדוק שזה לא יקרה.

שתהיה לכם שנה מצוינת!
אביב