בלון דיבור

דורון ניר מ-Garage Geeks פנה אליי לפני שבוע בהצעה שלא יכלתי לסרב לה: בקרוב יגיע לארץ מייק מורהיים, המנכ"ל ואחד המייסדים של חברת בליזארד, במסגרת סדרת מפגשי Meet the Industry Leaders של הקבוצה, והם זקוקים להזמנה מגניבה עם איור שמשלב אלמנטים בליזארדיים עם גיקים ישראלים ורוח הגראז'. והי, אם הוא יצא מגניב, אולי נדפיס וניתן אותה למייק, למזכרת. אני בטוחה שדורון אמר דברים נוספים (כמו למשל "זה צריך להיות מוכן תוך יומיים"), אבל בשלב הזה הייתי כבר עמוק בפנטזיה שמתחילה ב"הו, את ציירת את ההזמנה? זה מרשים מאוד, הממ!" ומסתיימת במשרה קבועה של מעצבת דמויות למשחק World of Warcraft, אז אולי פספסתי.

התחלתי מקומפוזיציה זריזה: שתי דמויות מ-WoW, מוקפות בפאנבויז שמנסים לתעד את הרגע המסעיר.

הרישום של הדמויות עצמן (לא יצא לי לראות תמונות מאירועים קודמים של הגראז', אז הימרתי על הדמוגרפיה. בדיעבד נראה שיש שם דוקא לא מעט בחורות, שזה משמח).

הצעד הבא: הצללות גסות, כדי לקבוע את פיזור הטונים הכללי בציור. בנוסף התגנב פנדרן, כמחווה להרחבה הקרובה של WoW (תראה, מייק, אני גם מציירת וגם עוקבת אחרי המשחק שלך! קח אותי איתך לקליפורניה!)

תחילת הרינדור (עבודת נמלים של לעבד את ההצללות הגסות למראה הסופי בשחור לבן)

המשך רינדור. בלאד אלפיות מקבלות צעד שלם משלהן.

הלוק הסופי בשחור לבן. הרקע השתנה למשהו שיותר תואם ללוקיישן של הגראז'. רוצים לשמוע משהו מביך? בערך בשלב הזה חבר שלי הציע לי לסובב את התמונה ולעבוד על הציור ישר, ורק בסוף להחזיר אותה להטיה. לא חשבתי על זה לפני.

שלב די מתקדם של צבע. בגדול אני זורקת שכבת Color מעל השחור-לבן ומתחילה למלא את הגוונים המתאימים. כמובן שיש אח"כ התאמות עדינות יותר ומשחקים על השכבה כולה, אבל זה הרעיון הבסיסי.

האיור הסופי, עם קצת יותר מקום לטקסט למעלה ולמטה.

אתם מוזמנים לבקר בעמוד האירוע בפייסבוק, ולהרשם אם בא לכם להגיע.

אגב אירועים בתחום המשחקים, ביום שישי ה-23 מתקיים אי-כנס בנושא משחקים בקיבוץ שפיים. מעמוד האירוע: "על פי מסורת האי-כנס, תוכנית הכנס נוצרת ביום הכנס עצמו, כאשר כל אחד מהמשתתפים מוזמן לרשום את שמו על הלוח ולתת הרצאה / פאנל /סדנה בכל נושא שיבחר – ובלבד שמדובר במשחקים." נשמע מגניב!

אביב

דיאלוג על דמויות ב-World of Warcraft, או: למה אני מציירת.

me: כל גזע יכול לקחת כל מקצוע שהוא רוצה?

Nnesk: פחות או יותר כל מקצוע, יש הגבלות אבל הן הרבה פחות קשיחות מאז קטקליזם. יש כל מני שילובים מעניינים עכשיו.

me: אני רוצה להיות…בלאד-אלף בריטי בת'אנדרבלאף של המאה התשע עשרה, קוסם אשליות עם פמיליאר ארנב שדובר צרפתית.

Nnesk: ייתכן שהמצאת עכשיו את הדבר המגניב בעולם.

me: אני אצייר כזה.

Nnesk: יש ברירה אחרת?

ספקנים בפאב

בנוסף, מחר מתקיים ספקנים בפאב נוסף ב"גורדו" בת"א. רועי צזנה ירצה על נשים, גברים ומה שביניהם, ותהיה בירה. אז באמת שאני לא רואה מה עוד צריך.

לירושלמים שביניכם יש ספקנים בפאב יום אחרי, ב-18, עם ד"ר גדי פרודוסקי.

אביב

לפני כמה זמן ראיתי אתגר בפורום כלשהו, לצייר דמות מגזע פנטסטי כלשהו בתמונת פינ-אפ. אז שילבתי גם את כריסמס, והנה אלפית-הלילה הקטנה של סנטה.

מקווה שיהיה לי כוח לרנדר מתישהו.

כן, אין ספק שהחל משלוש מילים מתחרזות זה כבר ממש מחליא.

הציור של היום, שהיה אמור להיות של אתמול, צויר בכלל בשבוע שעבר בהשראת קומיקס שקניתי לפני שבועיים – World of Warcraft, שהיה אחת החוויות הנהדרות שהיו לי מקומיקס בזמן האחרון. העלילה היתה פשוטה, הדמויות היו רדודות כמו בריכת ילדים וקונפליקטים נפתרו ביחס הפוך למורכבותם: קרב-נסיון בין גלדיאטורים: חמישה עמודים; המלחמה על נשמתו המיוסרת של דרואיד שבור-לב: שני פאנלים.

ועם כל זאת, כל עמוד היה עמוס ב-AWESOME ב-Awe הידיעה. הכל היה כיף כל כך, עם אקשן ברמה עולמית ודינמיות דרמטית קיצונית בהבעות פנים, תנועות גוף, הצבות, קומפוזיציה ואפקטים. זו בדיוק הסיבה שהתחלתי לצייר קומיקס: הפאן הטהור הזה, שלא מנסה להעביר מסרים, להתחכם או להוציא את הקורא עם חוויה רגשית מטלטלת. בחיאת. לפעמים כל מה שצריך זה שלושה לוחמים [נאים] vs. העולם.

אולי אני משוחדת בתור ציירת, אבל לדעתי בקומיקס מהסוג הזה האמנות משחקת תפקיד משמעותי יותר מהכתיבה. גם יכולות הסטוריטלינג וגם הסגנון של המאייר צריכים להיות מתאימים לז'אנר ולהביא אותו למיצוי, והאינקר והצובע צריכים לחזק את העבודה שלו, ולודו לולאבי, הצייר של וורקראפט, כאילו נולד בשביל לצייר את הקומיקס הזה. הסגנון שלו הוא שילוב בין קומיקס אמריקאי למנגה יפנית, בדומה לג'ו מדורירה שהיה האמן הנערץ עליי בתחילת דרכי, ובהתחשב באופי העולם של וורקראפט, זה בדיוק הסגנון המתאים. אדיר מהחיים, כיפי, לא חושש להקצין ולעוות בשביל למקסם את המגניבות. באוסף הראשון (גליונות 1-7 אני חושבת) גם האינקר והצובע עושים עבודה פנטסטית, ותופסים את העולם הצבעוני והעשיר הזה בדיוק כפי שהוא אמור להראות. לצערי ממבט חטוף בגליונות הבאים נראה ששניהם הוחלפו, או שכרתו להם יד אחת, או אונה, והדיו והצבע רק מחסירים מהעבודה המצוינת של לולאבי.

בכל מקרה, לכל מי שמחפש זריקת אדרנלין שמקורה בטקסט וציורים, אני חושבת שזו יופי של בחירה. ולמי שלא, תסתפקו בקשקושון: