ארכיון פוסטים עם התג "פודקאסט"

שלושה בפ' אחד

יום שני, 24 באוקטובר, 2011

אמנם האותיות אזלו, אבל יש לי עוד כמה תוספות שבמקרה התיישבו יפה על אות אחת, אז הנה נספח. בקרוב יחזרו להיות ציורים, אני מבטיחה (for a given value of "בקרוב" ו-"מבטיחה").

הפאנל

מביך שלקח לי כל כך הרבה זמן להזכיר כאן את "הפאנל", פודקאסט הקומיקס של ערן אביאני ויובל שרון. בין שניהם הם יודעים כל מה שיש לדעת על התעשיה: עלילות מתמשכות של בערך כל חוברת רצה, תכנונים עתידיים, נתונים עסקיים, אנקדוטות על יוצרים, דמויות וכותרים, ומדברים על הכל בהומור ותובנה של קוראים ותיקים שבאמת אוהבים קומיקס. אודה בבושה שאני לא עוקבת אחרי מה שקורה בעולם הקומיקס ולא שמעתי על 95% מהדברים שהם עוסקים בהם, אבל זו דרך מוצלחת להתעדכן בחדשות כדי להעמיד פנים שאני in the know בכל מסיבות הקוקטייל הנחשבות. הם כבר בפרק 13, אז זה בדיוק הזמן להתחיל לשמוע אותם אם לא הכרתם עד עכשיו. רק אזהרה: אם אתם עוקבים אחרי חוברות חודשיות אבל לא הכי מעודכנים, כדאי להשמר מספוילרים.

הפאנל – פודקאסט קומיקס

פרינג'

מסתבר ש-Fringe, או "על הקצה", כפי שהבנתי שהיא מתכנה בעברית, היא אחלה סדרה. ראיתי את הפרק הראשון של העונה הראשונה לפני כמה חודשים, והוא הרגיש כמו תיקים באפלה עם פקטור בעעע גבוה יותר, אז ויתרתי. מאז שודלתי להמשיך, ותוך 6-7 פרקים מתחילה להתפתח עלילת-מסגרת לעונה, שנותנת ערך מוסף לפורמט ה-case per episode הסטנדרטי, בדומה לכל מה שהיה בתיקים באפלה עם שדות התירס ואיש הסרטן, רק, כאילו, מעניין. מעבר לזה יש שם הופעה מבריקה של ג'ון נובל, שמוכר לחלקנו בתור "ההוא ששרף את פאראמיר וקפץ מהחלון", וגיבורה נשית מרשימה ששוברת את מוסכמות הז'אנר ולא חושבת שעקבים בגובה עשרה סנטימטר הם אייטם הכרחי לעבודתה כשוטרת. רק סיימתי את העונה הראשונה, אז לטובתי ולטובת כל מי שלא התחיל, אנא להמנע מספוילרים בתגובות!

פרילנס

כפי שהזכרתי לפני פוסט בודד, אני חושבת לנסות פרילנס לאיזו תקופה. על אף שכבר פתחתי תיק לפני כמה שנים, אני עדיין די נובית בכל הקשור לעבודה מול לקוחות, תמחור הגיוני של פרוייקטים, עבודה מול רשויות המס (ימח שמן ושמו של ואחראי הממשק באתרים שלהן), ניהול זמן הגיוני וכן הלאה. הכל, בקיצור. אם אתם מכירים מקורות מוצלחים לעזרה או עצות בתחום הזה, או אם לכם יש הצעות, סיפורים למודי נסיון ואזהרות שאוכל להעזר בהם, אשמח לשמוע!

אביב

פוסט אפו-אקלקטיקה

יום רביעי, 26 בינואר, 2011

זה היה מן משחק מילים נוראי שמטרתו להבהיר שהפוסט הזה מכיל אוסף דברים שאינם קשורים אחד לשני. למען הנוחות, אפרט אותם לפי סדר הא-ב.

א
אוהל.

ב
זה בית.

ג
זה גיליתי שאין לי מה לומר ברוב האותיות, אז נעזוב את זה ונמשיך כמו בני אדם שאינם סובלים מסוג של OCD.

משחקים ונשים

לארה קרופט

את המשחקיה בטוח הזכרתי כאן כמה פעמים – זה פודקאסט בנושא משחקים, שבוחן בכל פרק נושא מסוים: מסע בזמן, משחקי הימורים, סייברפאנק, פירטים וכו'. הפעם הנושא הוא "נשים ומשחקים", והוזמנתי להשתתף בהקלטתו כ"מומחית לענייני משחקי תפקידים", יחד עם רוני בר ואלי גולד, מומחיות למשחקי לוח ומחשב/קונסולות, בהתאמה. לא הקשבתי עדיין לתוצאה – אני משאירה פודקאסטים לשעות הארוכות במשרד, אבל אתם מוזמנים להאזין ולספר – כאן או במשחקיה – מה חשבתם, וכמו כן, מה חשבתן.

משחקים ואנשים

אגב המשחקיה, אתמול היה המשחקיקון, אותו אירוע לחגיגות 100 פרקים שהזכרתי לפני פוסט בודד. הגעתי אחרי יום ארוך בעבודה עם מד אנרגיות באזורים המסוכנים של האדום, אבל אחרי חמש דקות מול מכשיר ה"קינקט" מצב הרוח שלי השתפר פלאים. קינקט הוא תוסף לאקס-בוקס שמשתמש בתנועות הגוף של השחקן לשליטה במשחק, והוא עובד לא רע בכלל, במיוחד יחסית למכשיר דומה מלפני כמה שנים, ה-EyeToy, שהיה מבטיח מאוד אבל אכזב בקליטה מאוד לא מספקת של השחקן שהובילה לחווית משחק מרגיזה. קפצתי, תפסתי בועות אנרגיה, התחמקתי ממכשולים וכבשתי (כמעט) את האינסטינקט לקפוץ באויר כשהדמות שלי על המסך התחילה לעוף; אז הבנתי שהמשחק מנסה לגרום לי לפעילות גופנית בעורמה, והלכתי מיד לחפש אל מי אפשר לשלוח טרוניות.

היו הרבה אנשים בכנס, ומבט זריז הראה שהיו גם הרבה נשים, שזה אחלה (ראו הסעיף הקודם). על אף שפספסתי את סבב הספיד-גיימינג הבנתי שהיו הרבה הדגמות של משחקי לוח מעניינים שבתקווה חשפו תחום חדש לאנשים שלא הכירו יותר ממונופול, ואחריו היו כמה משחקים ארוכים יותר. אורי ליפשיץ, שהריץ את אחד מהם, מספר.

משחקים והרצון להרוג את עצמך

יש משחקים שמגיעים עם סט חוקים כתוב מראש ומשוחקים ע"י מספר אנשים בהסכמתם המלאה של כולם. ואז יש את כריס.

ראיון עם הארטיסט

לפני קרוב למאתיים חמישים שנה (או שלושה חודשים, מה שבא קודם) Wandering Men Studios ערכו איתי ראיון במייל על שיטות העבודה שלי. זה משהו שהם עושים עם האמנים שלהם מדי פעם, וזה נחמד: תמיד כיף לקרוא איך אמנים עובדים, כמו שניתן להסיק מכל שתי התגובות לראיון הזה. הנה הלינק אם מעניין אתכם, אבל אני בספק אם אפשר ללמוד שם משהו שלא כתבתי כבר כאן.

בולשיט 1

בולשיט

לפן וטלר, צמד הקוסמים/פרפורמרים/קומיקאים/ספקנים, יש כבר כמה שנים תכנית בשם בולשיט, בה הם חושפים כל מיני סוגים של…איך לנסח את זה בצורה שלא תהווה עילה לתביעת דיבה…בולשיט. למשל, שלושת הפרקים הראשונים עוסקים בתקשור עם המתים, רפואה אלטרנטיבית וחטיפות חייזרים. נמנעתי מלראות אותה במשך די הרבה זמן כי לא נמשכתי לאוירה הבוטה והאגרסיבית שחשבתי שתהיה בה, אבל עכשיו התחלתי את העונה הראשונה ואני מרוצה ממנה מאוד. פן וטלר – או רק פן, בעצם – מדברים בבוטות רק כשהיא ראויה, ורק אל או על האנשים שמגיע להם. הם מפגינים רגישות יפה ומדברים לעניין בכל הקשור לקרבנות של בולשיט כזה או אחר, בדרך כלל אנשים כמו כולם שפשוט לא ידעו למה הם נכנסים.

בולשיט 2

קמפיין 10:23

אני לא יודעת אם יש לפן וטלר פרק על הומאופתיה, אבל אם לא, היא היתה מתאימה היטב לתכנית. נראה שהומאופתיה נתפסת אצל הרבה אנשים כ"רפואה טבעית" – גריסה של צמח מרפא כזה או אחר, בלי "כימיקלים מזיקים". אם מתעלמים רגע מהכשלים שבתפיסה הזו, הומאופתיה היא אפילו לא זה. להכנת מרקחות הומאופתיות יש שני עקרונות: האחד הוא עקרון "דומה בדומה ירפא", שגורס שחומר שגורם לתופעה מסוימת בגוף, יעיל גם כדי לרפא את אותה תופעה (אם בצל גורם לדמעות, אז כדאי להשתמש במיץ בצל בשביל לעזור באלרגיות שגורמות לדמע, למשל). אין לעקרון הזה שום ביסוס מדעי ולדעתי הוא אפילו לא תואם להגיון הבריא, אבל זה לא מאוד משנה, כי העקרון השני הוא עקרון הדילול: המחשבה שככל שמדללים את החומר במים – לפעמים עד שלא נשארת אפילו מולקולה בודדת של חומר פעיל – ההשפעה שלו חזקה יותר. גם לזה אין שום ביסוס מדעי וזה מנוגד לכל מה שהעולם המדעי למד במאתיים השנים האחרונות בתחומי כימיה, פיזיקה, ביולוגיה ועוד. טוב, גם אם למדע לא ברור לגמרי איך תופעה מסוימת מתרחשת היא עדיין יכולה להיות אמיתית, אבל במקרה של הומאופתיה זה לא קורה: מאות מחקרים נעשו עליה, וסקירה גורפת של כולם שנעשתה בשנים האחרונות באנגליה מצאה שאין שום הוכחות ליעילותן של תרופות הומאופתיות מעבר לאפקט הפלצבו. מיטשל וווב אומרים זאת היטב.

למה אני מספרת את כל זה? כי ביום שישי הבא (4/2) מתארגן אירוע "מנת יתר המונית", בה ספקנים יקחו תרופה או כדורי שינה הומאופתיים במנה שמוגדרת כמנת יתר מסוכנת. לא צריך לדאוג לנו: מכיוון שמרקחת הומאופתית לא מכילה שום דבר מעבר למים או סוכר (ממנו מכינים את הגלולות), מקסימום יהיו לנו כמה קלוריות עודפות בסוף האירוע. אם מעניין אותכם ללמוד עוד על הנושא או להשתתף באירוע, אתם מוזמנים לאתר הקמפיין המרשים שהוקם ע"י שפינוזה, אתר קהילת הספקנים בארץ. שימו לב למפה הקטנה בצד שמאל: אנחנו מצטרפים לספקנים בעוד הרבה מדינות בעולם שקיבלו השראה מאירוע דומה באנגליה בשנה שעברה וגם רוצים להעיר את משרד הבריאות/קופות החולים/הצרכנים במדינה שלהם.

המשך שבוע טוב ומלא בחומרים פעילים,
אביב

ציורים, פודקאסטים וירקות

יום שלישי, 30 ביוני, 2009

ירקות

לפני כשבוע וחצי ערן אביאני ואני השתתפנו בארוע הפתיחה של קומיקס וירקות ברעננה, על תקן אמנים אורחים. ישבנו בפתח החנות, משכנו עוברי אורח ("מה זה, חנות דיסקים? אה, קומיקס? רגע, קוראים את כל זה?!"), הנעמנו את זמנם של המבקרים (ובעיקר של הצוות, שנזרק אל מחוץ לחנות מפאת חוסר מקום רוב הזמן) וציירנו לאורחים את דמויות הקומיקס החביבות עליהם (דודו זר, למשל). אני לא יודעת אם זו היתה ההנאה שבציור או ערפול חושים כללי, אבל על אף שהיינו מחוץ לטווח מזגן, לא היה נורא כל כך. היום התחיל עם כמה ציורים כיפיים, ביניהם באטמנים, סופרמנים, וולברינים וכמה סופרגירליות, אבל מדי פעם הגיעו בקשות משונות, כמו זו של המוכר בחנות הבגדים הצמודה: הוא ביקש שאצייר לו את דורה, וכשהודעתי לו בצער מעושה שאני לא יכולה לצייר אותה כי אין לי שום רפרנס, הוא הלך והביא לי חולצת דורה, להשראה. הידד.

בקשה אחת מרגשת במיוחד היתה של ילדה מתוקה בשם נויה, שביקשה שאצייר לה את הפיה גילי (הציור שרואים בתמונה הוא של הכלבה סקאלי, ציור מערן). חשבתי שזו איזו דמות מסדרת טלויזיה או מספר, וביקשתי שתספר לי איך היא נראית ומה היא לובשת. בזמן הציור אבא של נויה סיפר לי שהפיה גילי היא דמות שהמציאו ביחד, והיא הדמות הראשית בסיפורים שהוא מספר לנויה לפני השינה. היה בזה משהו מקסים ומרגש, "להביא לחיים" דמות שהיא אישית ומיוחדת למישהו…אם כי אני חייבת לומר שקצת חששתי כשנויה הודיעה לאבא שלה שעכשיו אני אצייר גם את הנסיכה, האביר והסוס בסיפור.

לקראת סוף היום התמעטו המבקרים שהכירו את הירקנים והתחילו להגיע ילדים שלא ידעו שנפתחת חנות קומיקס ברעננה, וכנראה פשוט יצאו באותה השעה מבית הספר. עד כמה שמשמח כשאנשים חדשים מגלים על קיומה של חנות קומיקס, קצת פחות משמח כשכל מה שהם עושים הוא לעמוד סביב השולחן שלנו ולבקש ציור אחר ציור. ולא של גמביט או סטורם, אלא פורטרטים עצמיים כרקדני ברייקדאנס, מעודדות, והעתקות מתוך חוברות של הסימפסונים וזבנג, דמויות שעשה רושם שהם לא הכירו אפילו. מילא. אם מכל זה יצא שאפילו אחד מהם יחזור לחנות ויגלה שהוא אוהב קומיקס – עשינו את שלנו.

אפשר לראות כמה תמונות מהארוע בקומיקס וירקות, וערן העלה לבלוג של קומיקום כמה מהציורים שבעליהם הסכימו שנצלם.

ציורים

סטודיו משחקים קטן בחו"ל בשם Wandering Men Studio פנה אליי ואל פטרי בבקשה לקנות מאתנו כמה ציורים, לשימוש באחד ממשחקי הקלפים שלהם. בהמשך הם הזמינו מאתנו חמישה ציורים לפי תיאורים ספציפיים, והנה שניים מהם שסיימתי – הראשונה היא "עכברת מנהרות", לוחמת אנושית שמתמחה בלחימה תת-קרקעית, והשני הוא רובוט נינג'ה מסוג "רולר" (רובוטים בסגנון סטימפאנק מעולם המשחק שלהם שנעים על כדור). העליתי תהליך קצר (ללא מילים) של העכברה לשודי פדודי, אם מעניין אתכם.

פודקאסטים

אני מחפשת כל הזמן דרכים חדשות להעסיק את האזניים ואת החלקים הלא-ויזואליים במוח בזמן שאני עובדת – בין אם זה ציור אישי או עבודה במשרד. על הפודקאסט "המשחקיה" כבר סיפרתי לכם – האזנה מומלצת לכל חובב משחקים. אחרי שעברתי על פרקים רבים של המשחקיה, עברתי ל-TED, האתר שמלקט את השיחות מכנסי TED שעוסקים בטכנולוגיה, חינוך, עיצוב והרוח האנושית באופן כללי. האתר עמוס בהרצאות מרתקות במגוון נושאים ומפי מגוון מרצים, רובם כריזמטיים וסוחפים ומהנה מאוד להקשיב להם. חרשתי את TED במשך כמה זמן, אבל גיליתי די מהר שבהרצאות רבות הדובר (או הדוברת) כל כך מרתק שקשה לי שלא להסתכל בוידאו, ועל אחת כמה וכמה כשנעשה שימוש בעזרים חזותיים כמו מצגות ותמונות. זה מעניין לאללה, אבל קצת מקשה על העבודה. אם יש לכם חצי שעה פנויה, הכנסו לאתר, בחרו שיחה שנשמעת לכם מעניינת, ופנקו את עצמכם.

החלטתי לחפש פודקאסטים שעוסקים בנושאים דומים, שיחסכו ממני את הפיתוי הויזואלי מכיוון שהם בהגדרה מסתמכים על קול בלבד. חיפוש זריז באינטרנט לא פרש בפניי רשימות של פודקאסטים בסגנון כמו שציפיתי, אז פניתי לאתר הפודקאסטים הישראלי אייקאסט. דוקא קרוב לבית מצאתי בדיוק את מה שחיפשתי: עושים היסטוריה, הפודקאסט של רן לוי (אחד ממגישי המשחקיה לשעבר, למעשה), שעוסק במדע, טכנולוגיה והסטוריה וממוקם בראש רשימת "עשרת הגדולים" באתר. כל פרק עוסק בנושא שונה ומעניין, והוא מוגש בגובה העיניים ועם נגיעות הומור שהופכות את ההאזנה לממש מהנה. אמנם לפעמים אני מוצאת את עצמי מתרכזת בעבודה ומפספסת קטעים מהפודקאסט, או לחילופין מתרכזת בפרק ומגלה שביליתי את חצי השעה האחרונה בלשחק משחקי פלאש מונוטוניים בפייסבוק (אני יכולה להפסיק מתי שבא לי, נשבעת), אבל בחלוקת הקשב המתאימה, זו דרך מופלאה להנעים ולהעשיר את זמן העבודה. מומלץ בחום.