בלון דיבור

זוג חברים שאל אם אפשר להזמין ממני ציור, והבקשה שלהם היתה כל כך מפורטת ועשירה בדברים גיקיים מגניבים שהייתי חייבת לקחת את העבודה או שהיקום היה קורס סביבי. באישורם של הזוג עידן ודניאל (מהבלוג המצוין תשע ושלושה רבעים), הנה התוצאה הסופית, ולאחריה תהליך העבודה למתעניינים.

הבהרות ודיסקליימרים: עטיפת הדיסק המקורית היא עיצוב של המנהל האמנותי מאפל רקורדס על בסיס רישום של פול מקרטני (מסתבר); הרעיון ובחירת כל האלמנטים הם פרי מוחם של עידן ודניאל; כל הדמויות, כלי הרכב, כלי הטיס, כלי הנשק, הבובות ותאי הטלפון המשטרתיים שהם למעשה מכונות זמן שייכים לבעליהם החוקיים במגוון ה-intellectual properties הרלוונטים. אם אתם מפרסמים תמונה מתוך הפוסט הזה במקום אחר, אשמח אם תקשרו חזרה לכאן או לגרסה באנגלית. תודה!

תהליך העבודה

00 – הבקשה

הרעיון של עידן ודניאל היה לאייר את עטיפת האלבום Abbey Road של הביטלס, כשבמקום הדמויות הראשיות נמצאות ארבע דמויות מפאנדומים חביבים עליהם, וכל הרקע מלא באלמנטים נוספים מסדרות טלויזיה, סרטים ומשחקי מחשב. הלוואי שכל תיאור של כל עבודה שאי פעם אקבל יגיע מסודר כל כך: עידן ודניאל ידעו מה הם רוצים, חשבו מראש על כל הפרטים, והגישו לי רשימה מפורטת של הכל, עם תמונות רפרנס שהם צילמו בעצמם ומוקאפ שהרכיבו בפוטושופ של כל הסצנה. מלבד כמה בירורים קטנים, יכולתי להתחיל לעבוד מיד.

01 – עפרון

מכיוון שהקומפוזיציה היתה מוכנה, לא היה הרבה צורך בסקיצות ראשוניות כדי למקם אלמנטים ולקבוע פוזות; יכולתי לעבור ישר לאיור עפרון ולחבר את כל הפרטים לסצנה אחת אחידה. כמו שהזכרתי בעבר, אני עובדת רק על המחשב, אז ה"עפרון" הוא מברשת עפרון כיפית שמגיעה עם פוטושופ (לפחות בגרסה CS6) ומגיבה לא רק ללחץ עט הוואקום, אלא גם לזווית שלו.

02 – דיו

את רוב מה שיש לי לומר על דיו ממוחשב אמרתי כאן. בציור הזה, לעומת זאת, השתמשתי יותר בטכניקה שהזכרתי בקצרה בפסקה השניה באותו פוסט – עבודה עם כלי העט הוקטורי של פוטושופ. מכיוון שהציור היה עתיד להיות מודפס בגדול, רציתי להמנע מרעידות קטנות בקו ידני שאולי לא שמים לב אליהן בהקטנה על מסך מחשב, אבל יראו לא טוב בהדפסה. עבודה עם כלים וקטוריים נתנה לי שליטה מלאה בעיקול של מסלול וקטורי (path) וכשהייתי מרוצה מהמראה שלו, האופציה stroke path פשוט יוצרת קו "דיו" ביטמאפי רגיל לפי אותו מסלול. זה היה נהדר בעיקר לכל המכוניות עם הקו המהוקצע והבדים המתנופפים; לפנים, ידיים ופרטים קטנים אחרים עבדתי באופן ידני.

כך נראות כל שכבות הדיו בציור ביחד:

אבל בשביל להראות לעידן ודניאל הקדמתי והוספתי שטחי צבע בסיסיים בשביל שאפשר יהיה להבין מה קורה כאן. כמעט כל אלמנט בציור הוא בשכבה משלו, כדי שיהיה כמה שיותר קל להזיז ולשנות. אח, פוטושופ – לבי שלך לנצח.

03 – צבעי בסיס

מה שנקרא Flatting – מתחת לשכבת הדיו אני צובעת את הציור בצבעים שטוחים שיהיו בסיס להצללות ותאורה מאוחר יותר.

אין הרבה מה לומר על השלב הזה, מלבד שאני ממליצה לעשות אותו עם כלים ששומרים על הפרדה פיקסלית חדה בין צבעים: שימוש בעפרון לעומת המברשת, והורדת הסימון anti-alias מכלי הבחירה והמילוי. זה חוסך הרבה כאב ראש כשרוצים לבחור אזורים מסוימים או למלא אותם בצבע אחר, הדוגמה הזו עוזרת להראות למה:

04 – צביעה

יש מאה טכניקות צביעה ומאה דרכים להגיע לכל אחת מהן בפוטושופ (פלוס מינוס, אל תתפסו אותי במספר). זו אחת מהן, שמצאתי די יעילה לאחרונה: היא מתבססת על שכבות התאמה (adjustment layers), ומאפשרת לי להגיע לאור וצל די במהירות, וחשוב מכך – לשנות דברים בקלות אם יש צורך. שכבות התאמה הן נפלאות כי הן מאפשרות לשחק עם צבעוניות השכבה בלי שזה יהיה שינוי בלתי הפיך, ומכיוון שמוצמדת אליהן תמיד מסכה, אפשר להציג או להסתיר כמה מהן שרוצים. הפרדתי דמות אחת בשביל להראות את התהליך.

ככה פחות או יותר נראה מבנה השכבות של כל אלמנט בציור (הירוק המחריד הוא בעצם שקיפות). מס' 1 זו שכבת ה-flats מהסעיף הקודם. הכי למעלה נמצאת שכבת הדיו, וביניהן נמצאות השכבות שיוצרות את ההצללה – פירוט בהמשך. החצים הקטנים מראים שכל השכבות האלה הן clipping masks של שכבת צבעי הבסיס, שזה אומר שכל התוכן שיש בהן יראה רק בתחומי השכבה הזו (משמע: לא נצא מהקווים). את ה-clipping mask יוצרים כשעומדים על שכבה ולוחצים ctrl-alt-G.

2. השכבה הראשונה שאני פותחת היא שכבת התאמה של בהירות וקונטרסט: לוחצים על האייקון שמסומן שם בעיגול ובוחרים Brightness/Contrast. אז הופכים את השכבה ל-clipping mask כדי שתשפיע רק על שכבת הבסיס מעליה היא נמצאת. מכוונים את מידת הבהירות והקונטרסט בחלונית בהתאם לכמה חזקה רוצים את ההצללה על הדמות (כשהעין הקטנה דולקת אפשר לראות את השינויים על הציור עצמו). עכשיו ממלאים את המסכה בשחור כדי להעלים את כל ההצללות ולהתחיל מדף חלק, ובעזרת מברשת לבנה מתחילים פשוט "לצבוע צללים" בהתאם לדמות ולתאורה. אפשר לבחור במברשות שונות בשביל להשיג מראה שונה – למשל להצללה רכה או קשיחה יותר, או מברשות מעניינות כמו בהצללה של העצים.

עבודה עם מסכות די מבלבלת בהתחלה, אבל ברגע שעובדים איתן קצת קולטים את העניין. אפשר לראות את חלוקת השחור-לבן ב-thumbnail הקטן של המסכה שמוצמדת לשכבה: ה-adjustment שהגדרתי משפיע איפה שלבן, ובלתי נראה איפה ששחור.

3. השלב הבא הוא דומה, אלא שהפעם מוסיפים היילייטים, נגיעות של אור. תהליך העבודה הוא בדיוק אותו הדבר.

4. היתרון של שיטת העבודה הזו הוא שהיא מהירה; החסרון הוא שלפעמים הצביעה יוצאת קצת מתה, כי הכל מתבסס על גוון אחד שרק נעשה בהיר או כהה. אחרי שההצללות קיימות אני פותחת שכבה חדשה ומוסיפה גוונים נוספים איפה שאני מרגישה שחסר, לרוב בצבע העור. על הרמיוני כאן הוספתי קצת אדמומיות באף, בלחיים ובפרקי האצבעות, עם נגיעות עדינות של אדום/ורוד בשכבה במצב multiply.

5. בסוף, בשביל לחבר את הדמות לסביבה שלה ולתת לה נפח, אני מוסיפה לה קצת אור סביבתי בצבעוניות מתאימה בשכבה עם אטימות נמוכה. כאן התאורה העיקרית על הדמויות מגיעה מקדימה, אז נתתי להן אור אחורי עדין בגוון השמיים.

אפשר להוסיף עוד מיליון שכבות התאמה עם גוונים שונים של הצללה, נגיעות אור, השתקפויות וכו', אבל מכיוון שיש כל כך הרבה פרטים בציור הזה, הרגשתי שהוא בהחלט עשיר מספיק גם ככה. כמו שהזכרתי קודם, היופי בשיטה הזו הוא שאפשר לשנות את כל אחת מהשכבות בלי לפגוע בכל העבודה: למשל להחליף את צבע הגלימה של הרמיוני במילוי צבע פשוט בשכבת הבסיס, בזמן שההצללות ישארו מעל ללא שינוי. לנוחיותכם, אפשר ללחוץ כאן ולהוריד PSD של הרמיוני עם כל השכבות, בטח יותר קל להבין כשרואים את זה לייב.

כך נראה הציור אחרי הצביעה, עם תוספת של עוד קצת שכבות התאמה למישורים שונים ולציור כולו בשביל לחבר את הצבעים יחד (Color balance זה כיף גדול, תנסו):

05 – תיקונים

אחרי הדפסת נסיון, עידן ודניאל גילו כמה תקלות בצבע (הבאטמוביל למשל היתה כהה מדי והרבה מהפרטים שלה הלכו לאיבוד). תוך כדי התיקונים גם הוספנו עוד כמה פרטים אחרונים שפוספסו (הכיתוב על הטארדיס, הפנס של החיפושית) או שהזוג חשב עליהם בדיעבד (אני יכולה לפרט, אבל יהיה יותר נחמד לשחק מצא את ההבדלים).

הנה שוב הציור הסופי:

וכך הוא נראה תלוי בדירתם הגיקית הנאה בלונדון:

שאלות או הבהרות לגבי התהליך? סקרנות לגבי אלמנט כלשהו בציור? מי ינצח בקרב, באפי או האיש בשחור? אתם מוזמנים להביע דעתכם בתגובות!
אביב

הפסטיגיק חוזר! תודה לכולם על ההצעות המוצלחות בו' ובכלל. אנצל את ההזדמנות להזכיר שא) אני בוחרת מילים בלי להתייחס למי שכתב אותן, אז לא צריך לקחת את זה באופן אישי אם השתמשתי/לא השתמשתי במילים שהצעתם; ב) אתם מוזמנים לכתוב משפטים בעצמכם אם זה משמח אותכם, אבל אני לא אקח אותם כפי שהם, כי ליצור את המשפט זה חצי מהכיף. מה גם שאם הייתי מנסה לצייר מה שחלקכם מציעים לפעמים, פוטושופ היה מפסיק לדבר איתי.

תכל'ס, הייתי קוראת את הקומיקס הזה.

אשמח לקבל הצעות למילים בז', אבל בואו נשמור על זה PG13!

למתעניינים בתהליך העבודה על האיור הזה (בדומה גם לג' וה'), המשך אחרי הביפ.

המשך…

גברת גרהארט גונבת גמד גינה מג'ירף גרום מתחת לגשר בגבעה.

והנה הגרסה למתקדמים.

כמו שאמרתי באות הקודמת, המילים נבחרו ללא משוא פנים ואין סיבה לקחת את זה אישי אם מילה שהצעתם הגיעה למשפט או לא. ולא אכתוב את הדיסקליימר הזה יותר כי זה מתחיל להשמע טפשי.

מילים בד' – גו!

כבר יותר ממאה שנה נחגג יום דרווין ב-12 לפברואר, והוא נועד להזכיר את התרומה האדירה של צ'רלס דרווין למדע ולקדם מדע באופן כללי.

דרווין הגה את תורת האבולוציה, התאוריה המדעית לפיה כל היצורים החיים על פני כדור הארץ התפתחו מאב קדום משותף בתהליך של ברירה טבעית: הפרטים שמתאימים לסביבה בה הם חיים שורדים ומעבירים את המטען הגנטי שלהם הלאה; אלה שלא – נכחדים, והגנים שהובילו לחוסר התאמתם נכחדים איתם. הוא הוציא את ספרו "מוצא המינים" ב-1859 אחרי שנים של מחקר ואיסוף נתונים על זנים שונים של בעלי חיים. במאה וחצי שעקבו אחרי פרסום הספר אמנם השתנו כמה מהפרטים, וגם היום ישנן מחלוקות בין מדענים לגבי תהליכים ספציפיים, אבל אין ספק שהבסיס של התאוריה איתן, ומקבל חיזוקים עם כל מאובן חדש ועם התפתחויות בתחום הביולוגיה.

תאוריית האבולוציה היא עובדה מדעית בכל מובן רלוונטי, ואולי המילה תאוריה מבלבלת כאן: בשפה היומיומית משמעה "רעיון מעניין שכדאי לבדוק", אבל בעולם המדעי תאוריה היא מערך של רעיונות שנועד לתאר תופעה מסוימת. גם כוח המשיכה הוא תאוריה מדעית, ואני לא חושבת שמישהו מפקפק בקיומו.

אבל ישנם הרבה אנשים – בעיקר בארצות הברית, אבל גם במקומות אחרים ואפילו אצלנו – שמפקפקים באמיתותה של תורת האבולוציה. הרבה מהם עושים זאת ממניעים דתיים, שכן תאוריה שטוענת שבעלי החיים שאנחנו מכירים היום התפתחו מאבות קדומים בתהליכים שלקחו מיליוני שנים לא ממש מסתדרת עם הדוגמה התנ"כית לפיה אלוהים יצר לפני כמה אלפי שנים את כל בעלי החיים כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. על אחת כמה וכמה הרעיון שבני אדם הם קרובים של הקופים לא הולך יד ביד עם האמונה שהאל יצר אותנו באופן מיוחד ובדמותו.

כבר עשרות שנים שתנועות פוליטיות ודתיות – שוב, בעיקר בארצות הברית – מנסות להכניס את לימודי הבריאתנות, או "תכנון תבוני", לשיעורי המדע בבית הספר, כשווי ערך ללימודי האבולוציה. בעיניי זהו עלבון של ממש למדע ולמערכת החינוך, ואני נחרדת כשאני שומעת על בית ספר או הוצאת ספרי לימוד שהסכימו לכלול "את שני צידי הויכוח" בתכנית הלימודים, כאילו באמת מדובר בויכוח מדעי ראוי. התומכים בבריאתנות מעלים שוב ושוב את אותם טיעונים שמדענים ענו עליהם שוב ושוב: אין מאובנים שמראים מעבר בין מינים שונים (יש ויש), ישנם מבנים מורכבים – כמו העין – שאין להם שימוש עבור יצור חי אם הם לא נוצרים באופן מושלם אלא בהדרגה (חוסר הבנה של התפתחות הדרגתית), אם בני אדם נוצרו מקופים, מדוע יש קופים (פספוס של העקרונות הבסיסיים של תורת האבולוציה) ועוד. בשנה האחרונה שמענו גם את המדען הראשי של משרד החינוך (!) טוען טענות דומות, ולשמחתי הוא פוטר מתפקידו – בעקבותן, ובשל הצהרות נוספות שביניהן ובין מדע קשר מקרי בלבד.

תורת האבולוציה רלוונטית למדעי הביולוגיה, פלאונטולוגיה, פיזיולוגיה, רפואה; היא משפיעה על פילוסופיה, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה ועוד, ואין ספק בעולם המדעי בנוגע לנכונותה. יום דרווין הוא הזדמנות מצוינת לקרוא קצת על התאוריה , להבין את העקרונות הבסיסיים שלה וללמוד על המלחמה מול בריאתנות, על הטיעונים שהבריאתנים חוזרים ומעלים והתשובות המדעיות להם.

הבנה טובה של התאוריה והיכרות עם הטיעונים הסטנדרטיים נגדה היא הדרך הטובה ביותר להסביר אותה לאנשים שאולי לא מכירים, או שמעו השמצות דמגוגיות והשתכנעו, ואין כמו יום דרווין בשביל לעשות זאת. זו תאוריה נהדרת עם עדויות יפהפיות בצורת מאובנים ואפילו ניסויי מעבדה; היא מתקשרת לתחומים רבים במדע והמכניזם שלה הוא השראה להיפותזות מעניינות בתחומים אחרים; היא ממשיכה להתקדם עם תגליות חדשות בביולוגיה שמאפשרות לנו למצוא ראיות חדשות כל הזמן; ואולי חשוב מכל: היא נכונה.

בציור: דרווין וקומפסוגנתוס, אחד הדינוזאורים הקטנים ביותר שהתגלו, מתת-הסדרה "תרופודה" – ממנה התפתחו גם העופות של ימינו, ביניהם הפרושים של דרווין.