בלון דיבור

תם האתגר, אפשר להרגיע את שרירי הפנים.

עידן

עמרי

אביב

אסף קרס

פטרי

הנושא לשבוע הבא:
#19 – "הקופסה המסתורית של סבתא"

דדליין: רביעי, 14 בינואר

ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.

אהלן,

עלו לי כמה מחשבות בנוגע לאתגר השבועי, מיום הוולדו ועד היום, וחשבתי לחלוק אותן עמכם. מדובר בעיקר במה שהם לדעתי היתרונות החשובים של האתגר (הזה ודומים לו ברחבי הרשת) והפוטנציאל שלו עבור כל אמן אישית ועבורנו כקבוצת המשתתפים, כך שאתם יכולים לקחת לתשומת לבכם נקודות שאתם מזדהים איתן או להעביר לסדר היום ולהמשיך ליהנות מהאתגר בדרככם.

אתגרי איור ברשת רצים כבר הרבה זמן, אני בטוחה, וכל אחד שהסתובב בפורומי אמנות ואיור יכול להזכר בפעם הראשונה שנתקל באחד כזה. פטרי ואני נהנינו מכמה וכמה בלוגים שמציגים אתגרים, בדרך כלל לקהל משתתפים מצומצם של משתמשים רשומים בבלוג, כמו 1xsemana ו-dibujos para minitas הארגנטינאים שכבר לא מתעדכנים חודשים, או הבלוג של סטודיו Avalanche שמתפאר באוסף אמנים נהדר שנהנה לקחת חלק בפעילויות הסטודיו מחוץ לעבודה השוטפת. הרעיון של אוסף אמנים שעובדים ביחד ולצד זה מריצים אתגר שמאפשר להם להשתולל קצת קסם לנו מאוד, ויחד עם אלון בורודה, שותפנו למחלקה, התחלנו את האתגר השבועי כאן בבלון דיבור. קיווינו שעם הזמן יצטרפו אמנים נוספים ותווצר איזו קהילה ש"נפגשת" פעם בשבוע לחלוק תחביב משותף, ואחרי זמן קצר משציפינו זה אכן קרה.

האתגר רץ כבר כמה חודשים, ובמהלכם גיליתי כמה מעלות מעניינות, ודרכים לנצל את מלוא הפוטנציאל שלו. הריהן לפניכם.

1. ה"תירוץ" לצייר
אחרי 9 שעות ביום של לשבת מול מחשב, לצייר עבור לקוח או לטחון לימודים, כל מה שהמוח רוצה לעשות הוא לבהות באיזה סרט, לאכול משהו וללכת לישון. נדרשת עבודה רצינית של שכנוע עצמי בשביל לפתוח פוטושופ או סקצ'בוק ולהתחיל לעבוד על משהו, בין אם זה סקיצה מהירה או פרוייקט גרנדיוזי. מצד שני, אנחנו אמנים. ואם אנחנו מעבירים יום או שבוע או חודש בלי לנקוף וואקום, יהיו הסיבות קבילות אשר יהיו, אנחנו מרגישים אשמים.

אתגר, שמציע נושא חדש כל שבוע ונותן בדיוק שבוע (או לפעמים קצת יותר…) לסיים איור בודד, הוא אחלה דחיפה לעשות משהו. "מה, שבוע שלם לאיור אחד? ואני לא אעשה כלום? אני לא עצלנית עד כדי כך!" בנוסף, העובדה שאנשים נוספים לוקחים חלק באתגר יוצרת סוג של לחץ חברתי, מזערי אמנם, אבל כזה שדוחף עוד קצת לקום ולעשות משהו. בסוף השבוע, גם אם הוא היה עצל במיוחד, יש לנו לפחות איור אחד להראות שעשינו משהו.

2. לצאת מקופסת התכנים
לכל אמן יש עולם תכנים מסוים. יש אמנים שאצלם הוא נרחב מאוד, אחרים – מצומצם עד תהיה למצבם הפסיכולוגי, ואני מניחה שאצל רובנו, חלק גדול מהתכנים האלה מלווים אותנו מראשית הדרך. אולי הם אפילו הסיבה שהתחלנו לצייר. אבל אם מסתכלים מנקודת מבט מקצועית, עולם תכנים מצומצם משמעו אמן מוגבל ביכולות שלו, ופוטנציאל מופחת לקבל עבודות ולהתפתח בתחום.

אתגר עם נושא משתנה מכריח אותנו לפעמים לצאת מהקופסה שאנחנו רגילים אליה ולנסות דברים חדשים. אנחנו (פטרי, אלון ואנוכי – הבריין-טראסט שמאחורי בחירת הנושאים השבועית) משתדלים לבחור נושאים כך שמדי פעם יהיה אתגר שמוכוון לעולם תכנים מסוים ויהיה די קשה להתפתל ולהתחמק ממנו, ומדי פעם – נושא מופשט יותר שמאפשר לכל אמן לבחור את השחקנים הויזואלים בהם הוא רוצה להשתמש. אם אתם רוצים לאתגר את עצמכם, נסו לחשוב בכל אתגר מחוץ לקופסה שאתם רגילים אליה, לדלג מעל הרעיון הראשון שקופץ לראש ולנסות להגיע למקומות חדשים.

3. לפרוץ את מסגרת הסגנון והטכניקה
הנאמר לעיל לגבי תכנים נכון לרוב גם לגבי סגנון, ואולי אפילו יותר. הטכניקה בה אמן בוחר להשתמש והסגנון שהוא בונה לעצמו הם נכסים חשובים, ואצל אמנים מוצלחים הם אלה שמבדילים אותם מאחרים. עם זאת, חשוב לדעתי לבדוק מדי פעם האם בחרנו בסגנון שלנו ואנחנו מרוצים ממנו, או שהוא תוצאה של התפשרויות, נשחק עם הזמן או שאבד עליו הכלח.

כאן שוב נכנס האתגר השבועי. העבודות שנשלחות ומועלות פה לבלוג לא מיועדות לשום תחרות, הן לא יקבעו האם תתקבלו לעבודה או תקבלו את הפרוייקט, הן אפילו לא צריכות בהכרח להכנס לפורטפוליו שלכם. אף אחד לא מציב מגבלות או ציפיות, וזה בדיוק הזמן להשתולל: לנסות טכניקות שלא מצאתם זמן ליישם, לחפש סגנון חדש שאפשר להוסיף לארגז הכלים, ללמוד on the fly דברים חדשים, שאולי הייתם חוששים לנסות בעבודה בעלת מטרה מוגדרת.

4. להתאמן בעבודה מקצועית
בעולם האיור והקונספט ארט עובדים בדרך כלל מול לקוח, יצור בעל דעות משונות וקונספט מגובש מאוד לגבי הפרוייקט, שברור רק לו. לרוב אתם תצטרכו להציג בפניו כמה רעיונות, לפתח עיצובים שונים, לתקן פה ושם, ולבסוף להביא את הרעיון המאושר (או רעיונקנשטיין- המורכב משברים של עיצובים ורעיונות אחרים) לכדי איור גמור.

אפשר לנצל את האתגר כפרוייקט-בכאילו, ולעבוד עליו כאילו אתם עובדים מול לקוח (רק בלי הגורם הבעייתי ביותר במשוואה כמובן), עם יותר מקונספט התחלתי אחד, ובניה של דמויות, לוקיישנים, חפצים וקומפוזיציה בצורה מושכלת. אין ספק שקשה לעשות את זה שבוע אחרי שבוע, אבל זה בכל זאת אתגר נחמד אחת לכמה זמן.

האיורים שאנחנו מעלים לאתגר הם כמובן אייטמים פוטנציאלים לפורטפוליו של כל אחד ואחת מאתנו שרוצה להציג את העבודה שלו ושואף לעבוד בתחום האיור. כניסות לאתגר שמתמקדות יותר ברעיון משעשע או מתחכם וזונחות לטובתו את הצד הויזואלי, קצת מאבדות מהפוטנציאל להוות עבודת פורטפוליו מוצלחת. הלקוח שמחפש איורי קונספט לסדרת אנימציה חדשה יעדיף כנראה אמן עם עבודות מרשימות וסגנון מגוון ומעניין על פני אמן שהביא אותה במשחק מילים פנטסטי שדמות-מקלות אחת אומרת בבועת דיבור לדמות-מקלות אחרת. באתגר "החוליה החסרה" אני בעצמי התעלמתי מהנקודה הזו, אבל זה רק בגלל שלא יכלתי לוותר =)

5. השראה הדדית ופידבק
עד כה התמקדתי ביתרונות האישיים של האתגר, שנכונים גם אם יש פה גולשי-צללים שמקבלים השראה מהנושא אבל לא שולחים את התוצאה לפרסום בבלוג, אבל גם בהצגת העבודה לאחרים יש יתרונות.

הראשון הוא פידבק וביקורת, שצריך לדעת לתת ולקבל אותם, והם כמעט תמיד מועילים בדרך כלשהי. בינתיים נראה שאצלנו נמנעים קצת מלתת ביקורת, שזה בסדר (הרבה יותר טוב מלהשתדל להשתלח בכל מי שאפשר), אבל אני חושבת שאם משקיעים מחשבה ובוחרים מילים בקפידה, זה יכול לעזור. בכל מקרה תמיד טוב להתחיל עם נקודה חיובית ורק אז לעבור לדברים שאתם חושבים שאפשר לשפר. אני בעצמי לוקה קצת בתחום הזה, ואשתדל להתחיל להגיב בצורה יותר עניינית.

עוד משהו מגניב בהצגה משותפת של עבודות הוא שיוצא לנו לראות סגנונות ודרכי עבודה של אמנים שונים, ומכיוון שכולנו כאן, אפשר גם לשאול שאלות, ליצור קשר וללמוד אחד מהשני. אין כל פסול לדעתי בלהפנים משהו מעניין שראית בעבודה של מישהו, וליישם את זה בדרך שלך, בעבודות שלך. הגבול אמנם עשוי להיות דק ובעייתי בין השראה לבין פלגיאריזם, אבל אני מאמינה שעם ביקורת עצמית וכנות אפשר להפיק מזה רק טוב.

6. למנף את הביחדנס
לבסוף, אם מניחים בצד את כל הניתוחים והשאיפה לשיפור אישי, יש לנו כאן פעילות אמנותית קבוצתית שפתוחה לכל מי שרוצה להשתתף, עם אמנים מוכשרים ומגוונים, מי עמוק יותר במקצוע ומי עדיין חובב. ממה שאני רואה ושומעת סביבי, תחום האיור בארץ יכול להיות תחרותי וקשה, עם המירוץ למצוא פרוייקטים ולסגור את החודש, התמודדות עם ביורוקרטיה וויתור על האינסטינקט האמנותי לטובת לקוח מרוצה. אני חושבת שזה נחמד שיש לנו כאן מקום בו כל אחד יכול לבחור את הבחירות האמנותיות שלו, להתנסות בדברים חדשים וליהנות ממה שאנחנו אוהבים לעשות, ביחד.

לי אישית יש שתי שאיפות מכל אתגר: להשתפר, וליהנות. אם לא אשתפר, העבודה השבועית תיעשה עם הזמן קצת חסרת טעם; ואם לא אהנה, הסיכוי שאצליח להמשיך להעדיף ציור על פני אוכל-סרט-ולישון כל שבוע ילך ויקטן. לכל אחד מכם בטח יש את המטרות והסיבות שלו, ואם הצלחתי לגרום לכם לחשוב עליהן קצת במגילה הארוכה הזו, מה טוב.

אני מקווה שיצטרפו אלינו עוד משתתפים עם הזמן (למרות החשש שבשלב מסוים ייגמר המקום בשרת האחסון), ומעודדת כל אחד מכם להמשיך לצייר, להגיב לעבודות של אחרים ולהזמין אמנים נוספים שהוא מכיר לקחת חלק באתגר. שיהיה שמח ופורה.

אביב

שנה אזרחית טובה!

אני מאחלת לכולנו שנה רגועה הרבה יותר מאיך שהתחילה, יצירתית ופוריה, מוצלחת, מעניינת ומספקת. אני מצטרפת לתלונה הקצרה של רינת פרימו ב-Ynet, ולאיחוליה לשנה טובה יותר למאיירים בארץ, ולצד זה מקווה שנמשיך למצוא עניין ואתגר באיורים השבועיים שלנו, שאמנם לא מתוגמלים בצ'ק שוטף+90, אבל טומנים בחובם ערך מוסף של הנאה, למידה וחקירה של גבולות חדשים.

הנה הצצה קטנה לתהליך המחשבתי איתו התחלתי את "אל המלחמה הטורורגי".

כשניגשתי לצייר גיליתי שאין לי מושג מיהם (או מהם) בעצם הטורורגים, ואולי יהיה מעניין להחליט את זה לפני שאני ניגשת לעצב את הפנתאון שלהם. הנה כמה רעיונות לטורורגים, שבסופו של דבר לא באו לידי ביטוי:

אחרי שהיו בידיי כמה טורורגים נאים, גיליתי שזה לא מקדם אותי בשום צורה לקראת האיור, אז זנחתי אותם ועברתי לסקיצות ורעיונות לאיור עצמו.

הרעיון הראשון שלי היה גם זה שבסופו של דבר הבאתי לידי ציור גמור, אבל ניסיתי לזרוק עוד כמה בשביל שהבחירה לפחות תראה מושכלת ואובייקטיבית. הסקיצה הימנית תחתונה (אלת פריון, אהבה, חקלאות או כל דבר פציפיסטי אחר מתגנבת להיכלו של אל המלחמה ומרססת כתובת היפית על הפסל שלו) נראתה לי כמו משהו שיכול לעשות איור די מרשים, אבל דורש הרבה השקעה בסביבה, אבן, טקסטורות, תאורה…דברים שאני לא טובה בהם, בקיצור. הרעיון מאחורי השמאלית העליונה שעשע אותי, אבל לא הרגשתי שהוא יוביל לאיור מעניין או מאתגר במיוחד, והסקיצה האחרונה היתה סוג של נסיון לצאת ידי חובה עם עיצוב דמות/יצור.

את הרעיון שנבחר התכוונתי ליישם בסגנון פיינטרי, ואחרי שעתיים ארוכות של נסיונות רינדור כושלים החלטתי לוותר על האתגר הפעם ולחזור לסגנון הקומיקס בו אני קצת יותר מנוסה. הנה התהליך בקצרה. פירוט על השלבים אפשר לקרוא אצל המכשף האורבני, זה בערך אותו התהליך.

חשוב: התקנתי ממש עכשיו פלאג-אין מגניב לוורדפרס שפותח את התמונות בממשק JS במקום בעמוד דפדפן חדש. אני חושבת שזה נוח ונאה יותר, והזמן ומבחן השימושיות יגידו אם זה נכון. בינתיים אם מישהו לא מצליח לראות את התמונות בגדול תגידו לי, אולי הפלאג-אין לא תואם את כל הדפדפנים כמו שצריך.

סוף שבוע מצוין,
אביב.

ערב מצוין,

אפתח שוב בהתנצלות שסיכום האתגר נדחה שוב ביום וללא הודעה רשמית (אם מישהו שם לב בכלל). יוצא לי לפעמים לקבל מיילים ביום האחרון לפני הדדליין בבקשה להאריך אותו קצת ואני עושה את זה בכיף, כי מה זה עוד יום לעומת עוד ציור לאוסף. הבעיה היא שלא תמיד בא לי לכתוב פוסט שלם רק בשביל להגיד שנדחה הדדליין ב-24 שעות.

מעכשיו אם כך אפרסם את תאריך הדדליין יחד עם הנושא החדש, ובמקרה הצורך אעדכן אותו באותו הפוסט, שתדעו איפה לחפש.

ולהלן, פנתאון המלחמה הטורורגי:

פטרי

בן

אנוש בר-טור

אסף קרס

אביב אור

אביב איצקוביץ'

הנושא לשבוע הבא: #18 – "פורטרט עצמי מבועת"

דדליין: 6 בינואר 2009

קצת הסבר על הנושא: אנחנו מציירים השבוע פורטרט עצמי, המשימה החביבה על כל אמן מגלומן מן השורה. אבל במקום להסתפק בסתם הבעה אדישה או בפרצוף המגניב שתמיד עושים בשביל המצלמה, הפורטרט העצמי צריך להביע פחד, בעתה, אימה, בהלה (ראו אבן שושן למילים נרדפות נוספות). אני חושבת שיהיה מגניב לראות גם איך אנשים כאן נראים, וגם איך אנחנו מתמודדים עם לצייר את עצמנו+הבעה לא שגרתית. שיהיה בהצלחה!

ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.

חששתי שלבחור נושא שקשור למבול יעורר את תשומת לבו של מרפי והוא בכוונה ימשיך למנוע מהחורף להגיע למחוזותינו, אבל אני שמחה להתבדות ומצפה בקוצר רוח ל"חורף האמיתי שיגיע אלינו מחר בערב". כמובן שעכשיו כשהבעתי את ציפיותיי באופן מילולי וחד משמעי אין סיכוי שמרפי-של-מזג-האויר יוכל להתעלם מהן. נו, לפחות אפשר להתנחם בכמה מבולים נחמדים כאן.

מישה

אביב איצקוביץ'

בן

shoze

אביב אור

אלון

הנושא לשבוע הבא: #17 – "אל המלחמה הטורורוגי"

ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.

אני מבלה את השבת אצל ההורים, ובהעדר וואקום, אנרגיות ופרקים של My Name is Earl, כל מה שנשאר לעשות מול המחשב הוא לגלוש בדרך הטובה והישנה: דילוגים בין לינק ללינק, קריאה חפוזה ופתיחה של עשרות טאבים בשביל כל הדברים שאני רוצה לקרוא אחרי שאסיים את העמוד הנוכחי (ואחר כך שוכחת את ההקשר שלהם).

אחרי שיטוט שיטתי בכל המקומות הקבועים (פורום קומיקס בתפוז שאני ממשיכה לפקוד על אף ש-80 אחוז מההודעות שם כיום הן ריבים פטפטניים ומיותרים, Gorilla Artfare, הבלוג של טקטיקה, Cute ו-ICanHas ו-ConceptArt, שם הקפיצה הרשמית היא בעיקר בשביל לבדוק אם מישהו בטעות הגיב בשרשור הסקצ'בוק שאני מריצה שם), קפצתי לבלוג של אלית אבני. היא לא עדכנה הרבה זמן בפעם האחרונה שעברתי שם, אבל מאז עלו שניים-שלושה פוסטים חדשים, והאחרון שבהם הוא פוסט מצוין שמסכם כמה טיפים, עצות והכוונה שאספה אלית במהלך שנות עבודתה, בנושאים שונים ועבור לקוחות, קולגות וגם סקרנים. מעניין וחשוב למי ששואל את עצמו "איך, כמה ולמה" על איור פרילנס.

אני לא זוכרת את השתלשלות הלינקים, אבל בסופה הגעתי לבלוג בשם Lifehacker, וספציפית לפוסט שמציג פיצ'ר חדש של חיפוש התמונות של גוגל. מעבר לסינון תוצאות החיפוש לפי גודל שמוכר לנו כבר כמה זמן, גוגל מציעים עכשיו גם סינון לפי סוג האימאג': תמונות חדשותיות, פנים, קליפ ארט, ליינארט ותצלומים. יכול להיות שהפיצ'ר הזה הוא כבר לא חדשות טריות – לוקח לי לפעמים קצת זמן לשים לב לדברים – אבל אני חושבת שהוא מגניב לאללה ויכול לשפר בהרבה את חוויית חיפוש התמונות.

עוד מגוגל (יבורכו), גם חדש אבל כבר לא כל כך לוהט – סקינים לג'ימייל! או תמות, כפי שגוגל בוחרים לקרוא להם (מוזר שבחיפוש gmail skins לא מקבלים תוצאות רשמיות אלא כל מיני תוספי "כאילו סקינים". הבנו שלגוגל יש את עולם המונחים שלהם, אבל לא כדאי להתחשב גם במילים שקהל הגולשים מכיר?). הם עובדים כרגע רק על ג'ימייל באנגלית, ואני נקרעת בין הרצון להחליף עיצובים נוצצים לתיבת הדואר שלי לבין ההרגל לראות את הכל מימין לשמאל. סביר להניח שבסופו של דבר השימושיות תנצח, כי עד כמה שזה מרגש לראות מיילים נכנסים על רקע שקיעה או עם נינג'ות קטנות למטה, מטרת הדואר היא להקרא במהירות ובלי כאבי ראש נלווים.

עוד משהו מעניין שנשלח אליי הוא הפומגרנט. די מהר מגלים שזה מוצר מפוברק שמפרסם משהו בלתי קשור בעליל (לחיצה על Release Date תגלה לכם מה אם התייאשתם), אבל המפרסמים השקיעו כל כך הרבה בעיצוב ובמצגת שחלק קטן במוח שלי ממשיך לנדנד לי שאין שום סיבה שהוא לא אמיתי ובתהליכי יצור ממש עכשיו. אם זה נכון, אני מזמינה אחד. שניים, למקרה שהם מתקלקלים מהר מהקפה.

אין ציורים הפעם, אפילו לא התחלות-של. אבל גם זה בסדר מדי פעם. הזכרתי את המילים "עיצוב" ו"אימאג'ים", אז אני מכוסה מהבחינה הנושאית. אסיים עם המלצה חמה לעובדים מול מחשב: אם העבודה שלכם לא מצריכה את כל ערוצי הקשב והאינטרנט שלכם מהיר מספיק, אני מצאתי שהרצת פלייליסט של סטנדאפ ביוטיוב היא אחלה דרך לשמור על חיוך בזמן שמבצעים מטלות מונוטוניות. החלק העיקרי הוא סאונד, כך שהעיניים פנויות לעבודה, והפלייליסט שמנגן קטע אחרי קטע מבטל את הצורך בקליקים וחיפושים כל 4:35 דקות. אני כרגע בתחילת הפלייליסט הזה, ושמעתי כמה דברים מוצלחים של ג'ף דאנהם, כריסטופר טיטוס וג'ורג' קרלין. אם אתם נתקלים בפלייליסטים מוצלחים נוספים או קטעים ספציפיים שממש הצחיקו אתכם, אשמח אם תשתפו אותי ואת שאר עובדי ההייטק הממורמרים הגולשים.

שיהיה המשך סוף שבוע מצוין,
אביב