English(נכתב ע"י ערן אבירם)
הסטריפ האחרון של Fanboys היה מצחיק ואלגנטי – דרמטיזציה מוגזמת לגמרי בהשראת סגנון הצילום הדרמטיזציסטיוניסטי פוסט-טרופומודרני על-זמני סוריאליציסטיוניסטיוני. כלומר הוא יעני אנימה כזה, כדי להבליט עד כמה סילביה סובלת. סילביהסובלתסילביהסובלת.
למי שאינו מכיר, העיגול האדום משמעו שה-X360 מתה באופן גמור ומוחלט, וחייבים להחליף אותה באחת חדשה, במסגרת האחריות כמובן. זאת תופעה מוכרת יחסית, אולי יותר מדי מוכרת, וסקוט מדבר על זה בפוסט היומי שלו. הוא מעלה חשד שהתופעה נפוצה הרבה יותר מכפי שמיקרוסופט מוכנים להודות; כל כך נפוצה, שהוא לא מבין איך זה שלא עשו על כך יותר קומיקסים. ואז הוא כתב אחלה משפט שבעולם: "סילביה המסכנה נאלצה לסבול ראשונה בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה על זה סטריפ."
מעורר מחשבה. לא יותר מדי מחשבה – אני לא באמת מרגיש אשם כשגרמתי ליוליה מפח נפשי רק בשביל השעשוע, למשל – אבל מעניין לראות איך העולם שבו חיי כותב הווב-קומיקס, כלומר קהילת הווב-קומיסקים וחוויות הגיימרים המשותפות שהוא מכיר מהאינטרנט, משפיעות באופן מוחלט כל כך על חייהן של דמויות הקומיקס. במידה רבה, העולם שסביב היוצר קובע את גורלן של הדמויות יותר משהוא עצמו עושה זאת.
זה כמו, "1/0, השלב הבא: הקהילה שמסביבי".
ומעניין לראות שעם אביב ואני זה מודגש פחות. זה בגלל שאין לנו בכלל קהילת ווב-קומיקס (זאת אומרת, יש, אבל אנחנו כותבים לקהל שאין לו, מההנחה שהישראלי הממוצע לא מכיר הרבה ווב-קומיקסים) וגם בגלל שקהילת הגיימרים שסביבנו שונה מאוד מזו של ארה"ב, עם הרבה פחות מאפיינים משותפים. כשסקוט מציין את טבעת המוות האדומה, הוא יודע שלפחות חלק נכבד מהקוראים שלו יבינו את הרפרנס התרבותי. בגלל מגוון המוצרים הקטן יותר בארץ, ובגלל שאנחנו פשוט ארץ קטנה, לאביב ולי אין את המותרות הזו – ומלבד פעמים בודדות, אנחנו משתדלים ללכת על המכנה המשותף הרחב ביותר לקהל הגיימרי. אחרת, פשוט לא יהיה לנו קהל.
נראה לי שהמרווח הזה, שבין פנייה למכנה משותף רחב לבין מכנה משותף צר, הוא אותו מרווח שבו נעה השליטה בדמויות בין הקהל לבין היוצרים של הסטריפ.
גם יש מצב שאני מברבר בשכל כבר חמש דקות.
אין ספק שבארץ מרגישים פחות נגיעות תרבות מסוימות, החל מגיימינג וכלה בממים אינטרנטיים כמו lolcats או "יום דבר כמו פירט", אבל אני לא חושבת שזה משפיע על הדמויות בהכרח. אולי בקומיקס כמו Fanboys שסובב בעיקר סביב הדמויות, אבל אצלנו יש המון שטח תצוגה שלא נוגע בכלל לירון, רועי ויוליה, והרבה חומר שרלוונטי לתרבות דווקא נכנס לשם.
מה שכן, הפער בין "מה שאפשר לעשות" לבין המכנה המשותף הרחב מורגש פה היטב, ואני בטוחה שהוא ביטל לנו כבר כמה וכמה רעיונות לסטריפים.
וחבל, לדעתי.
בדיחות שדורשות קצת ידע מוקדם לרוב מצחיקות יותר, אפילו אם מישהו חייב להסביר לך את הבדיחה לפעמים. זה מעין קריצת עין למביני עניין. פני ארקייד עושים את זה המון, לדוגמא. יש הרבה מקרים שפשוט לא מבינים על מה הקומיקס בלי לקרוא את הבלוג.