Englishכמה סבתות מסתוריות וקופסאות מסתוריות עוד יותר:
אסף שטילמן
פטרי (שמוסר התנצלות על הסקיצתיות)
אלון
אביב
ועוד אחד שאמנם חסר אלמנט מסוים מהנושא, אבל הסבתא בו מוצלחת מספיק בשביל תצוגה, עמרי:
הנושא לשבוע הבא:
#20 – "פיראטים על הקרח"
דדליין: רביעי, 21 בינואר
ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.
הקופסה עצמה אצל אביב איצקוביץ מצויינת, אחלה עיצוב.
הציור של אסף שטילמן חמוד אבל לא מספיק מסתורי.
האקדח בציור של מאור ממש מוזר, חסר נוכחות, לקח לי כמה רגעים של תהייה כדי להחליט אם זה באמת אקדח או משהו אחר שאני לא מבין.
גם של אלון נחמד מאוד, אחלה סגנון, ושל עמרי באמת מעולה.
אני הכי נהנתי מהאיור של אלון.
שוב יצאתי חומוס עם פטריות קרות ולא ציירתי כלום, למרות שהיו לי תוכניות מאוד ברורות לגבי הציור. אני מקווה שהפעם לפחות אני אצייר משהו. הנושא בהחלט נראה מבטיח. (מישהו יודע איך מתגברים על עצלות כרונית?)
אביב אור, אסף שטילמן, אלון ופטרי – שיחקתם אותה. מאור, אביב איצקוביץ ועמרי – קצת פספסתם הפעם.
מאור, לקח לי הרבה זמן להבין מה הילדה מוצאת בקופסא. לא נורא, יש עוד אתגרים 🙂
אנוש: מה בדיוק פספסתי? חוץ מזה שלא השקעתי אני מרוצה.
טוב, הגיע הזמן באמת שאני אכתוב איזה משהו.
זה שאני לא מגיב כאן בדרך כלל קשור אך ורק לעצלות המולדת שלי, אבל אני רואה ונהנה מהעבודות פה כל שבוע, ונהנה גם לקרוא את התגובות של שאר המשתתפים.
אני חושב שיש פה אחלה אנשים ואחלה עבודות וכיף לראות שהאתגר שלנו מתקדם ועוד ועוד אנשים משתתפים וחולקים אתנו את כשרונם.
אז לגבי האתגר הנוכחי:
אביב איזקוביץ', אחלה ציור, משעשע מאוד.
אסף – אחלה עבודה, קנית אותי עם הזרועות שמוזגות תה 🙂 אהבתי גם את האור של התריסים על הקיר.
מאור – מעולה, יש משהו מאוד נעים בצבעוניות וגם הילדה מאוד חמודה בעיני, יש לה אחלה הבעה. באמת הייתי מדגיש קצת יותר את האקדח, הוא מרגיש קטן מדי, אולי הדגשה שלו היתה מעצימה את האפקט. אבל אחלה עבודה בלי קשר.
פטרי – כרגיל, כולנו עפר לרגליך. הסקיצות שלך נראות יותר טוב מרוב העבודות הגמורות שאני מכיר.
אלון – תזיז ת'תחת שלך ותתחיל להשתתף יותר באתגר ואז נדבר.
אביב – עבודה מעולה, אחלה סגנון, צבעוניות מקסימה, בכלל כל העבודות שלך מקצועיות ונראות מליון דולר.
עמרי – אם הסבתא המעולה הזו רק היתה יוצאת מתוך קופסא… 🙂 עיצוב פשוט מגניב, מזכיר לי מאוד מסיכות של שדים יפנים, רק שזו… סבתא. הרקע השחור מוסיף לאווירה המפחידה. כל הכבוד.
מקווה שתמשיכו להעלות עבודות, מחכה לעבודות של קרס ושוז, עכשיו כשאני מגיב אני לא הולך לסתום את הפה כל כך מהר. יאללה לעבודה! הפיראטים מחכים.
איזה עבודות מגניבות=)
אין לי יותר מדי מה לכתוב הפעם, כי ממש אהבתי את העבודות, אבל אני חייב לציין לשבח את אביב על העובדה שראינו כבר עבודות שלה כמעט בכל סגנון אפשרי על פני היקום הזה – והכל היא עושה מצויין. אהבתי את הלוק הווקטורי הזה מאד. הסבתא מקסימה.
טוב, יחסית לאתגר ראשון זה עבר ללא כאב. אחרי כל כך הרבה זמן מאז שהשתמשתי בוואקום שלי, ממש נהניתי לעשות את הציור הזה.
הסבתא היא שילוב של שתי הסבתות שלי, והדר בתיבה מחוייב לפיכך בנימוסים פולניים מוקפדים. נראה לי שאת האתגר הבא אני לא אעשה – אין לי שום רעיון לפירטים או לקרח.
אלון – תודה רבה.
שטילמן, ברוך הבא! טוב לראות אותך כאן.
אלון, הפעם לקחת בעיני.
איזה יופי של עבודות, יאללה.
אביב איצקוביץ' – אני לא לגמרי בטוח שאני מבין את הקונספט, אבל יש לי כמה ניחושים. יופי של סטייל וצבע,
מאד ארץ ישראל הישנה והטובה 😉 קצת מטריד אותי שכל האלמנטים צפים ככה באוויר בלי אחיזת קומפוזיציה כלשהי. בגדול יפה מאד בעיני.
אסף שטילמן – היי ברוך הבא. האיור מקסים והסיפור נהדר. יש ענייני פרספקטיבה בעייתיים (הזרוע אותה הסבתא אוחזת למשל, משהו שם מרגיש מוזר) והבחירות הצבעוניות אקלקטיות משהו. בכל מקרה, זה איור שלא רק עונה על הטופיק הוא עושה את זה בהרבה הומור וחן.
מאור – יופי של עבודה. מלבד בעיות פרופורציה ופרספקטיבה (הראש הגי גדול של הילדה יחסית להכל, הסבתא הגמדית משהו, והאקדח שהוא כמעט בלתי נראה במבט ראשון, וחבל..) זה איור יוצא מן הכלל.
הצבעוניות עובדת טוב, והסיפור מעניין. השיער השחור של הילדה מאד קונטקסטי יחסית לכל השאר מה שיוצר FOCAL POINT לא רע, אבל כשלעצמו לא נראה הגיוני בהתחשב בקונטרסט של האיור באופן כללי.
פטרי – בוייייייינאה אתה עצלן…. לא יכולת לסיים את הציור? הוא סביר, הסבתא יצאה לך נחמד. יש תחושה שטוחה משהו באיור במצבו הנוכחי, אולי בהמשך תצליח לפתור את זה. התאורה דרמטית שזה תמיד אחלה, אבל שוב – כרגע זה לא עובד לא לכאן ולא לכאן. לא בשר לא חלב. פרווה מה שנקרא. ה"סיפור" מאחורי האימג' לא היסטרי, אבל יש הרגשה של "משהו קורה" וזה נחמד. מקווה לראות משהו ממך באתגר הבא.
אלון – עזוב אותך עפר, עזוב אותך לרגליך. האיור שלך נהדר. הרבה יותר מזה, אפילו. הצלחת לקחת את הטופיק ולמתוח אותו טיפה מעבר ל"קופסה" (חה חה) מבחינה רעיונית, והביצוע – לא נופל מן הרעיון. אני מאד אוהב את הצבעוניות, והצלחת להשיג עומק שדה שהוא כמעט תיאטרלי. ALL IN ALL, אני חושב שזו העבודה הכי SOLID שלך עד היום. (צר לי על השימוש באנגלית, אני לא ממש מוצא מילים מדויקות יותר בעברית).
אביב אור – העולם צריך לגלות יום אחד איזו פצצת כשרון מתחבאת לה בישראל. השליטה הקסומה שלך בכל סטייל וז'אנר שקיים היא מעבר למילים. האיור הזה מתוק, משעשע, ומלא חיים. הקומפוזיציה נכונה (חלוקת המשקלים בין הסבתא הגוצה וה"גדולה מהחיים" לבין הקהל מן העבר השני של אימג', "מונח" גבוה יותר לשם איזון, ובמרכז – הקופסה. תופסת את מירב הפריים ומודיעה בכך על הנוכחות שלה והמשקל שלה בסיפור. קווי המשקופים של הדלתות/חלונות שמכוונות את הצופה למרכז האימג' סוגרות את העסקה.) יופי של צבעים, יופי של סגנון, יופי של דמויות. (הדמויות מאופינות בכזה מינימליזם נהדר שזה כמעט מכאיב.)
עומרי – איזו סבתא מהגהנום. 🙂 התאורה עליה טובה מאד, הצבעוניות קצת אנמית אני חושב ובוצית (לבן לאור, שחור לצל… זה כמעט בסיסי מדי..). היא כ"כ מעוותת סגנונית שהיא פרקטיקלי גרוטסקה – ובזה המצוינות של העבודה הזו. חסרה התיחסות לטופיק עצמו (הקופסה המסתורית של סבתא) אבל זה לא נורא. כל הכבוד!
האתגר הבא קורא לכל חובבי הים, משקה הרום (יו-הו-הו), רטיות העין, רגלי העץ, וג'ק הספארו למיניהם – להגיע ולהשתתף איתנו בתגרת בארים הגונה (על הקרח), כמו שכתוב בספרים.
LAND HO!
איזה יופי של עבודות, יאללה.
אביב איצקוביץ' – אני לא לגמרי בטוח שאני מבין את הקונספט, אבל יש לי כמה ניחושים. יופי של סטייל וצבע,
מאד ארץ ישראל הישנה והטובה 😉 קצת מטריד אותי שכל האלמנטים צפים ככה באוויר בלי אחיזת קומפוזיציה כלשהי. בגדול יפה מאד בעיני.
אסף שטילמן – היי ברוך הבא. האיור מקסים והסיפור נהדר. יש ענייני פרספקטיבה בעייתיים (הזרוע אותה הסבתא אוחזת למשל, משהו שם מרגיש מוזר) והבחירות הצבעוניות אקלקטיות משהו. בכל מקרה, זה איור שלא רק עונה על הטופיק הוא עושה את זה בהרבה הומור וחן.
מאור – יופי של עבודה. מלבד בעיות פרופורציה ופרספקטיבה (הראש הגי גדול של הילדה יחסית להכל, הסבתא הגמדית משהו, והאקדח שהוא כמעט בלתי נראה במבט ראשון, וחבל..) זה איור יוצא מן הכלל.
הצבעוניות עובדת טוב, והסיפור מעניין. השיער השחור של הילדה מאד קונטקסטי יחסית לכל השאר מה שיוצר FOCAL POINT לא רע, אבל כשלעצמו לא נראה הגיוני בהתחשב בקונטרסט של האיור באופן כללי.
פטרי – בוייייייינאה אתה עצלן…. לא יכולת לסיים את הציור? הוא סביר, הסבתא יצאה לך נחמד. יש תחושה שטוחה משהו באיור במצבו הנוכחי, אולי בהמשך תצליח לפתור את זה. התאורה דרמטית שזה תמיד אחלה, אבל שוב – כרגע זה לא עובד לא לכאן ולא לכאן. לא בשר לא חלב. פרווה מה שנקרא. ה"סיפור" מאחורי האימג' לא היסטרי, אבל יש הרגשה של "משהו קורה" וזה נחמד. מקווה לראות משהו ממך באתגר הבא.
אלון – עזוב אותך עפר, עזוב אותך לרגליך. האיור שלך נהדר. הרבה יותר מזה, אפילו. הצלחת לקחת את הטופיק ולמתוח אותו טיפה מעבר ל"קופסה" (חה חה) מבחינה רעיונית, והביצוע – לא נופל מן הרעיון. אני מאד אוהב את הצבעוניות, והצלחת להשיג עומק שדה שהוא כמעט תיאטרלי. ALL IN ALL, אני חושב שזו העבודה הכי SOLID שלך עד היום. (צר לי על השימוש באנגלית, אני לא ממש מוצא מילים מדויקות יותר בעברית).
אביב אור – העולם צריך לגלות יום אחד איזו פצצת כשרון מתחבאת לה בישראל. השליטה הקסומה שלך בכל סטייל וז'אנר שקיים היא מעבר למילים. האיור הזה מתוק, משעשע, ומלא חיים. הקומפוזיציה נכונה (חלוקת המשקלים בין הסבתא הגוצה וה"גדולה מהחיים" לבין הקהל מן העבר השני של אימג', "מונח" גבוה יותר לשם איזון, ובמרכז – הקופסה. תופסת את מירב הפריים ומודיעה בכך על הנוכחות שלה והמשקל שלה בסיפור. קווי המשקופים של הדלתות/חלונות שמכוונות את הצופה למרכז האימג' סוגרות את העסקה.) יופי של צבעים, יופי של סגנון, יופי של דמויות. (הדמויות מאופינות בכזה מינימליזם נהדר שזה כמעט מכאיב.)
עומרי – איזו סבתא מהגהנום. 🙂 התאורה עליה טובה מאד, הצבעוניות קצת אנמית אני חושב ובוצית (לבן לאור, שחור לצל… זה כמעט בסיסי מדי..). היא כ"כ מעוותת סגנונית שהיא פרקטיקלי גרוטסקה – ובזה המצוינות של העבודה הזו. חסרה התיחסות לטופיק עצמו (הקופסה המסתורית של סבתא) אבל זה לא נורא. כל הכבוד!
האתגר הבא קורא לכל חובבי הים, משקה הרום (יו-הו-הו), רטיות העין, רגלי העץ, וג'ק הספארו למיניהם – להגיע ולהשתתף איתנו בתגרת בארים הגונה (על הקרח), כמו שכתוב בספרים.
LAND HO!
תודה לכל המגיבים, גם לי אישית וגם באופן כללי – מגניב שאנשים טורחים להביע את דעתם, ובתקווה זה מאיר את עיניהם של היוצרים. אז הנה גם אני, גם אם אחזור על דברים שנאמרו כבר.
אביב איצקוביץ' – כיוון מגניב, והעיצוב של הקופסה מוצלח, כזה שבאמת קשה לומר מה יש בפנים: אבקת פודינג, משחק לוח או אוסף דברי סדקית מהכוננית הגדולה שבמחסן. הזאב קצת פחות ברור לי בקונטקסט, אבל הביצוע שלו מתאים לאוירה הכללית.
אסף – סחתיין על ההשקעה בחדר ובכל הפרטים, זה מוסיף הרבה לתחושה הריאליסטית (מה, הרי זו דירה רגילה לגמרי באמצע גבעתיים!) וגורם לסיטואציה להראות אפילו יותר סוריאליסטית. יש קצת בלגן של צבעוניות, וקצת איחוד צבעים היה יכול לאחד את הציור, במיוחד בגלל שהוא כל כך מלא בפרטים. אני מקווה שתמשיך להשתתף באתגרים!
מאור – כמו שאמרו לפניי, האקדח באמת קצת לא ברור מספיק בשביל להיות המוקד הסיפורי, ויחסי הגדלים קצת משונים. אבל הרינדור והצבעוניות מגניבים, ואני מאוד אוהבת את העבודה על הילדה.
פטרי – ממש אין לך מה להתנצל על הסקיצתיות…גם בעבודות הלא גמורות שלך אתה מצליח ליצור תחושת נפח, תאורה ואוירה פנטסטית. הייתי רוצה מאוד לראות את הציור הזה גמור.
אלון – המעבר לפוטושופ עשה לך רק טוב. הצבעוניות נהדרת, הרקע מינימליסטי ועובד היטב, והדמויות מצוינות, החל מהבהיה החתוכה היטב של הילד, דרך העיצוב המשובח של האבא, ועד האמא שמהווה אישור ודאי לסיטואציה, למקרה שלא היינו בטוחים עדיין.
אביב – פפט. רק מטורפים מדברים לעצמם.
עמרי – יופי של הבעה ועיוות. אני מצטרפת למה שפטרי אמר בנוגע להצללה עם שחור והארה עם לבן – זה משהו שקשה לצאת ממנו אבל ברגע שמנסים מגלים עולם חדש =) השיער עשוי אחלה כמו שכבר אמרתי לך, ויאללה – הגיע הזמן לנסות דברים חדשים, כמו פירטים וקרח!
תודה לכל המגיבים, בין אם התגובה היתה חיובית ובין אם שלילית. אני אקח הכל לתשומת לבי בעבודות הבאות. זה עוזר המון=)
אין לי יותר מדי מה לכתוב לכל אחד ואחד, כי בתכלס יש לי רק דברים טובים להגיד על הרעיונות המעולים, וגם הביצועים מצאו חן בעיני מאד… ופטרי, אביב ואלון גם די כיסו הכל.
מאור.
יש לי רק שתי מילים להגיד: כיפה אדומה.
באסה, ממש רציתי להשתתף השבוע והיו לי מלא רעיונות, אבל הפעם לשם שינוי באמת היו לי התחייבויות קודמות.
בכל מקרה עבודות נפלאות אחת אחת 🙂
אביב איצקוביץ – אחלה רעיון! צבעים מצויינים והסגנון ממש מגניב וכל רפרנס משפת הקומיקס מקבל נקודות בונוס ממני :), מאוד אהבתי את הזאב והטיפול בפרווה שלו, גם מבחינת צבעוניות וגם ב"פיל". הקונספט השיווקי הוא הברקה למרות שהוא לא מבוצע כ"כ ברור – לא ממש מובן אם אנחנו מסתכלים על אריזה של מוצר או איזו פרסומת… עדיף אם היית הולך עם הכיוון של האריזה עד הסוף וממש ממסגר את הפריים ומוסיף איזה "0% שומן" או "עכשיו במבצע". זה גם היה פותר לך את בעיית הקומפזיציה שפטרי ציין.
אסף – איזה ציור מושקע עם טויסט הזוי! הרעיון של התמנון מאוד מוצלח וכל אחת מהזרועות שלו עוסקת בפעולה מהנה אחרת – רואים שהשקעת מחשבה בציור. אני גם אוהבת את עבודת המברשת שלך אבל אם תסכל בתמונה תראה שיש פרטים מסוימים שממש מרגישים נכון מבחינה צבעונית כמו התיבה של התמנון והמנורה, אבל יש גם כמה פרטים שצורמים כמו הכד הסגול, המפית על התיבה והנעלי בית של הסבתא. הסיבה לזה היא שהם מנותקים מהסביבה שלהם מבחינה צבעונית. זה היה מרגיש טוב יותר אם היית בוחר צבעים שקרובים יותר למשהו אחר בתמונה כמו צבע הקיר או השטיח.
טיפ קטן בבחירת צבעים – בדרך כלל החפצים השונים מקרינים צבע על החפצים שסמוכים אליהם וגם יש איזו שטיפה כללית של אור על הציור שמאחדת את הצבעוניות של כל התמונה. קשה לי להסביר את עצמי אבל אם תיצור בפוטושופ שכבה חדש מעל הציור ותמלא אותה בצבע רגוע כלשהו כמו צהוב למשל, תוריד לה את השקיפות ותשחק עם הblending modes אולי תבין למה אני מתכוונת.
מאור – אהבתי. סיפור טוב והצביעה מאוד אוירתית ומושקעת. ציור ילדים אבל עם טויסט למבוגרים 🙂 מלבד הערות הפרספקטיבה והפרופורציה שפטרי כבר ציין, יש עוד נושא שקצת מפריע לי – ההטייה. אני משתמשת המון בטריק ההטייה שלמדתי ממאסטר פטרי, זה אחלה כלי שתורם לכל סצינה דינאמית או מטרידה. עם זאת יש בציור שלך יותר מדי נטייה בכיוון אחד. הרבה מהאלמנטים בציור, החל מאלומת הפנס ועד זוית האקדח, מובילים לאותו כיוון ואיכשהו יש תחושת זליגה הצידה. אני חושבת שאתה צריך עוד אלכסון מנוגד בקומפוזיציה כדי לקבע אותה. אם היית למשל מצייר את האקדח בזוית הפוכה ואולי גם מפנה את ראש הילדה בכיוונו היית שובר את הזרימה ומושך בכך את תשומת הלב אליו. 2 ציפורים במכה 🙂
אלון – תמיד אפשר לסמוך עליך שתמצא את הזוית המורבידית. מצויין מצויין מצויין. ציור מעולה החל מבחירת הנושא, לצבעוניות ועד לזוית המצלמה. תמשיך להפציץ.
פטרי – אם יגידו לי שמכרת את נשמתך לשטן תמורת יכולת אומנותית הייתי מאמינה. זה שאתה מצליח להעביר כ"כ הרבה קסם ב"סקיצה פשוטה" רק מוכיחה עוד יותר כמה אתה מוכשר. יש מצב שתפנה עוד 40 דקות ככה בשביל לסיים את זה? 🙂
אביב – מצויין כרגיל. הגאונות של הסגנון הזה היא הפשטות. לא כל אחד יכול להגיע אליה ואת עושה את ממש בקלילות. הכי אהבתי את 3 הדמויות מאחורי הקופסא שכמעט חסרות מאפיינים אבל מלאות אופי ודווקא בגלל זה אני חושבת שהסבתא קצת נופלת, היא מפורטת יחסית ואולי גם טיפה קלישאתית מדי? בלי קשר הסבתא מוצלחת מאוד וכל הסצינה מועמדת היטב, ודי קרובה למה שהייתי עושה בעצמי אם היה לי זמן (מבחינה רעיונית כמובן, מנעד הסגנונות שלי לא מגוון כ"כ כמו שלך :)). אני תוהה האם הכהייה של הפינות העליונות ליצירת קונוס תאורתי יכולה אולי להוסיף עוד אוירה וגם למקד את תשומת הלב יותר במרכז?
עומרי – אווו מפחיד. השחור מסביב לעיינים נותן תחושה שמשהו אפל לובש את העור של סבתא שזה בכלל מטריד 🙂
אולי תנסה להתאים את הציור לנושא – יש לך פה הכנה מצויינת לאיזה קופסא אפילה מעלה עשן מתחת לפרצוף שלה..
ואגב גם לי זה גורם לחשוב על יפן. אולי סרט כלשהו של מיאזאקי?
כל הכבוד אנשים!
עכשיו שאני חושב על זה – אם הייתי מצייר רק את הקופסא, ויותר גדול, זה היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח. זה היה הרעיון המקורי – אני צריך לסמוך על האינסטינקטים שלי יותר, כנראה. טוב. בפעם הבאה!
אני לא מאמין! הסבתא של אביב אור נראת בדיוק כמו הסבתא שלי! אותו שיער ובדיוק אבל ב-ד-י-ו-ק אותם בגדים! יכול להיות שאנחנו קרובי משפחה?!
כל השאר, אחלה עבודות! לא אתן הערות פרטניות כי נראה לי שהכל כבר נאמר, אבל כולכם (ללא יוצא מן הכלל) הוכחתם שאיכות זו לא מילה גסה… 🙂
תודה רבה לכולם על התגובות המפורטות. אביב, לקחתי את כל מה שזכרתי מדירתה של סבתי בגבעתיים, כך שהזיהוי הגיאוגרפי (על פי התריסים עם הסרט, אני מהמר) נכון עד הנקודה. אני מבין את העניין שהעלית על איחוד הצבעים – עכשיו אני רואה את זה, כמובן שכשציירתי זה נראה לי הגיוני. אני חושב שגם הקומפוזיציה יצאה די סטטית, במיוחד ביחס לתמונות האחרות.
Shoze, נקודה טובה לגבי הצבעוניות שמקרינה על סביבותיה – אני אזכור את זה להבא. בכלל, ליצור נקודת פוקוס בציור עם צבעים היא עניין שאני צריך לחזור אליו. אולי בפעם הבאה 🙂
ג'ק, אני עדיין לא משהו בגפיים והקצרה שאין לי רפרנס – עוד משהו ששווה לי להתאמן עליו קצת. אני מרגיש כל כך חלוד ברישום חופשי.
אלון, תודה! חשבתי ברגע האחרון להוסיף עוד זרוע (כיצור קת'ולהויי משהו, יש מספר לא חסום של זרועות בתיבה) שמחזיקה כפית וקוביות סוכר, אבל ויתרתי מחמת עומס. אני שמח שהתה מושך את העין, זו היתה המטרה.
אריאל, אתה צודק. אין מן המסתורי ביצור בעל זרועות תמנון בדירת שלושה חדרים בגבעתיים, למעשה זה סוג של נכס צאן ברזל שקשה להפטר ממנו. כששיפצנו את דירתה של סבתי ניסינו להפטר מהיצור שלה (הוא היה בתוך קופסת פטיפון ישנה, שבאה עם מן מגבר משנות החמישים) ובסוף התפשרנו איתו (אחרי קרב משפטי ורירי) ורק העברנו אותו מהסלון לבוידעם שמעל הכניסה.
וערן – שמח לבוא.