Englishאהלן,
על אף הנושא המופשט (יותר מ"קוף מכונף" לפחות), הגיעו די הרבה מילים אחרונות. מעניין לראות איך כל אחד פירש את הכותרת.
רחל
עמרי ורותם
מוטי
אביב אור
הנושא לשבוע הבא: #26 – "לוכד חלומות"
דדליין: ראשון, 8 במרץ
ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.
שיהיה שבוע טוב ומרץ נעים,
אביב
אולי התוצאות הכי מגוונות שהיו בינתיים.
אני מקפיד לא לתת הערות והארות כל שבוע, אז גם הפעם אני לא אעשה את זה! נראה לי שיש פה אנשים שיותר טוב בביקורת ממני.
בכל מקרה
ממש אהבתי את האיור של גל אור, ומה שפטרי עשה שעשע אותי. לא נראה לי שיש צורך לציין ששניהם השקיעו.
הא! רק עכשיו הבנתי את האיור שלך, אביב. אם זה היה צבוע הייתי מבין יותר מהר, לדעתי. לא היה זמן לצבוע? לא נורא. נראה לי שהיו לי סיוטים כאלה… בעצם, נראה לי שזה קרה לי מתישהו. אני כנראה מדחיק.
אביב – לא היתה כוונה לצבע (וגם לא היה זמן), אבל כנראה שאתה צודק – לוקח זמן להבין מה קורה.
קצת התקשיתי להבין את הרעיון מאחורי העבודה שלך (האם צריך להפוך את הקריאה ולסיים בפאנל הראשון שאומר "הסוף"? או ש"הסוף" זה מה שהבחורה אומרת לגמד לגבי מערכת היחסים שלהם?..), אבל הסטייל מגניב, ואני אוהבת את התנוחה של הבחורה בפאנל השמאלי העליון ואת הקומפוזיציה בימני העליון. הפנים החצויים והבלון שתופס כל כך הרבה חלל עובדים יפה. התנוחה שלה בשני הפאנלים האחרים נראית קצת לא טבעית; אולי הרגל האחורית צריכה להיות ישרה יותר בשביל להחזיק את המשקל יותר טוב.
רחל – ברוכה הבאה 🙂 תמיד נחמד לראות פנים חדשות וסגנון חדש. הרעיון מאוד חמוד ומועבר בפשטות, וערבובי הצבעים הפסטליים העדינים האלה נעימים לעין. אני אוהבת את האישיות שנתת למכונית הקטנה עצמה, עם הקווים הרועדים וה"הבעה" המבועתת, אבל האיש שיושב בתוכה הוא איפהשהוא על הגבול בין דמות עם הבעה לבין נהג ז'נרי (רק בשביל "שיהיה שם משהו"). אני חושבת שאפשר היה לתת לו קצת יותר פוקוס על ההבעה, אפילו אם זה אומר להגדיל קצת את המכונית, או לחילופין להפוך גם אותו לסילואט כמו שני הנהגים האחרים ולהפוך את זה לעניין שבין המכוניות עצמן. בכל מקרה איור חמוד מאוד, ואני מקווה שתמשיכי 🙂
גל – טייק נחמד על הרעיון "מילה אחרונה". המלאך מרונדר מאוד יפה, ורק הכנפיים שלו קצת כהות מדי לדעתי, ויוצרות "גוש" מהסילואט, שאפשר היה לפתור עם פרישה של הכנפיים או לפחות ע"י הבהרה שלהן. יצרת אוירה מאוד אפרורית ובוצית, שעובדת טוב עם התחושה שהציור מעביר. הטקסט על המצבה מרגיש קצת יותר מדי מודבק, אבל קשה לי להגיד מה בו בדיוק. אולי העדר הצל על אף שהאותיות נראות בולטות החוצה, או אולי הקווים המאוד חדים שלהן לעומת רכות הרינדור של שאר הציור.
עידן – רעיון חמוד, והקריקטורה עצמה מוצלחת ומשעשעת 🙂 אזור העיניים במיוחד. השיניים נראות קצת מוזר – כאילו הלסת שלו לא מתעגלת עם הגולגולת אלא היא בלוק ישר על הפנים שלו, אבל זה ממש בקטנה. הטקסט שהוא עצמו אומר עובד טוב עם נושא האתגר, והיה עושה קריקטורה מוצלחת אפילו בלי קשר לאתגר, אבל שאר הטקסטים (problem ו-final solution) מרגישים לי קצת מיותרים. כשרואים את אחמדינג'אד לצד תמונה של המזרח התיכון, עם כפתור אדום גדול כבר ברור מה הוא עומד לעשות, והטקסט שלו נותן את הפאנץ'. לא צריך יותר מזה.
עמרי ורותם – הרעיון נחמד (מזכיר את הרעיון של רחל רק מכיוון שונה :)). שתי הסילואטות של הבריונים מקדימה מוצלחות – הן סוגרות את הפריים בצורה מאיימת והצבעוניות שלהם קרירה ומפחידה. הבעיה העיקרית בציור היא חוסר הקשר בין כל האלמנטים בו – הבריונים בקידמה עם הצבעוניות הסולידית והקרירה, החנון המוגזם גם בסגנון הציור וגם בתנוחה, עם הצבעוניות הרוויה והמוצללת, והרבדים השונים של הרקע העירוני שלא ממש משתלבים אחד עם השני מבחינת פרספקטיבה. על אף שנראה הרבה יותר מהיר לקחת תמונות של בניינים מאשר לצייר אותם, צריך לפעמים להשקיע אפילו יותר זמן בלהתאים תמונות שונות ביחד ולדאוג שהן יושבות עם הסצנה המצוירת כמו שצריך. לדעתי אם הייתם עושים טרייסינג מהיר על התמונות האלה (עם תיקונים קלים של פרספקטיבה), זה היה עובד טוב יותר עם הסגנון של שאר הציור ועושה ממנו יחידה אחת.
מוטי – הסגנון מוצלח כרגיל. אני אוהבת את האוירה שיצרת עם סילואטות פה ושם, ההבעה החשדנית של הכלב, זוויות הצילום ומזג האויר. אני חייבת לומר שקצת פחות הבנתי הפעם את הרעיון מאחורי הקומיקס או את הפאנץ' ליין, אבל הפאנל האחרון משעשע. אגב, זה Hier Klicken 🙂
פטרי – הדמות צבעוניות וכיפית, ומרונדרת מדהים. יש בה משהו דיסני-י אבל עם edge. הסדן קלאסי 🙂 ההנפשה של הליצן מתחת לסדן הסטטי מרגישה כאילו זו לא באמת המילה האחרונה – הוא ממשיך להוציא לשון לנצח והסדן לא נופל. אולי אם היתה תזוזה קלה שבקלות בסדן עצמו הוא היה נכנס לסצנה, ואז ההתרחשות היתה מרגישה חיה אפילו שהיא בתוך לופ.
אני מקווה שיהיו הרבה איורים לאתגר הבא. "לוכד חלומות" יכול להיות כל כך הרבה דברים, זה נושא שממש אפשר להשתולל איתו.
אביב – זה הניתוח הנכון של הקומיקס: "'הסוף' זה מה שהבחורה אומרת לגמד לגבי מערכת היחסים שלהם".
אני משער שאפשר לנסות לקרוא את הקומיקס הפוך אבל שימי לב שזה לא באמת מסתדר (הגמד הולך הפוך).
התנוחה של הבחורה בהחלט מוזרה בשני הפריימים התחתונים. מצד שני זה נראה לי מתאים למצב ה"לא נעים" של הפרידה אז נשארתי עם האי נוחות הזאת. היה שווה לעבוד על זה עוד, כנראה.
תודה מיוחדת לציפי! 🙂
הי כולם,
עבודות מצוינות, כמו בדרך כלל. האתגר הזה הוא ממש כיף אדיר לעיניים 🙂
מוטי – ממש אהבתי את האוירה, יצירת המתח והקצב. אבל אני מצטרפת לתהייה של אביב, אם במקרה פספסתי משהו בפאנץ' – האסוציאציה היחידה שלי היתה "…למי למי, יש יותר כבוד – יש!", מה שהיה משעשע, אבל לא היתי בטוחה איך זה קשור לנושא…
אביב – ממש אהבתי. אני אוהבת בכלל את הסגנון הזה שלך, ליין-ארט שחור-לבן. זה מאוד קלאסי בעיני, "ניו-יורקר"-סטייל כזה. ואחרי שמבינים את הפאנץ', זה גם מצחיק (ועצוב…).
עבודות מצויינות, כרגיל. לא אתן פה ביקורות פרטניות (יש פה כאלה שעושים זאת טוב ממני). חייב לציין רק שגל קרע אותי מצחוק, ואיצקוביץ' גרם לי להזיל דמעה (טוב לא ממש אבל הגמד נראה ממש אומלל בפריים האחרון) 🙂
אביב, תודה על הביקורת הבונה! :-). באמת הייתה לי התלבטות אם להוסיף את הכיתוב (problem, solution) או לא, שמח לקבל חיזוק להתלבטות.
אביב,
תודה על הבקורת, את צודקת
במעבר מהסקיצה העפרונית לצביעה אבדו לי הפנים של הנהג
רציתי להעיר לגבי העבודה של פטרי – הרעיון כפי שאני הבנתי אותו הוא שבעצם כל מילה יכולה להיות המילה האחרונה, והליצן נמצא בלופ מתמיד בין החיים לבין המוות שמרחף מעל לו הראש
מתפלסף מדי? פטרי, למה התכוונת?
בנוסף, גם לי לקח המון זמן להבין את הרעיון באיור שלך, אבל אני חושבת שזה טוב שלא הכל גלוי במבט ראשון וצריך קצת להתעמק ו"לשבור את הראש" כדי לפענח אותו. זה נותן הרגשה שיש לך כבוד לאינטליגנציה של הצופים 🙂
רחל – ובכן אני מניח שאפשר לראות את זה ככה, כן. 🙂
עבודות נהדרות אנשים יקרים. זה יפה לראות את הרמה והאיכות שמשתקפים מן העבודות לאחרונה.
איצקוביץ" – איזה יופי של סגנון. והצבעוניות הלא שגרתית רק עושים טוב לעבודה. הרעיון יפה אבל לא לגמרי ברור. יש כאן סיפור מובנה, ללא ספק, אני רק חושב שאולי הוא קצת יותר מדי מעורפל בהגשה.
בכל מקרה – הפריים הראשון והפריים השני נהדרים (בשני יש אפילו רמזים מיניים אמביוולנטיים לא קטנים, סוג של סימן שאלה לגבי מיניות הדמות הראשית שלך. פאלוס אדום גדול שמזדקר לו שם- ספק שלה, ספק לא…משאלות לב או אולי אקסביזיוניזם / טראנסווסטיות מודחקים? מי יודע…)
הפאנלים האחרונים חלשים יותר , הן בקומפוזיציה והן בקונטקסט הנרטיבי.
מתקיים גילוי ה"הפתעה" שמתבקש מזוג הפריימים הראשונים אבל מרגיש קצת OVERKILL ברפטטיביות שלו.
בגדול – הסגנון שלך מזוהה ועשוי מצוין, ובחירות הצבעים שלך תמיד נועזות ומפתיעות. מאד אהבתי.
רחל – בהחלט עבודה חביבה. הסצנה עובדת נהדר, והזוויות החדות וה"בלתי הגיוניות" של המשאיות למול כיוון התנועה הראשוני שלהן תורמות רבות לתחושה הדינאמית שהיית מצפה מכזה עסק ביש. 🙂 אני חושב שהצבעוניות הפסטלית נעימה לעין אך לא משרתת את הסיפור. הסיטואציה מרגישה פחות מאיימת / מסוכנת / מלחיצה בפאלטה הנוכחית. צבע הוא עוד כלי, וכל הכלים כולם מטרתם אחת – לשרת נאמנה את הסיפור מאחורי האיור.
הסגנון הנאיבי וה"ילדותי" כביכול מקסים בעיניי, וגורם לכל האיור להרגיש כאילו נלקח מאיזה ספר ילדים חדש. בגדול זו עבודה טובה מאד שמאד מצאה חן בעיניי.
גל אור – עבודה מרשימה לכל הדעות. יש השקעה רבה בעבודת המברשות ושימוש יפה ברפרנס (אם לא PAINOVER על הרפרנס עצמו, שגם זה כלי לגיטימי).
הצבעוניות עכורה ומבשרת רעות מה שעובד מצוין עם המסר. הקומפוזיציה (יותר נכון "זווית המצלמה") במקרה הזה לא מספרת שום דבר אמיתי לגבי הרגש שחבוי מתחת לפני השטח של האיור עצמו. היא פרונטלית ו"יבשה". חסר איזה מימד דרמטי כזה או אחר ("מצלמה" מעל הפסל, בתחתיתו, מן הצד, וכו') שיעזור להביע רגש כלשהו.
הכיתוב על המצבה עצמה כמעט מכה אותנו בראש עם הרעיון שבאיור. זה לא משאיר לנו שום דבר לגלות לבד כשאנחנו מתבוננים בעבודה. אני בטוח שאם היית לוקח עוד קצת זמן לחשוב על "איך" לספר את ה"מה" – היית מגיע לפתרונות אלגנטיים יותר.
עבודת הטקסטורה על האבן מצוינת. בהחלט מראה על יכולות ועל טכניקה חזקה. כל הכבוד.
ידן – מאד משעשע ורעיון יפה. הקריקטורה טובה ומאד מזוהה. אני חושש שכל הכיתוב (כולו) מיותר
וגורע מן האיור. כולנו יודעים מי האיש בתמונה, וכולנו יודעים מהי המילה האחרונה ושל מי המילה האחרונה עפ"י האיש הזה. הכיתוב לצד המפה, הכיתוב מתחת לכפתור האדום – כמו בעבודה של גל אור – מאכילים אותנו בכפית ולא מאפשרים לנו להנות מן הויזואל ולא מאפשרים לסיפור לקרום עור וגידים בעיניי רוחו של המתבונן.
הצביעה מרגישה מחופפת משהו וללא חשיבה אמיתית מאחורי ההחלטות הצבעוניות;
צבעים עזים וחדים (ירוק תעשייתי ואדום בוהק לכפתור וסמלי הרדיואקטיביות) ליד אפורים (ברקע) וצבעים פסטליים (צבע העור של אחמדיניג'ד, הצבעים במפה וכו') יוצרים בליל די מסורבל שלא משרת שום מטרה. אני חושב גם שהחתימה שלך קצת גדולה מדי, בינינו… 🙂
עמרי ורותם – קודם כל ברוכים הבאים. 🙂 לגבי הערות וביקורת – אני חושב שאביב אור סיכמה את העניין די יפה בתגובה שלה, ואין טעם שאחזור על דברים שאמרה. מקווה לראות אתכם בסיבוב הבא!
מוטי – מורדוך הגדול… 🙂 כהרגלך בקודש אתה מספק חווית קריאה ביזארית ומצחיקה מאד.
אני יכול לזהות שם השפעות ויזואליות מיוצרים שונים ומשונים לאורך ההסטוריה.
אני לא לגמרי בטוח שהבנתי (אפילו בקנה מידה המופרע שהצבת פה לאחרונה…) את הסטריפ המשעשע הזה שלך. משהו בין טינטין לקזבלן פוגשים את "שיער" המחזמר ביער עבות.
הסגנון שלך מיוחד וכיפי, ללא ספק. בהיותך אנימטור מוכשר – אתה גם לוכד את הדמויות שלך בפוזות ומצבים מעניינים ומלאי הבעה. כן ירבו.
אביב אור – את כשרון שאין שני לו במדינה הקטנה הזו שלנו. אני אוהב את העבודה הזו שלך מכל-כך הרבה סיבות. בחרת לספר לנו סיפור שמשתקף ברגע אחד בזמן, ואומר כ"כ הרבה על הסיטואציה, האדם בה, והנסיבות. הפריים מדויק, הקומפוזיציה מובילה אותנו פנימה ואז החוצה לתוך עולמו של הבחור הצעיר, והופכת אותנו למספר כל יכול – האנשים שיודעים מה שהדמויות לא יודעות. משקל הקווים באיור שלך משחק תפקיד חשוב מאד פה בקביעת מישורי קיום, פרספקטיבה וחלל,
והם נעשו בכשרון וחן רבים. מלבד הרצון האישי שלי לראות את זה בצבעי מונוכרום SEPIA שיעזרו לקבע את הפרספקטיבה הקיימת בעזרת פרספקטיבה טונאלית – לא מוצא שום פגם או ביקורת לתת.
עבודה נהדרת. 🙂
פטרי בלנובסקי – מה העניינים, בנאדם? מתי אתה בא לשבת על איזה קפה?
זהו.
ההשתתפות של כולכם (הוותיקים והחדשים כאחד) בהחלט מחממת את הלב.
כה לחי.
פט.
איזה מגוון, עבודות מצויינות.
אביב איצקוביץ', עידן – תודה!
אביב אור – תודה רבה. את צודקת בקשר לכנפיים, הייתי צריך להשאיר אותך יותר בהירות כדי שהלאך עצמו יבלוט מעט יותר. הטקסט באמת צריך יותר טקסטורה עליו או משהו בסגנון, אבל רציתי שזה יישאר קריא וברור ברזולוציה כזאת, אז קצת חששתי.
פט – תודה על הביקורת המעולה. הוחמאתי, אבל זה בוודאי לא paintover. חשבתי שהפרונטליות משתלבת עם האווירה, אבל בהחלט הייתי יכול להוסיף עניין או עם זווית מעט שונה כפי שהצעת או לפתוח יותר את הפריים בכל מיני דרכים. הטקסט הוא יותר בקטע אישי שמוקדש לחבר, אבל זה אכן אובר-קיל מבחינת ההעברה של הנושא.
אח אח אח, מוטי, שוב סיפקת את הסחורה, ממש תענוג
איורים מקסימים אוירה מיוחדת וההומור, אין כמו ההומור שלך
לא הבנתי מדוע לא היה מובן לחלק מהמתקבקיםף פט דווקא נתן פרשנות מעניינת
הקבלן שלך נראה ממש כמו המקור, ממש שומעים את ה"יש" היורמגאוני… גדול
מחכה בקסיסת ציפורניים לשבוע הבא
שיואו אנשים, אתם כ"כ מוכשרים!!!!!
הגעתי לבלוג הזה בטעות, ממש בטעות, אני אפילו לא זוכרת איך… ופשוט עברתי אתגר אחרי אתגר ואני נמסה כאן!!!!
אתם מדהימים. כולי קנאה.
תמשיכו להשתולל, אני שמה את הבלוג במועדפים שלי!!!!