Englishעקב עליית הבלוג החדש הדדליין לאתגר "מאחורי הקלעים" התעכב קצת. אני מאמינה שמחר יעלו הציורים שנשלחו.
בינתיים, הנה סרטון שפטרי שלח לי מתוך הבלוג Character Design, שמראה עיצובי דמויות שנעשו לסרט "מפלצות נגד חייזרים". יש כמה עיצובים משגעים, ונראה שחלק מהסופיים שהם בחרו קצת פחות מעניינים מהאופציות שהיו להם בדרך.
היי אביב. תתחדשי על הבלוג. מתי החנוכת בית? 🙂
את צודקת לגבי העיצובים שמופיעים בסרטון. כמה מהם באמת הרבה יותר מגניבים ומוצלחים ממה שיצא בסוף.
מעניין אותי לדעת, כאחת שעובדת בתחום הקונספט-ארט, איך בעצם מתקבלות ההחלטות על איזה עיצובים יופיעו בפרוייקט ואיזה לא. השאלה מופנית גם לפטרי.
בתודה,
אנוש.
זה לא משנה – גם העיצובים הטובים היו נהרסים עם התלת-מימד המשעמם הזה.
הייתי רוצה לראות שוב אנימציה קלאסית בקלנוע. לקהל לא אכפת, אה? זה ממש עצוב.
אנוש –
החלטות עיצוביות – בקולנוע בכל אופן – מתקבלות ע"י הארט דיירקטור (הוא האיש שאחראי לתעל את כל הכשרונות ולמקד את המאמצים הארטיסטיים של כולם בכיוון אחד הומוגני), שעובד בצמוד ובכפוף לבמאי/בימאים של הפיצ'ר.
איצקוביץ' – אני איתך חביבי. יש בי געגוע לאנימציה קלאסית איכותית. לא מזלזל לרגע ביצירות קולנועיות בתלת מימד, חלילה,
אני שמח בהן ומברך על הקיום שלהם. פשוט… לפעמים חסרה קצת נשמה HAND MADE במה שמאכילים את הקהל לאחרונה…
פ.
תודה פט. השאלה שלי נגעה יותר לתחושה שיש לי לפעמים שהבחירות העיצוביות לפעמים נוטות לכיוון הבנאלי – במיוחד אצל החברות הגדולות – פיקסאר,דרימוורקס, דיסני. תמיד יש לי תחושה קשה של דז'ה-וו כשאני רואה את הסרטים החדשים. למשל בולט, שהוא אחלה סרט בכללי, אבל הכלב כל כך סתמי בעיצוב שלו שזה מעצבן. אולי בגלל זה לאחרונה אני מאוד נמשך לאנימציה אירופאית ויפנית.
וסליחה אם התמרמרתי יותר מידי. 🙂
בנאלי מוכר, אנוש.
תשאל את יוצרי "האח הגדול", "כוכב נולד" "השרדות" ו"וואלס עם באשיר".
זה מה שקורה כשהמניע לפרוייקטים היום הוא כסף ותו לא..
הדמויות נעשות כדי שיהיו מתאימות לייצור ומיסחור,
דרישת הקהל היא ל"אמנות" מסוג כזה, מהיר נוצץ וגדול,
הכוכבים הם לא הדמויות אלא מי שמדבב אותן,
האנימציה היא מעברים בלריים בין אקסטרים אחד לשני,
בניגוד לסרטים הישנים שבהם היה אפשר להנות מהתנועה עצמה ומהאופי המצחיק שבה היא מוצגת.
מקבל ההחלטות בסופו של תהליך הוא לא הארט-דירקטור אלא הלקוחות בעלי הממון והמשווקים.
לפחות רואים שבמחלקת הארט היה מי שנהנה מהעבודה.
שאני אבין, פטרי, אתה טוען ש'ואלס עם באשיר' הוא בנאלי? אתה, מכל האנשים?
כאילו, זה לא סרט מושלם, גם לי יש ביקורת עליו ואפשר להגיד עליו הרבה דברים לא נחמדים, אבל אני לא חושב שאפשר להגיד שהוא בנאלי, או פופוליסטי, או למנות אותו באיזושהי צורה ביחד עם כוכב נולד והישרדות, בייחוד כשאתה בעצמך לא ממש טורח לחרוג מהטווח המאוד מוגבל של רובוטים-חייזרים-מגניבים-כוסיות-אבירים-דרקונים, שזה שיא הבנאליות.
אז נראה לי שבעצם מה שאני אומר פה זה שהייתי שמח להבין איך בעצם אתה מגדיר "בנאלי", למה אתה חושב ש'ואלס עם באשיר' הוא סרט בנאלי ולמה אתה חושב שאתה בעצמך לא בנאלי.
ולמה אתה חושב שאכפת לי מה אתה חושב, בני?
אגב, כמובן שלא עלה בדעתך שמה שאני עושה אני עושה בשביל הכיף, שאין לי שום בעיה עם נושאים בנאליים,
ושבתחום בו אני מתעסק, כמו שכבר אמרתי בנאלי מוכר. אני מצייר דברים בנאליים כי זה מה שמוכר.
זה ה (כולם מוכנים? DRUMROLL……..) – מקצוע שלי.
אין לי שום צורך לגעת באמנות שלי בתחומים חתרניים, פוליטיים, בעלי אמירה חודרת.
אני משאיר את זה לך , בני. עושה רושם שזה נושא שקרוב ללבך. הרבצת פה נאום חוצב להבות מיד אחרי תגובה עם קריצה ברורה למישהו שהוא לא אתה.
אם אני רוצה לקרוא, לשמוע מוזיקה, לראות סרטים, לאכול פלאפל – אני מכיר דברים שהם לא בנאליים שיעשו לי טוב.
לא לך.
לי.
עוד פעם אחת- כי אתה כנראה תחזיר לי תגובה הולמת, אתה הרי אוהב לשמוע את עצמך מקליד –
עושה לי טוב, לא לך.
מוכן?
תורך.
לא אמרתי שאכפת לך ממה שאני חושב, ביקשתי ממך (בצורה לא מאוד מנומסת, אני מודה) שתבהיר למה בדיוק אתה מתכוון ב"בנאלי", כי נראה שההגדרות שלנו די שונות (ואני נהנה מהעבודות שלך, אגב, אבל קשה להגיד שהן מתהדרות באיזשהי מקוריות פורצת דרך או משהו מעבר לטכניקה מוצלחת מאוד). אתה לא חייב לענות, אבל אתה יודע, חשבתי שזה יהיה נחמד אם יהיה פה מדי פעם דיון קצת יותר מורכב מ"ציור יפה\לא יפה\אף אחד כבר לא מעריך יותר ציורי רובוטים איכותיים".
אה, את התגובה שלי כתבתי לפני שראיתי את התגובה השנייה שלך.
אם האיזכור של 'ואלס עם באשיר' זה בדיחה פנימית בינך לבין אנוש, אז אני מתנצל, זה פשוט היה נראה לי תמוה (ואם עדיין לא הבנתי נכון, אז… אה… לא יודע).
אני לא מתייחס לציורים שאתה עושה במסגרת העבודה שלך אלא גם לדברים שמתפרסמים פה בבלוג (בזה אני מכליל גם את העבודות של אביב, אגב, שגם את העבודות שלה אני אוהב).
אין לי שום דרישה ממך לחדול מלצייר דרקונים ורובוטים וחייזרים, עובדה שאני קורא בבלוג הזה ומסתכל באתר שלך ונהנה, אבל אני כן מצפה לאיזשהי מידה של אותנטיות וכנות, וזה נחמד להשתולל ולהגיד "כולם אוהבים חרא של דברים ורק אני יוצר אמנות נעלה יותר", אבל זה לא מרגיש לי כאילו באמת יש לזה איזשהו גיבוי. ואני כנראה מתייחס ספציפית לאיזכור של 'ואלס עם באשיר' שדווקא כן עשה משהו מאוד שונה בעיני (ושוב, אפשר להתווכח על האיכות ואפשר לבקר), אז זה היה לי תמוה שדווקא אתה קורא לזה בנאלי.
אין לי מושג למה התייחסת בשאר התגובה שלך, אבל אני מניח שהתקפה זו ההגנה הטובה ביותר.
נראה לי שגם על ההגדרה של "נאום חוצב להבות" אנחנו כנראה לא מסכימים.
אז אתה במקום הלא נכון, ידידי.
לא תמצא כאן דיון נוקב נוסח "תערוכת היחיד החדשה של גונתר אורבך – אמא עטפה אותי בצואה וירקה עלי, חלק 1 מ-2."
או "עזה – הכרח או אושוויץ השני?" (היה לי מספיק מזה בצבא, נשבע. אני אעדיף לצייר רובוטים ודרקונים וחדי קרן עד סוף ימי מלחזור לזה.)
זה בלוג איור וקומיקס (אני נשבע, כתוב בכותרת), לאנשים שאוהבים דברים שעשויים היטב. אם אפשר מקוריים.
או במקרה שלי "רובוטים-חייזרים-מגניבים-כוסיות-אבירים-דרקונים ודברים לא מקוריים אחרים שמתהדרים בשום דבר מעבר לטכניקה מוצלחת שאתה מאד נהנה מהן."
רוצה אמנות מחתרתית? יש המון בלוגים אחרים בשבילך.
רוצה לדבר על מה בנאלי ומה לא (עניין שהוא בהחלט בבחינת טעם אישי, אגב)? יש המון בלוגים אחרים בשבילך.
פלשתינאים לא מעניינים אותי, פוליטיקאים לא מעניינים אותי, וארי פולמן מאד מאד מאד לא מעניין אותי.
להסביר לך למה וואלס עם באשיר בנאלי בעיניי? לא צריך. אם אתה לא מוצא לבד – תהה דרכך צלחה.
אגב, אתה שופט אותי מאד בחומרה. יש לי המון עבודות שהן נסיוניות, שמתעסקות באבדן , לרוב. לא חייזרים מגניבים, ולא עיצובים בנאליים לסרטי אנימציה. קולאז'ים, ארט דקו, פוטו מניפולציה. הן מפוזרות ברחבי האינטרנט , איפשהו.
אני כותב גם, אגב.
זה שאתה מכיר צד אחד שלי – זה שממנו אני מתפרנס, כן, כי בנאלי (יש פה הד?) מוכר… – לא אומר שאתה יודע עלי הכל.
לא אתה ולא אף אחד אחר, בינינו.
פ.
היחיד פה שמנסה לכתוב כאילו הוא יודע על השני הכל הוא אתה, ואתה מתבסס על שתי תגובות שלי בבלוג. איפה כתבתי שאני חובב אמנות צואתית מודרנית? שאני מחפש אמנות מחתרתית? הרי כתבתי שוב ושוב שאני *נהנה* מהעבודות שלך, אז מאיפה כל האגרסיביות וההנחות המוטעות? אני אוהב דרקונים וחייזרים וכוסיות בלבוש מינימלי!
(וגם את הקולאז'ים והפוטו-מניפולציות שלך אני מכיר, אגב. אני עוקב אחרי העבודות שלך לסירוגין בערך מאז תקופת אמבלם, ואני משתדל להגיד את זה כמו שפחות כמו סטוקר מטורף)
אני חושב שלהגיד שאתה עושה בנאלי כי בנאלי זה מוכר זה ניסיון התחמקות. הרי בעצמך כתבת שאתה נהנה מזה, ואני יודע שאתה עושה הרבה עבודות כאלה להנאתך האישית (לאתגרים פה בבלוג, למשל), אז בשביל מה אתה צריך את התירוץ הזה?
יש עוד הרבה מקום בטווח שבין דרקונים לפלשתינאים לאמנות צואה ואני חושב שאתה נותן לעצמך הקלות כשאתה מניח שכל מי שיש לו טיפת ביקורת עלייך הוא או פלצן מוזיאונים מתנשא או אקטיביסט שמאלני חתרני (אם כי אולי ההגנה שלי על ואלס עם באשיר יצרה את הרושם המוטעה הזה, אבל אני באמת לא חושב שהוא היה מגיע כל כך רחוק אם הוא היה מוגבל רק לפלצנים מחבקי ערבים).
מניח שמיצינו את הדו-קרב הקטן הזה.
יו, איזה סרט מחריד זה המפלצות נגד חייזרים הזה. ישבתי בקולנוע וממש סבלתי.
ואני בדר"כ נהנה מסרטים מצויירים כאלה, כמו בולט המקסים וקונג פו פנדה, ורטאטוי ומשפחת סופר על.
אבל כשכל הסרט בנוי על בדיחות שגובלות ב"איכסה" ובבדיחות שהן סתם מטופשות, זה מציק. אולי בגלל זה גם כל כך אהבתי את מדגסקר.
ותכלס, באמת העיצובים שמוצגים פה יותר שווים מהעיצובים שהיו בסוף בסרט עצמו., שדווקא אהבתי בו את האנימציה.
אני גם מתגעגע לאנימצית דו מימד!=(