Englishאחרי שנים של יצירת קומיקס, בהתחלה לדפוס ועכשיו לרשת, המסקנה ברורה: אי אפשר לרצות את כולם. יוצרים מכל הקשת האמנותית ודאי יסכימו איתי, אבל בהיותי הקומיקסאית האגואיסטית שאני, אקבע בהחלטיות שבקומיקס זה אפילו יותר ככה מהשאר. אולי זה בגלל שתרבות הקומיקס בארץ עדיין מסתכלת אל אחיותיה הגדולות בחו"ל לאישור, ואם משהו לא מתאים לתבנית הוא נפסל די מהר. אולי זה בגלל שקוראי הקומיקס בארץ הם לרוב קוראי-קומיקס-מחו"ל, וטוב להם בנישתם מכדי לנסות משהו אחר (אותיות ניקוד קדושות, באטמן, עברית בקומיקס?!). אולי זה ככה בכל מקרה, בכל מקום ובכל תחום, ואני רק מכירה את זה מזווית הראיה הצרה של יוצרת קומיקס ישראלית.
בכל מקרה, שני הסטריפים האחרונים של וי בריבוע שהתחילו קשת סיפור אותה הזכרתי ממש לאחרונה, לא מתקבלים בעין יפה כל כך. לפחות לא לפי התגובות. אני יכולה רק לקוות שאלו פקפוקים ראשוניים ושאם נדבוק בדרכנו אנשים יראו את הקסם של סיפורים מעבר ל"מעט מאוד כתוב אבל עם הומור שנשאר רק לאותו סטריפ קומיקס".
אני עוקב אחרי וי-בריבוע מהיום שקראתי עליו בבלוג הקומיקס ז"ל של עידו קינן (מאי 2005, מסתבר). באותו היום קראתי את כל הסטריפים שפורסמו עד לאותו התאריך, ומאז אני נכנס פעם או פעמיים בשבוע כדי להתעדכן (אפילו יצרתי בזמנו פיד רסס לקומיקס, כדי שיקל עליי במלאכה).
אני מתקשה להבין מה הבעיה של אותם מגיבים מעצבנים. יכול להיות שהם רגילים לסיפוקים מידיים, או יותר גרוע מזה, לבקר את איכות כל סטריפ ("לא מצחיק, הקודם היה יותר טוב" וכאלה). אי אפשר, אחרי שני קטעים, לבקש "להגביר את הקצב של הסיפור" בלי לדעת לאן הוא הולך. במקומך, הייתי מתעלם מהקריאות האלה וממשיך בגישה שלך, שהוכיחה את עצמה בווב-קומיקסים רבים ווותיקים.
אני נהנה מאוד מהקומיקס, בין אם מדובר ב one-liner עם פאנץ' חזק, בדיאלוג שנון, או בקשת עלילתית של כמה פרקים. מבקרים תמיד יהיו לך, לא משנה באיזה כיוון תבחרי, ולכן לא צריך תמיד לנסות לרצות אותם.
בהצלחה. אני מחכה בסבלנות לראות כיצד העלילה תתפתח 🙂
תודה גבר =)
תמיד כיף לשמוע וזה בהחלט עוזר ברגעים כאלה.
אני דווקא מאד אהבתי את הסטריפים האחרונים יותר מקודמיהם. הסיפור נראה מיוחד ומשעשע ובהחלט מעניין לראות איך הוא יתפתח.. =)
הסטריפ של אתמול קרע אותי. הוא באמת היה לא צפוי….
תומכים בך אביב. (זה נשמע כמו קבוצת תמיכה)
לי באופן אישי אין שום בעיה עם המשכים ואין לי בעיה לחכות כמה סטריפים בשביל השיא.
גם אני נהנית מהקומיקס, אפילו שאני מניחה שאני לא מבינה ה-כ-ל, כי אני לגמרי לא גיימרית. תחזיקו חזק!!
ודרך אגב, יש סיכוי שאביב הייתה המד"נית של גרעין למה בשנת 2000? יחד עם רותי?
המה של איפה מתי? מי זו רותי?! ווואאאאההה!!1
אני כמובן נהנה מהקומיקס, אני תמיד. למרות שכרגע אני לא נהנה מהקשת הספציפית הזאת, אני דווקא דיי אוהב קשתות סיפור בקומיקסים (באורך סביר, כן? לא מגהטוקיו חס ושלום).
אתם צריכים לזכור שזה פורמט חדש גם בשבילכם, לא עשיתם אותו הרבה וגם אתם צריכים להשתפשף. אחרי הכל יש הבדל גדול בין כתיבת קומיקס יחיד לבין סיפור, אז תתמידו ואל תתנו לתגובות להפריע לרעיונות שלכם.
עכשיו לספציפיים, הפריע לי שאין הרבה שינוי ויזואלי בין הסטריפ הראשון לשני. בכלל, בקשתות סיפור לרוב הדמויות משנות מיקום, בצורה יותר דינאמית. אני מרגיש כאילו שני הסטריפים האלו יכלו להיות באותה מידה פשוט סטריפ אחד ארוך.
עוד דבר שהפריע זה החוסר בפאנצ' בסטריפ הראשון. זה שהסיפור הוא בהמשכים לא אומר שאין צורך בפאנצ' 😛 יש תחושה שמכינים את הסיפור לפאנצ' גדול בהמשך, ולא רק שזה יוצר תלות של איכות כל הסיפור בסיום שלו, זה גם יוצר חוסר עניין בסיפור המתמשך.
יאללה, אין יותר תלונות, המשיכו בשלכם! 🙂
שמח שהצלחתי לעזור
[אנקדוטה קטנה – לפני כשנה הועברתי לשרת במדור תוב"ל, ותמונתך המקשטת את הקיר הפתיעה אותי מאוד 🙂 ]
אני דווקא נהניתי מאד מהקשת ואני חושב שמדובר בסיפור מוצלח ומגניב (רשמתי את זה כבר למעלה במילים אחרות, לא?), ולי דווקא בכלל לא הפריע שלא היה שינוי ויזואלי גדול בין סטריפ לסטריפ. להיפך, אני דווקא די אהבתי את זה.
[…] התחלנו קומיקס חדש. קיבלנו תגובות, חלקן אוהדות יותר וחלקן אוהדות פחות, על המהלך הנועז, על שינוי הגישה הקיצוני, על למה לעזאזל […]