להסביר בדיחות זה אחד הדברים הצולעים שאפשר לעשות.
לא חשוב כמה הבדיחה עובדת בראש או אפילו במהלך סיעור מוחות, ברגע שאני צריכה לספר למישהו על מה הסטריפ הולך להיות אני רוצה למות מרוב שזה נשמע גרוע. כמו שאמר ג'וס וודון – באפי היא יופי של סדרה לכל הדעות (ולאלה שלא עדיף להן לשמור על שקט) אבל כשצריך להסביר למישהו, מסתבר שזה "על נערה שצדה (סליחה, קוטלת!) ערפדים".
אבל גרוע יותר מלספר על רעיון לבדיחה הוא להסביר בדיחה אחרי שהיא כבר בוצעה. לא חשוב כמה אנשים נפלו ממנה, ברגע שמישהו לא הבין ומישהו אחר הסביר לו, הבדיחה מתה. חברים, בואו נציין את 24/7 כיום ללא הסברה של בדיחות. כי גם להן מגיע צ'אנס.
צודקת. כל מה שכתבת פה נכון… ואהבתי את הסיום. הוא באמת גרם לי לצחוק…=)
רציתי לכתוב פה איזה בדיחה מפגרת על הקמפיין העוד-יותר-מפגר שלינקקת אליו, אבל התגובות שם עשו עבודה יותר טובה ממני.
הא, לא שמתי לב לתגובות בכלל. אין ספק שיש שם ריכוז מרשים של "חחחחח תראו איזה מצחחחיק אני". אני חושבת שאם יבקשו להסביר את ההומור בתגובות האלה זה רק יעשה להן טוב.