Englishביום שבת בערב העברתי בפסטיבל הקומיקס סדנה בנושא "אופי ורגש". במקור ערן אביאני היה אמור להעביר את הסדנה הזו, אבל לו"ז הפסטיבל היה בערפל ממש עד הרגע האחרון, ובסוף היא נפלה לו בדיוק בזמן לא מתאים – כפי שניתן היה לצפות (אם יש משהו שניתן לסמוך עליו בחיים, הרי זהו חוק מרפי).
עבר די הרבה זמן מהפעם האחרונה שהעברתי סדנה בפסטיבל. למעשה, אני חושבת שהקודמת היתה סדנה על עיצוב דמויות באייקון (פסטיבל למדע בדיוני, פנטזיה ומשחקי תפקידים) של לפני שלוש שנים, ומעניין לראות את ההבדלים בקהל שמגיע לסדנאות איור וקומיקס בשני האירועים, במיוחד מבחינת גילאים: באייקון הגיל הממוצע בסדנה שלי היה גבוה בהרבה מזה שבפסטיבל הקומיקס.
חזרתי להציץ בתוכניית הפסטיבל שזה עתה הסתיים, וגיליתי שמלבד סדנה או שתיים (אחת מהן היא כיתת תלת-אמן בת חמש שעות, ואם מישהו מהקוראים היה בה אשמח לשמוע רשמים מאירוע שכזה) שמיועדות לנוער ולבוגרים, רוב הסדנאות הוגדרו לילדים ולנוער, וחלקן אפילו "לילדים בגיל 8-12". לא מדובר רק בסדנאות שהנושא שלהן הוא "ילדותי" בהגדרה, אלא נושאים שכל אמן קומיקס צריך לדעת, כמו פרספקטיבה, גוף בתנועה, הבעות פנים וכו'.
ההגדרה הזו יוצרת מעגל: התוכניה מייעדת את הסדנה לילדים –> המנחה מכין תכנים מראש עבור ילדים, או לחילופין מעביר תכנים כלליים בצורה שמתאימה יותר לילדים –> הסדנה מתקבעת בתור "סדנה לילדים", וככה היא תשאר גם בשנה הבאה. אפילו אם המנחה מצליח להעביר סדנה שיכולה להעשיר ילדים ומבוגרים כאחד, מעטים המבוגרים שייכנסו לסדנה שמוגדרת "8-12".
התוצאה היא שגם באירוע הגדול ביותר בשנה שמוקדש לקומיקס, אין ליוצרי קומיקס בוגרים מבחר של סדנאות שהם יכולים להכנס אליהן. זה מעלה שאלת ביצה ותרנגולת: האם המארגנים בחרו לא לשלב תכנים כאלה בפסטיבל כי הם לא מאמינים שיהיה להם קהל, או שהיו נסיונות להציע סדנאות לבוגרים בעבר ואנשים פשוט לא הגיעו אליהן? אני לא מכירה את הסטוריית פסטיבל הקומיקס טוב מספיק בשביל לתת תשובה, ואני גם לא מאשימה אף אחד – לא את המארגנים ולא את הקהל. אולי הבעיה נובעת מהגישה שעדיין יש כלפי קומיקס בארץ, שמשייכת אותו יותר לילדים מאשר למבוגרים. אולי זה נכון במיוחד כלפי ציור קומיקס, שכנראה צריך להיות ממש אינפנטיל בשביל לעסוק בו =)
קצת על הסדנה עצמה
התחלתי – כמו כל מדריך שיצא מקורס הדרכה צה"לי ראוי – בהדגמת תכלית, או: למה צריך הבעות בקומיקס. חזרתי על משפט זהה כמה פעמים, כל פעם באינטונציה שונה, ועם הבעות ותנועות גוף אחרות, ועל אף שאני לא שחקנית גדולה היה ברור שהתחושה שונה לחלוטין בכל פעם. בקומיקס, בהעדר יכולת לשחק עם אינטונציה וקול, אנחנו יכולים להביע רגשות באמצעות הפנים והגוף של הדמויות שלנו.
התחלתי מציור זריז של פנים, עם הסבר קצר על החלוקה והמיקומים של תווי הפנים השונים וממש בזריזות על ההבדלים בין פני גבר לפני אישה. בסדנאות מסוג כזה אני תמיד מתלבטת כמה להתעמק בבסיס (ציור תלת מימדי, פרופורציות של הפנים והגוף, זוויות שונות, איך ניגשים בכלל לציור דמות). הרי אם הייתי מלמדת ציור נכון ומעמיק של הפנים הייתי מנצלת את רוב השעה ורבע של הסדנה, בלי להגיע בכלל לנושא האמיתי שלה. כפתרון השארתי את הפנים הבסיסיים על הלוח למי שירצה להעתיק אותם, והזמנתי את אחד הילדים לצייר הבעה אחת, כדי להראות שלא חייבים תואר באמנות בשביל לתפוס את הרגש בפנים האנושיים.
הקו המנחה לאורך כל הסדנה – וזה משהו שאני חוזרת עליו הרבה – הוא שהבעות פנים וגוף הן משהו שכולנו יודעים לזהות ולבצע באופן טבעי, ולהעביר אותן לציור זה אינטואיטיבי כמעט. כל מה שצריך זה דמיון וכמה כללי עזר (כשרון משחק קל שבקלים עוזר, ואצל ילדים זה בא טבעי).
על אף העדר הקול והתנועה, קומיקס נותן לנו חופש לעשות כל מיני דברים שהמציאות לא תומכת בהם, ועולם הרגשות וההבעות מלא בכאלה: החל מעשן שיוצא מהאזניים כשממש כועסים, דרך לבבות קטנים מסביב לראש מאוהב ועד לסימנים הייחודיים מהקומיקס והאנימציה היפנים.
אחרי זמן קצר לציור הבעות פנים המשכנו להבעות של הגוף כולו, וכאן שוב היה צורך להתמודד עם נושא עצום ברמת פני השטח בלבד. התחלתי עם הדגמה של רגשות בעזרת אנשי מקל, כדי להראות שוב שכל אחד יכול לצייר, ואז הדגמתי איך אני בונה דמות, החל מקו התנועה, דרך שלד קווי העזר ועד ל"ציפוי" בשרירים ובבגדים. אם רק היה לי יותר זמן הייתי מרחיבה קצת מעבר למשפט הסתום "אנחנו לא עשויים מנייר, וצריך לזכור שכל חלק בגוף הוא תלת-מימדי, עם נפח".
תמיד לפני שאני מעבירה סדנאות כאלה אני חוששת שאין לי מספיק מה לומר, וכל מה שאוכל לעשות הוא לתת לכולם לצייר כאוות נפשם; איכשהו תמיד עשר דקות לפני הסוף אני מנסה לדחוס את כל הדברים שעוד אפשר להגיד בנושא, ועוד מסקנה אחרונה, רק סיכום קצר, ועוד ממש שתי מילים, והערה, ותודה רבה אני מקווה שנהנתם!
רק כשיצאתי מהסדנה גיליתי שהכותרת שלה היא "אופי ורגש", לעומת "הבעה ורגש" שהיה לי בראש. אם הייתי זוכרת את השם הנכון הייתי מעבירה סדנה מעט שונה. אבל לא בהרבה.
אביב
עריכה: ערן אביאני העלה לבלוג של קומיקום את ההתרשמות שלו מהפסטיבל ומהסדנה שהעביר, על ציור גוף בתנועה.
את מדהימה. ממש חבל שלא יצא לי להיות בפסטיבל.
תודה רבה על התקציר 🙂
השנה הפסטיבל נפל לי בזמן לא טוב. חבל שלא יצא לי לבוא. אני מקווה שהיה כיף.
הסדנא שהעברת נשמעת מאוד מעניינת. בהחלט משהו שאולי כדאי לשים כטוטוריאל פה בבלוג או בשודי פדודי.
אני חושב שאת צודקת לגבי הנקודה של "סדנה לגילאי 8-12"… יש קטע כזה בישראל שהולך ונעלם (למזלנו) עם השנים, אבל עדיין קיים וזו התפיסה התרבותית לפיה סרטים מצויירים/ קומיקס וכו'= ילדים קטנים. קלישאה שאפילו מארגני הפסטיבל חוטאים לה.
נכון שאחד הקהלים המרכזיים למדיה הוויזואלית הוא ילדים- אבל צריך להיות כבר ברור היום, ובייחוד בפסטיבל שאחוז מבקריו המבוגרים הוא לא מבוטל, שיש ביקוש לסדנאות ברמה גבוהה, גם אם אתה לא בדיוק מתמחה בעיצוב תעשייתי, קומיקס או אנימציה באוניברסיטה…
הבנתי שדי התקילו אותך עם הסדנה הזאת. בכל מקרה, אולי כדאי להפיק לקחים לפסטיבל הבא-עלינו-לטובה שנה הבאה ולבקש מהמארגנים לבצע (או לבקש מהמרצים) להעביר בתוכנייה סדנאות למתקדמים וכו'. לבטח תיווצר מראית עין מכובדת יותר לכל הסיפור.
בגדול, למרות תחושת ההחמצה (שתמיד נראה לי שמלווה סדנאות כאלו) נראה שהייתה לך סדנה מעניינת. יכול להיות מגניב אם תעבירי קורסים בתחום- מה שבאופן טבעי יהיה הרבה יותר מקיף, יסודי, וכמובן- רווחי.
מאד נהניתי לקרוא=)
האמת היא שבמקור בשבת בערב בכלל לא הייתי אמור להגיע אז לא קניתי כרטיסים מראש לכלום, והגעתי רק בשמונה וחצי (ואם אני זוכר נכון הסדנה שלך התחילה בשבע ורבע/וחצי) אז כבר כניסה לסדנה שלך הייתה אבודה מראש, ועכשיו כשאני קורא חבל לי ואני מרגיש שפספסתי הרבה, והאמת היא שממש רציתי לראות אותך מציירת את הגוף האנושי מתישהו כי את מומחית לאנטומיה והעמדה (אולי יש מצב לאיזה סרטון ביוטיוב? – *דמיינו פה איזה אמוטיקון קורץ*).
אלעד – אתה צודק בהחלט, הרבה מזה יכול וצריך להגיע ממרצים וקומיקסאים בעצמם, במקום לצפות שמארגני הפסטיבל יפיקו לקחים וימציאו תכנים בעצמם. אני מודה שאני יכולה לעשות יותר בעניין, וההסבר היחיד ל"עצלות" שלי הוא עבודה מתישה במשרה מלאה. אבל זה לא תירוץ, ואולי בפסטיבל הבא או באייקון ערן ואני נציע תכנים בוגרים יותר.
אני חושבת מדי פעם על להעביר מערך שיעורים מתמשך בנושא קומיקס, אבל כאן שוב נכנס עניין חוסר הזמן. בינתיים אני יכולה להציע רק סדנאות פה ושם.
הומר – לא הפסדת יותר מדי, החלק שעסק בציור הדמות האנושית היה מאוד קצר ודי מקושקש. לפרופורציות, למשל, התייחסתי רק במקרה, כי אחת המשתתפות בסדנה שאלה לגביהן. אם אתה חושב שיהיה מעניין לראות סרטון וידאו של ציור דמות, אני יכולה לנסות משהו כזה.
כמי שיש לו מעט ניסיון עם העלאת הצעות והעברת תכנים בפסטיבל בעבר (וגם השנה), אני חושב שהטענה העיקרית שלך לגבי תכנים למבוגרים (או יותר נכון למתקדמים לעומת מתחילים) שראוי שיהיו בפסטיבל נכונה – עם הסתייגות קטנה שעוד אציג.
יחד עם זאת, לצערי, הניסיון מלמד שיש הבדל בין הרצוי והמצוי.
סדנאות "מתקדמות" לאיור ורישום התקיימו בעבר וזכו להתעניינות חלקית ובינונית מצד קהל היעד (קרי בני נוער ומבוגרים). היות והצלחתן הייתה פחות המאשר הצלחת סדנאות אחרות, המארגנים (ולא, למען הסר ספק, אני לא אחד מהם) פשוט בחרו להתחיל לצמצם את קיומן.
בעניין זה, ישנה גם ההסתייגות האישית שלי מכל נושא סדנאות הרישום כתוכן בפסטיבל.
קומיקס מורכב משלוש חטיבות ידע: כתיבה (עלילה, תסריט, דמויות וכד'), הקומיקס כמדיום להעברת מסר/סיפור (כלומר, כלים לבנייה, תכנון ועיצוב פאנלים, פריימים וגודלם, בחירת זוויות איור, מקצב, אמצעים עלילתיים אחרים, לטרינג, אפקטים וכד'), ורישום או איור. אמנם יש הגיון מסוים בהעברת תכני כתיבה ורישום בפסטיבל. אולם, לטעמי אלו נושאים שהיכולת לטפל בהם בצורה טובה במסגרת הזו די מוטלת בספק. כתיבה היא דבר שצריך ללמוד לאורך זמן בעבודה עקבית. אפשר פה ושם להעביר סדנאות מהירות בנושא, תוך טיפול במרכיבים ספציפיים. אפשר אולי להעביר סדנא על כתיבת תסריט קומיקס מבחינת הפורמט הטכני שלו ומוסכמות בכתיבת תסריטים. אותו עיקרון תקף גם בנושא הרישום. רישום יש ללמוד בחוגים לרישום, וסדנאות רישום. ייתכן ויש מקום להעביר סדנאות בנושא בחירת סגנונות רישום, יתרונות וחסרונות של סגנונות כאלו ואחרים, וסוגיות טכניות יותר כמו צביעה, אינק, לטרינג וכד'. יייתכן ואפילו לסדנאות מבוא מאוד בסיסיות כמו זו שהעברת או סדנאות אנטומיה כלליות ראוי שיהיו (אבל כל אלו על פי רוב מיועדות לצעירים או מתחילים).
בעניין סדנאות יצירת הקומיקס, הרי שפה גם כן היו ניסיונות בעבר והם נכשלו נחרצות בקופות הכרטיסים באופן שגרם למארגנים לוותר עליהן. לאחר שנים בהן ניסו לשווק סדנאות פרטניות למתקדמים, בשנה שעברה נעשה ניסיון ראשון לעשות מיני קורס למתקדמים ובוגרים בנחיית אמיתי סנדי ונועה אברבנל. לא היה מדובר במרתון אלא במפגש יומי בכל אחד מימי הפסטיבל.
הסדנא מכרה יפה ביום הראשון וככל שעברו הימים הגיעו פחות ופחות אנשים. גם אלו שהגיעו היו רובם בני נוער מתחילים ולא "מתקדמים" (בני נוער או מבוגרים).
העניין קשור גם ישירות לכך שיוצרי הקומיקס, שפסטיבל זה הוא לכאורה גם אירוע מקצועי בעבורם, פשוט לא נכנסים לתכנים ונשארים עסוקים בקידום הקומיקס שלהם. אפילו בשנתיים האחרונות, כאשר הדוכנים נפתחים רק אחרי הצהריים, כמעט ולא נצפו יוצרי קומיקס בסדנאות השונות. זאת בניגוד מוחלט לקריקטוריסטים מובילים או אנימטורים שפוקדים את הסדנאות המקצועיות בהמוניהם. לא פעם ולא פעמיים ראיתי את מושיק לין ואפילו את יעקב (זאב) פרקש ז"ל, יושבים כאחד האדם בסדנאות הקריקטורה של קריקטוריסטים מובילים אחרים (ניר מולד ושלמה כהן עולים לראשי כרגע).
בקיצור,
לפרה הייתה נכונות להניק והעגל לא רצה לינוק. עכשיו הפרה התייאשה.
עופר, אני מסכימה עם רוב הדברים שאמרת, והגיוני שניסו לעשות סדנאות לגילאים מבוגרים יותר והנסיון נכשל.
מבחינת סדנאות כתיבה, אני בטוחה שבתחום הספרות יש כל מיני מפגשי סופרים, סדנאות כתיבה יוצרת וכו' ויכול להיות מרתק להשתתף באחת מהן, אבל אני מסכימה איתך שלא סביר שבפסטיבל קומיקס ואנימציה יגיעו יותר מדי אנשים לסדנה כזו. כנ"ל לגבי סדנאות רישום בסיסיות, בהן יושבים ומציירים דוגמנית או סל פירות.
מצד שני, סדנאות בתחום הנרחב של יצירת הקומיקס הן רלוונטיות לפסטיבל ויכולות להיות מאוד מעשירות, וזה סוג הסדנאות שערן ואני מעבירים בדרך כלל – לא "איך מציירים", אלא איך מציירים בצורה שמתאימה לקומיקס. היתה בחורה אחת בסדנה שלי שאמרה שהיתה בקורס רישום, אבל זה דבר אחד לדעת "להעתיק" מהמציאות ודבר אחד לגמרי לדעת לצייר דמויות מהראש עבור קומיקס, ואני מסכימה איתה. אבל כאמור, גם לסדנאות האלה מגיעים בד"כ ילדים (קשה לומר כמה מהם מתחילים וכמה מציירים כבר שנים), כי זה מה שמוגדר בתוכניה.
הנקודה האחרונה שלך נשמעת נכונה ומעניינת, ולא חשבתי עליה לפני כן. רוב מי שמתעניין בציור קומיקס באופן רציני באמת יושב בחוץ ומוכר את החוברות שלו במקום להכנס לסדנאות. נראה שמבין שלושת תחומי הפסטיבל, בקומיקס החלק המסחרי הכי משמעותי, אולי אפילו יותר מרצועות התוכן שלו. אם להקצין – אנימטורים באים בשביל לראות סרטים זוכי פרסים; קריקטוריסטים באים בשביל לשמוע הרצאות ולראות את התערוכה; קומיקסאים באים בשביל לראות איזה חוברות יצאו השנה.