Englishכמה דברים מהזמן האחרון.
קצינה מטילת לחשים ל-Wandering Men Studios שאיירתי להם כל מיני דמויות לאחרונה:
פורטרט עצמי לשודי פדודי:
החבורה שלנו במבוכים ודרקונים: מנאווידאן הכהן העצי (או: רב שיח!), אלסה המלומדת האלדרינית, גואל-1, איש הפח שמחפש לב ושונאן, האלף האפל הפרנואיד.
תגים: Wandering Men, מבוכים ודרקונים, פורטרט עצמי
פשוט נהדר לראות איך רמות הרינדור שלך עולות ככל שהזמן עובר…
בדמות הקצינה מטילת הלחשים למשל- הוא העיף את הסקיצה קילומטרים הלאה!
הפורטרט אישי שלך מרונדר מעולה, כולל כל הנגיעות הקטנות של רמות האור והצבע השונות, ועדיין שומר על ניקיון ופשטות עד הסוף! תמונה נהדרת אם יתחשק לך פעם לגוון את האווטר שלך עם פני המלכה החייזרית!
התמונה של החבר'ה מהדי.אנ.די. שלכם נראית לי יותר מהכל (לפחות כרגע) כמו פאנל מקומיקס (בעיקר בגלל האינקינג והאאוטליינס השחורים), וזה מגניב כי עובר די הרבה זמן בין קומיקס שלך למשנהו, ואני אוהב לראות אותך חוזרת לצייר בסגנון הקומיקסי מדי פעם בפעם.
שבוע טוב!
אני מצטערת לראות את הבלוג הזה מעודכן פחות ופחות. כל ציור שלך מלמד דברים חדשים; חסרות לי מאד ההדרכות (ככה אומרים טוטוריאל בעברית?) המצויינות שלך, והרשומות הארוכות שכיף לקרוא. האתגר השבועי זה טוב, ואין ספק שהוא מחזיק את הבלוג הזה ברמת פעילות קבועה, אבל חסר לי מאד לשמוע את כל הדברים האחרים שיש לך לומר.
ביקורת על הציורים לא אעביר; אני שקטה מדי בבלוג הזה מכדי להעביר ביקורות, בינתיים, אם כי אני שורצת פה כבר הרבה זמן (עוד מימי בלון דיבור). אשמח לראות אותך מתבטאת כאן כבעבר.
אלעד – תודה רבה =)
אני גם מאוד נהנית מהסגנון הקומיקסי. זה המקום שאני מרגישה בו הכי נוח, הוא מהיר, ואפשר להשתגע עם פוזות, עיצובים והתרחשויות בלי שחייבים לדעת בדיוק מה הטקסטורה, הצבע או המראה התלת מימדי של כל דבר.
בל – את צודקת, מיעטתי לעדכן לאחרונה, גם בציורים וגם בפוסטים "עיוניים". זה נובע בין השאר מהאתגר, שנותן סוג של תירוץ (יש לפחות פוסט אחד בשבוע אז קל יותר להתחמק מאחרים) ומשפל יצירתי שאני מדשדשת בו לאחרונה, אבל אין ספק שמאמצים נוספים צריכים להעשות.
לגבי מדריכים – נראה לי מיותר לחזור ולכתוב ארוכות על תהליכים שכבר הסברתי, אבל בהחלט אפשר לחשוב על דברים שלא כתבתי עליהם עדיין ועשויים להיות מועילים. למעשה, אם יש לכם בקשות לדברים שהייתם רוצים לדעת שלא הסברתי כבר בקטגוריה "מדריכים ושיטות", אני אשמח לשמוע ואשתדל להיענות.
אגב, חלק ממה שנותן לי מוטיבציה להמשיך לכתוב ולהריץ את הבלוג הוא תגובות הקוראים (למעשה, בלי הקוראים אין שום סיבה לבלוג הזה, אני כבר יודעת איך אני עובדת =)), אז אני אשמח מאוד לשמוע תגובות על פוסטים ועל ציורים, בלי קשר לכמה המגיב ותיק או רועש בבלוג. כשאני יודעת שיש מי שקורא את השטויות שלי, זה בהחלט מעודד להמשיך ולכתוב.
האמת היא שאת צודקת; שכחתי שהקהל הוא אחת הסיבות העיקריות לקיום הבמה.
רק מהסתכלות במה שהעלית השבוע אני יכולה לתהות אם כתבת הדרכות בנושא תאורה או טקסטורות
(מקלדת ארורה נפנפה אותי באמצע התגובה.)
…האם כתבת פעם מדריכים בנושא תאורה או טקסטורות, רציתי לשאול. הייתי גם שמחה לדעת אם בדיוקן העצמי שציירת לשודי פדודי השתמשת בצילום כרפרנס (או שמא יש דרך קסומה להגיע לרמת דיוק כזו בלי רפרנס?), ובכל מקרה נדמה לי שאם יש לך שלבי ביניים של הציור הזה להציג, הם גם יכולים להיות נהדרים.
ובעוד סגנון הקומיקס שלך תמיד אהוב עלי, משהו בפיזור הכתמים השחורים בפריים שפרסמת לא עובד, לטעמי – התקשיתי למצוא את הידיים והרגליים בציור, וביליתי כמה דקות בנסיון לאתר כל דמות לפי מה שכתבת. אגב, המלומדת האלדרינית היא הדמות שלך ש(כמעט) סיפקה ארוחת ערב מצויינת לנחש באיזה ציור, נכון? אני עדיין זוכרת בהתפעלות את המבחנות והפרחים על העשב, שעשו בעיני את כל הציור.
מספיק תגובה לעכשיו 🙂
אני אוהב את כל מה שאת עושה. זה בלתי אפשרי שלא.
המקצוענות, ההשקעה, הצבעוניות, ההתייחסות המחשמלת לאור וצל, נפחים, קונספט.
והפורטרט העצמי שלך הוא הדבר כי מדהים שראיתי לאחרונה. אני יכול לבהות בו שעות….. 😐
אין לי מושג איך עשית את זה.
עדיין.
אגב, לכל מחפשי ה"מדריכים" וה"טוטוריאלים" למיניהם, 2 שאלות כנות ממני אליכם –
(באמת בכנות, רק בשביל לעזור לכם וכי זה מתחיל להיות ממש מגוחך…)
אתם מודעים לזה שאין "מדריך קסם" שיעזור לכם להבין תאורה? או צבע? או טקסטורות?
ואתם מודעים לזה שאת הזמן והמרץ שאתם משקיעים בלחפש כאלו "מדריכים" יכולתם להשקיע
באשכרא לשבת לצייר יום אחרי יום, להתנסות בתאורה, צבע, טקסטורות ומה שרק תרצו – ואז להעשות ממש טובים בזה?
אני לא יכולה לענות בשם אחרים, אבל בתור האחרונה שבקשה "מדריכים" ו"טוטוריאלים": -יש- מדריכי קסם שעוזרים להבין דברים. אני לא בטוחה באשר לתאורה, לצבע או לטקסטורות (כי עוד לא ניסיתי טוטוריאלים בנושאים האלה), אבל בנושאי גווני עור, פיזיונומיית פנים, תנוחות גוף וטכניקות צביעה למשל – אני יודעת שהטוטוריאלים הקפיצו את הציורים שלי באלף רמות. אפשר להתבונן, לחרוק שיניים, לטחון ולהתאמן, ואז מתקדמים לאט;ואפשר לקרוא שני טוטוריאלים נורא טובים ולראות את הנקודות תחת "ציור" בדף הדמות שלך עולות מ-9 ל-12 תוך יומיים.
נדמה לי שיש קונצנזוס על כך שהציורים שלך עומדים כמה רמות מעל הממוצע. אני לא יודעת אם אצלך זה רק כשרון, או מזיגה של כשרון ביחד עם יכולת בלתי מצויה של לימוד עצמי, אבל השורה התחתונה היא שלא כולנו פטרי, ואולי זה תקף לא רק ליכולת ציור אלא גם לאוטודידקטיות. שימוש בטוטוריאלס לעומת למידה מהתבוננות ותרגול דומה לניתוח גופות לעומת בחינת הרישומים של דה וינצ'י; שניהם יובילו לאותו מקום, אבל הראשון יקצר את הדרך משמעותית.
אני מאוד מסכים עם מה שבל כתבה.
אתה צודק מאה אחוז פטרי כשאתה אומר שאין תחליף לאימון וניסיון. מי שיודע לעשות את זה השקיע שנים, צייר כל הזמן, עשה המון טעויות זרק מליארד דפים לפח ובלע אינסוף עלבונות אישיים וכמויות אדירות של תסכול.
אצל מי שהגיע לרמה גבוהה מאוד, כנראה מעורבים מעבר לכח הרצון גם כשרון ותפיסה אוטודידקטית לתחום.
אבל.
לפעמים כל מה שמפריד בין היוצר למה שהוא מעוניין ליצור, זה רף פשוט יחסית של ידע שמבהיר עיקרון, טכניקה או דבר מה דומה.
יכול להיות שפיתחתי את הדמיון שלי לרמה מאוד גבוהה, אבל חסר לי הידע והטכניקה איך להעביר אותו נכון לציור.
הדימוי הכי מוצלח שעולה כדי להסביר את האופן שבו הדברים עוזרים- אלו התגובות (פידבקים, אם תעדיפו).
ביקורת מפורטת של אמן מנוסה (ויש אינספור כאלו לפטרי ואביב בפרט) עוזרות פעמים רבות לקדם אומן פחות מתקדם ולהבהיר לו עיקרון מנחה לגבי העבודות שלו, כך שבעבודות הבאות, העקרון הזה יתחיל להיטמע בתודעה יחד עם שאר תפיסות החזות היסודיות…
מדריך (שאתם יכולים להעיד שמגיע לא מעט בעקבות בקשות של אחרים) הוא פשוט סוג של תגובה מפורטת מנומקת ומושקעת במיוחד כזאת.
אפשר גם כמובן להתייחס להבדלים בין עוצמת התפיסה החזותית לתפיסה המילולית בין אדם לאדם (יש כאלו שרק משתמשים בעיניים וכבר מבינים הכל ויש כאלו שיבינו רק את תתנסח במילים ברורות) והקשר בין התפיסות.
בכל מקרה, כל מי שמשקיע מזמנו על מנת לתת ראוי להערכה בעיני, פשוט כיוון שהוא מעביר את הידע שלו הלאה ומאפשר יצירה טובה יותר אצל אחרים (אני מעדיף לקרוא לזה תיקון עולם…)
ישר כח על הדיון ועל הדברים, דרך אגב!
בל – לא כתבתי מדריכים ספציפיים לתאורה או לטקסטורות, כי אני לא מרגישה שאני מבינה בשני התחומים האלה מספיק בשביל "ללמד" אנשים אחרים. עם זאת, ברוב הציורים יש תאורה או טקסטורה במידה כזו או אחרת, אז אולי אפשר ללמוד עליהם קצת מקריאה של תהליכים שפרסמתי בעבר.
בשודי פדודי יש אוסף של אמנים מעולים, שמעלים מדי פעם תהליכים והסברים על העבודה שלהם. פטרי העלה לשם כמה מדריכים שעוסקים בתאורה וצבעוניות, תמציתיים ומאירי עיניים למתחילים ומתקדמים כאחד.
את מציירת ממש יפה ובצורה מקצועית מאד.
גם אני אוהב מו"ד .
אני אוהב גם משחק ששמו טליסמן הוא בסגנון של מבוכים ודרקונים.