בלון דיבור

(נכתב ע"י ערן אבירם)

או: איך מצאתי ארבעה וובקומיקסים מעניינים בחמישה ימים, ולמה אתם צריכים לקרוא אותם. מוגש בחסות "הפעם תסבלו, נכתוב את זה כמו בבלוג אמיתי".

נתחיל במסקנה הסופית: וובקומיקס מוביל לוובקומיקס. זה כמו טבעת מוביוס של סטריפים!
זה התחיל ביום בהיר עת קראתי את Full Frontal Nerdity, ולאחר מכן כמנהגי קפצתי ל… טוב, תכל'ס זה בלוג, של היוצר, אהרון ויליאמס. אהרון הוא אחלה גבר, כפי שהסקתי מתוכניות הטלוויזיה שהוא אוהב, אז אני מוכן להקדיש לו את 4.5 השניות הממוצעות לקריאת העמוד שלו. חשוב מכך, בתחתית העמוד הוא נוהג לתת קישורים למגוון דברים גיקיים באופן יוצא מן הכלל, וכבר מצאתי שם מני משחקונים ו\או אתרים נושאי חן.

שבוע שעבר הוא נתן קישור לעמוד בשם Sci Fi Writers have no sense of scale, שמביא מגוון רחב של דוגמאות לכך שסופרי מד"ב פשוט לא קולטים עד כמה המונחים אותם הם מכניסים לסיפורים שלהם באמת פנטסטיים בקנה המידה שלהם. בהתחלה רק שועשעתי, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שמדובר רק בעמוד אחד מתוך אתר גדול ומעניין מאוד.

למעשה זהו וויקי שלם, וככל שהסתובבתי בו יותר, כך עיני נפערו עוד ועוד, שכן הוא מסכם באופן יוצא מן הכלל את כל מוסכמות הטלוויזיה הידועות לאדם. לא קלישאות, כי קלישאות הן רק המוסכמות שנחרשו שוב ושוב, אלא כל קונספט, רעיון, טריק או גישה שהפכו למוכרים מספיק בסדרות טלוויזיה – ולמעשה, גם סרטים, משחקים וקומיקסים – כדי שאפשר יהיה להגיד שאלו הן מוסכמות של ממש. כל החוקים הבלתי כתובים, נכתבו לבסוף: למשל, הרי כולם יודעים שה-"הסטטוס קוו הוא אלוהים", וכל פרק בסדרה או עלילה בקומיקס חייבים להסתיים בחזרה למצב הראשוני, אך רק חלקנו שמנו לב לכך שמשמעות הדבר היא שריד ריצ'רס הוא חסר כל תועלת, ולמרות שהוא מסוגל להמציא בארבע דקות חיידקים אנטי-גלקטיים למלחמה בגזע השוורצחייה הנורא, את הסרטן הוא לעולם לא יוכל לרפא!

אז הסתובבתי במאגר הנתונים העצום והמצוין הזה במשך זמן מה, ובזכות מערכת הקישורים הפנימית המפוארת שלו – שמאוד הרשימה את אביב ואותי – הגעתי למגוון רחב של דפים מגניבים. אחד מהם הוא המוסכמה החדשה יחסית שמדענים מטורפים הם באמת מטורפים, ולא סתם מנסים לנקום ו\או להחיות את היטלר בגוף של כריש, אלא סובלים מכפייה פסיכולוגית להתנהג באופן בו הם מתנהגים. מסתבר ששמה של המוסכמה הזו נובע מוובקומיקס שלא הכרתי, A Miracle of Science, ומתוך סקרנות לראות כיצד הוא מפתח את הרעיון, התחלתי לקרוא אותו.

זה מה שעשיתי בשלושת הימים הבאים. בעוד אני עובד, גולש, אוכל, מלקק את מרפקיי ומפיק קולות משונים, תמיד נשאר טאב אחד של האקספלורר פתוח על MOS. התקדמתי באיטיות אך ללא לחץ, ובסך הכל נהנתי. עדיין, לא מספיק כדי שאוכל להמליץ: הציורים בינוניים, במיוחד של הדמויות, והעלילה לא מותחת במיוחד. אין הברקות יוצאות דופן בסיפור, ולמרות הגישה הטרנסהיומניסטית שאני כל כך מחבב, עדיף לכם לקרוא את Transmetropolitan ולהינות (וללמוד) הרבה יותר.

בכל זאת הייתי מופתע מהמסירות שלי לסיפור, וסקרן למצוא עוד. איזה עוד מוסכמות חדשניות אפשר למצוא בוויקי הזה? ואיזה סטריפים מעניינים אפשר לגלות דרכו? כבר למחרת ערכתי שיטוט אקראי בין מונחים, והגעתי לאוסף שלם של מוסכמות שנוגעות למין הנשי – באופן לא מפתיע, הרבה מהן יפניות – ולבסוף גם לזו לפיה "בן הפך לבת, וגילה שהדברים עובדים אחרת". יש לי חיבה אישית לקונספט של הבן שהפך לבת, שאני רואה כמלא פוטנציאל, ולכן שמחתי לגלות בתחתית העמוד קישור לקומיקס Misfile, שסובב סביב הרעיון הזה.

Misfile התחיל בינוני, אך קראתי אותו בסבלנות אין קץ, אפילו שחשדתי שהוא לא ישתפר. שוב פעם אני לא יודע למה, אבל עובדה. בין טעינות של עמודים אחרים, בין התכתבויות במסנג'ר, תמיד היה טאב של Misfile פתוח בצד, ועברתי אליו לקרוא עוד איזה עמוד. היחסים שלי עם הקומיקס מעט מורכבים: התחלתי בתחושה שההתעסקות עם רעיון שינוי המין לא תלך רחוק יותר מאשר ב-Ranma 1/2, שם זה משמש בעיקר בשביל בדיחות סיטקום והומור יפני של "איזה סוטה אתה, יאא!". אבל ככל שהסיפור התקדם, כך הוא הלך רחוק יותר ויותר, בעוד הדמויות הופכות למעניינות והיחסים ביניהן למורכבים – והתוצאה מופיע בפייבורטים שלי, לשמאלכם.

בסופו של יום (כלומר, אתמול, כשהגעתי לנקודת ההווה המאיימת) מצאתי את עצמי מקנא. מקנא בכותב, על כך שעשה עבודה טובה כל כך בפיתוח רגעים מרגשים, בפיתוח דמויות משכנעות, ובפיתוח כל הרעיון. זוהי דעתי האישית, כמובן, ואולי אתם תחשבו אחרת. אבל עדיין, מומלץ לטעמי לנסות ולטעום, מוובקומיקס משעשע, מעניין, ודרמטי במובן החיובי. אני רוצה לכתוב עליו הרבה יותר, אבל חשוב לי שלא להרוס לכם אותו. אז אולי בעתיד.

על שתי ההמלצות הבאות נעבור הרבה יותר בקצרה (יאי!).

אני כבר לא זוכר איך הגעתי לדרזדן קודאק, אבל הסתבר שזאת היתה הפעם השנייה. כבר קראתי אותו פעם בעבר, אבל אז השארתי אותו מאחורי, נטוש ואבוד בנבכי האינטרנט. עלמות הגורל הצליבו שוב פעם את דרכינו ושמחתי לראות שהוא התפתח מעבר לנקודה שזכרתי, ושהוא אפילו מתעדכן על בסיס (כמעט) קבוע! דרזדן קודאק מצליח להיות מטריד ממש כמו פרי בייבל פלושיפ, אך באופן עמוק וצבעוני הרבה יותר. אני מאוד מאוד אוהב את הסגנון הגרפי שלו, ואת העיצובים.

וובקומיקס אחד מוביל למשנהו, ואיפשהו באתר של דרזדן קראתי ראיון שערכו עם היוצר. הוא אמר שהשראתו הגדולה היא הקומיקס (ז"ל) A Lesson Is Learned But The Damage is Irreversible, וכן, כמו שקיוויתי וחששתי, הוא מטריד אפילו יותר מדרזדן ו-PBF. ומינוס. ביחד. אולי בעצם לא – מעבר לרמת הטרדה מסויימת, כבר קשה לשים הקבלות מדויקות, כל הגבולות מטשטשים. לאחר שסיימתי לקרוא אותו היה כבר ברור לי לגמרי מהו ז'אנר הוובקומיקס החביב עלי ביותר. קריאת חובה.

שלושה וובקומיקסים נוספים עומדים עכשיו ב-FIFO: "נחטף בידי נומים" ו-"ילד אורז", שניהם המלצות מדרזדן, ומהצד השני המוחלט של הסקאלה Elf Only Inn, וובקומיקס משעשע ומעניין להפתיע מלפני מספר שנים אודות חדר צ'אטים, שהופסק ו(מסתבר ש)חזר במהלך השנה האחרונה. ואז הופסק שוב, אבל עדיין, יש הרבה ארכיבים חדשים לקרוא.

פוסט ארוך? כן. מיותר? למדי. הייתם מעדיפים שלוש פסקאות עם "זה מעניין כי ככה וככה, וזה מעניין כי כזה וכזה"? בהחלט, גם אני. אבל חם, ואני צריך לעבוד, ולא כתבתי הרבה זמן, והאמת שבין פסקה לפסקה עצרתי כדי לקרוא עוד איזה משהו מהוויקי המגניב הזה ולא שמתי לב כמה זה ארוך. טוב, אחרי שכולם מתלוננים כמה וי בריבוע קצר לאחרונה, ראו את זה כפעולת תגמול!

בפעם הבאה: למה Endless Nights (של גיימן) שולט.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 7 באוגוסט, 2007 בשעה 14:36 תחת הקטגוריות המלצות וביקורות. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.