בלון דיבור

אחרי שערן פתח בפוסט ייצוגי ומדהים בעומקו ושבה אתכם לעולם פנימי וכל זה, אני מרשה לעצמי לגשת לתכל'ס ולהקדיש את פוסטי הראשון להסבר קצר על דרך העבודה שלי, או: גלגולו של סטריפ.
 
Part One: The Beginning
כל סטריפ טוב מתחיל בבדיחה מוצלחת. מה שלא מספרים לכם, הוא שבדיחה מוצלחת מתחילה בשעה ארוכה של סיעור מוחות, בדיחות קרש, רעיונות קומיים כושלים ולפעמים ריק מוחלט. טרם פיתחנו את הנוסחה שהופכת הומור למדע מדויק, ובינתיים אנחנו מגיעים בחשש ליום-סטריפ ומקווים שיצא מאתנו משהו.  עד כה אנחנו בסדר.
 
שלב 2: עור וגידים מטפוריים
קומיקס, בהיותו מדיום ויזואלי, מכריח אותנו לפרק את הבדיחה שלנו ולהתאים אותה לתצוגה, ובהרבה מקרים, לתצוגה ספציפית בעמוד ספציפי. בוי בריבוע כנראה כנראה שלעולם לא נעשה סטריפ שמורכב מעשרה פאנלים ברצף אופקי. בשלב הזה עולות שאלות שלפעמים נפתרות מבלי משים ולפעמים מצריכות מחשבה: כמה פאנלים צריך בשביל לספר את הבדיחה? מאיזו זווית יהיה הכי מצחיק/דרמטי/יעיל להראות את ההתרחשויות? מי יגיד מה ומתי? האם הפאנל השקט הזה נותן פאוזה מוצלחת או סתם מורח את הזמן?
 
אחרי כמה זמן (יותר משנתיים, בחיי!) של עשיה, התשובות לשאלות האלה הולכות ונעשות פשוטות יותר, אם כי לפעמים מגיעים רעיונות שמצריכים קצת יותר חשיבה.

שלב 3.5: הקווים הורודים
כשיש לנו רעיון מגובש, מגיע שלב 3, שאני נוהגת לכנות "יופי, אז אני הולכת לאכול ולראות האוס, חוזרת עוד מעט." הוא פחות מעניין מבחינת תהליך עבודה (אם כי ראוי לציין שהאוס היא יופי של סדרה), ולאחריו מגיעה הפתיחה החגיגית של פוטושופ ותחילת העבודה. הבסיס לסטריפ נוצר בזריזות ובדרך כלל מורכב מ-3-4 מסגרות שחורות גדולות פי 4 מגודלן הסופי, לתוכן אני מתחילה לשפוך את הסקיצה, שכיום נעשית כולה על המחשב. מטרת הסקיצה למקם את הדמויות, לקבוע תנוחות, ביגוד ולפעמים הבעות פנים; בגדול – לתת בסיס לציור. בחירת הצבע, אגב, מקורה בעצלות: גווני האדום הם הראשונים שקופצים בבחירת צבע.

שלב 4: אל תקראו לנו טרייסרים
השלב המשמעותי בסטריפ הוא האינקינג – השלמת הציור בקווים שחורים קומיקסיים מסורתיים. אודה ולא אבוש (טוב, קצת אבוש), שכשהמקרה מאפשר, אני לא מהססת לשכפל חלקים מהציור; אני מאמינה שלפעמים אפילו נכון יותר בקומיקס הומוריסטי להשאיר איורים זהים בשביל למשוך תשומת לב לבדיחה. לפעמים היא נמצאת במה שכן משתנה, ולפעמים אפילו בקפאון הזה יש הרבה הומור.
 
שלב 5: סיוד
בתום האינקינג יש בדרך כלל נגיעה נוספת בשלב 3, כדי לדחות כמה שיותר את המלאכה המונוטונית-משהו של צביעת הבסיס, מה-נקרא בלעז flatting. בשלב הזה אני מכניסה את כל הצבעים כמשטחים חלקים, עליהם מאוחר יותר יגיעו ההצללות והתאורה. רק לאחרונה הכנתי סוף סוף פלטת צבעים של גיבורינו, כך שאם שמתם לב שהם כבר לא משנים את הפיגמנטים שלהם כל שני וחמישי (או שלישי ושבת), יש לכך ביסוס מדעי.

 
שלב 6: ויהי אור
זה השלב שמגיע בדרך כלל לקראת חצות, ומבשר את השינה המתקרבת. כשכל הצבעים מונחים במקומם, אני עוברת עליהם ומוסיפה את התאורה בטכניקה שאני מקווה לפרט במדריך רציני בקרוב (אחרי הרבה זמן שאני מבטיחה). זה מה שהופך את וי בריבוע לתלת-מימדי ונעים לעין, ולקומיקס החביב עליכם בכל העולם כולו.

 
שלב 7: להכניס להם מילים לפה
לא נראה לי שיש צורך לפרט לגבי השלב הזה. הטקסטים עליהם ערן עמל כל הערב מועתקים מהודעת המסנג'ר שלו, מסודרים באופן הגיוני בפאנלים – משימה שיכולה להיות פשוטה מאוד או מורכבת אימים, תלוי בכמות הטקסט, הצורה אליה הוא מסכים להשבר ומיקום הדמויות – ומקבלים בלונים וזנב בעזרת הצורות הוקטוריות המכובדות של פוטושופ.
 
חם מהדפוס ונוצץ, הסטריפ עולה לאתר ולי לא נותר אלא לסיים בהודעת הפורום שהפכה איכשהו לחלק בלתי-נפרד מוי בריבוע.
 
 
בפעם הבאה: איך בונים חתול.
יום טוב!

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שני, 11 ביוני, 2007 בשעה 21:32 תחת הקטגוריות איור, וי בריבוע, מדריכים ושיטות. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.