Englishבאופן כמעט בלתי יאומן הגעתי לשדה התעופה לוטון בלי בעיות, כל עוד לא מתייחסים לסחיבת שתי מזודות ברחבי האנדרגראונד כבעיה (למה, בשם כל מה שטוב, יש גרם מדרגות עולה, אם אחרי עשרה מטרים יש אותו מספר מדרגות בירידה?). אמנם בבידוק הבטחוני הראשון דייל הקרקע הנחמד טען שאני לא מופיעה על הטיסה, אבל אפילו זה נפתר בלי הרבה בעיות, ותמיד נחמד לשמוע שאחרי בירור מסתבר שאני לא מהווה בעיה בטיחותית.
בשדה התעופה הצלחתי להפטר מכל הפאונדים שנשארו לי בעזרת קרואסון, קפה, עותק של 1984 ושני תפוחים: כל המרכיבים לארוחת בוקר מזינה. משם והלאה לא אירע שום דבר מרגש עד לגל החום שתקף אותנו בחריץ הצר שבין פתח המטוס לשרוול שמוביל לשדה התעופה הממוזג, שהזכיר לכולנו מאיפה הגענו ולאן אנחנו חוזרים. ברצינות שניה, לא סוף אוקטובר עכשיו? What is נסגרing עם ה-weather הזה?
סליחה, נראה שאני עדיין חווה תסמיני גמילה.
במילה אחת, היה מצוין. חזרתי עם שלל רב, בין השאר תליון קרמיקה עם המילה "Skeptic" שהיה יקר להחריד אבל זה בסדר כי הוא מעשה ידיה של אחת ה-skepchickיות וזה נחשב תמיכה בקהילה (זה היה בין "Skeptic" ל"Nom nom nom", אבל לצערי הרב השני היה על רקע ירוק-דשא שלא ממש הולך עם כלום) וה-Geek Calendar, לוח שנה של גיקים מפורסמים בתמונות ממש מוצלחות (ההכנסות הולכות למלחמה שמתנהלת בבריטניה נגד חוק הוצאת הדיבה העקום שלהם; רואים? תמיכה בקהילה).
יצאתי גם עם מספר תובנות חשובות:
- לטמפרטורה נמוכה יש קשר ישיר לחוש אופנתי. כשחם כל הזמן, צריך להתלבט בין גופיה לחולצה קצרה. כשקר, אין ברירה אלא לבצע עוד ועוד בחירות בגדים עבור כל שכבת לבוש, והאימון משפר יכולות, שאולי אפילו טמועות באופן טבעי בגנים האנגלו-סקסיים-ברטוניים-קלטיים-גרמאניים-לא יודעת אילו עוד שבטים השתלטו שם בתחילת ימי הביניים כי לא התעמקתי מספיק בחלק הזה של המוזיאון הבריטי. בנוסף, בגדים משפיעים באופן ברור על הרושם הכללי, כי אחוז בלתי סביר מהבריטים היו נאים מאוד.
- לטמפרטורה נמוכה יש קשר ישיר לכתיבת בלוגים. זה לא קשה: קר בחוץ, חוזרים לחדר במלון, חוששים להפעיל את התנור המשונה כי נראה שהוא יגרום למיטה להתלקח, מדליקים את המחשב כמקור חום, ואם הוא כבר על הברכיים, אז כותבים.
- בארץ חם נורא.
ובנוסף:
- גם אחרי 6 שנים, כשאני לובשת מעיל עם כותפות, אני עדיין נלחצת כשאני מציצה מעל כתף שמאל ואין שם כומתה.
בהתבסס על סעיף #2, ובהנחה שמתישהו באמת יתחיל כאן הסתיו, אני מקווה לכתוב קצת יותר. מסתבר שלכתוב בלוג זה נחמד.
שיהיה סוף שבוע סתוי ונעים, ונפגש בסאב-וויי,
אביב
תגים: לונדון
באמת תודה על השיתוף יוצא הדופן הזה בכל החווייה שלך. נשמע שבילית כמו שצריך, ובאמת טוב לדעת שיש מקום בעולם שבו עדיין חווים התושבים טמפרטורות שפויות, ובירה שהיא לא בהכרח מכבי/גולדסטאר/הייניקן/קרלסברג.
אחת החוויות הלא נעימות היא לצאת ממטוס ממוזג שהמריא ממדינה אירופאית קרירה אל תוך המרק הזה שקוראים לו מזג אוויר בישראל, (ואז להיאלץ לבחור באחת מ-6 סוגי הבירה שמגישים בארץ).
בנימה קונספירטיבית, רק אתמול סיימתי לקרוא את 1984, ועכשיו יש לי צורך עז לברוח מכדור הארץ.
יהיה נחמד אם יהיה איזה דיון על הספר ב"ספק סביר".
שיהיה סופ"ש מהנה.
הי, אני נהניתי לשתף; תודה לכם שקראתם!
א- זה לא פחות נורא לעלות למטוס עם טי-שירט, מכנסיים קצרים וסנדלים ולצאת ממנו ב- 15 מעלות ורוח. מנסיון.
ב- זה לא מנומס שאת יודעת גם לצייר ככה גם לכתוב ככה. אני מבקש להדגים משהו שאת גרועה בו לאלתר.
ג- מה הקשר 1984 וספק סביר? זה ספר מעולה, אבל מה קשור? אגב, גם חוות החיות זה ספר מעולה.
א – אני בטוחה; אבל מי הפסיכי שעולה ככה על מטוס כשהוא יודע איפה הוא עומד לנחות?…
ב – אשמח להדגים לך בעזרת עוף צלוי או ניתוח לב, לבחירתך.
אני נהנה מאוד מקריאת הבלוג בימים האחרונים. אני מקווה שתמשיכי את המסורת גם פה בארץ החמסין והזוועה.
שנית, אני חוזר ומבקש תמונות. כמאמר הפתגם הידוע: Pics, or it didn't happened 🙂
לצערי אין יותר מדי תמונות; צילמתי בעיקר בניינים בשביל רפרנס וסנאים בשביל הזנב. אולי אעלה כמה תמונות שיצאו מוצלחות בזכות עצמן, ולא רק כ-holiday shots.
I really enjoyed reading your Londonish exploits as well. I love London. And I also plan to be reintroduced to the Israeli Soup Weather soon although with more consent. Cold weather is fine and dandy if you're in London. Not if you're in Montreal. Then you start getting soup dreams. Also I understand having to live through fat hairy men in tanktops and testicle-showing underwears (my memories of my dad growing up) makes Londonish males in their clever coats look good. But it doesn't work that way for the opposite sex, not at all
לונדון פנטסטית. במונטראול לא הייתי, אבל מהסיפורים זה בהחלט נשמע כמו קור הרבה מעבר לראוי למחיה. ועל הסיפורים מבית אבא…אני חושבת שאדלג בדיפלומטיות.
1984 זה הספר האהוב עליי, רעיון טוב להוציא את אחרון הפאונדים ברכישתו.
ואני בעד שתכתבי יותר, לך נחמד לכתוב ולנו נחמד לקרוא – win win.
הצחקת אותי עם העניין של הכותפות במעיל.. רגע, מע…מעיל? מה זה? אני חושבת שפעם יצא לי לשמוע על פריט הלבוש הזה, בטח קראתי על זה באיזה ספר היסטורי מתישהו.
אני יודעת! מסתבר שלכולם שם יש כזה!