ארכיון פוסטים מהקטגוריה "ישראלי"

הפסטיבל בפתח

יום ראשון, 19 באוגוסט, 2007

פחות משבוע ימים נותר עד הפסטיבל השנתי לקומיקס, אנימציה וקריקטורה, הידוע גם בכינוי המפוקפק "קא"קון".

קא"קון (או אניקום, לפי האתר הרשמי) יתפוס את סינמטק תל-אביב מיום שבת הקרוב עד יום שלישי (25-28 באוגוסט), ויתפאר כדרך קבע בהרצאות, סדנאות, סרטים, תערוכות, דוכנים והרבה חוברות ישראליות חדשות. בבלוג של אמיתי סנדי אפשר לקרוא על כל החוברות החדשות שיוצאות, והוא בהחלט מאוד מעודכן בהכל.

אפילו אני אהיה שם, ואעביר שלוש סדנאות יחד עם ערן אביאני מסטודיו קומיקום (להבדיל מערן אבירם מוי בריבוע ומהבלוג הזה). לוח זמנים ופרטים על כל האירועים אפשר למצוא כאן.

אנקדוטה משעשעת:
בפורומים של קומיקאזה התפרסמה לפני כשבוע פניה מרגשת של בחור שנעלמו לו 6 עמודי דיו, ואם לא יעזרו לו הוא בחיים לא יספיק להגיע לדפוס ולהוציא חוברת לפסטיבל. בהיותי אדם טוב לב ורחום (ועם זכרון כואב של איבוד עמודי צבע והגעה לדפוס אחרי לילה לבן של השלמות) עזרתי לו עם אינקינג לשני עמודים, וכששלחתי לו את המייל הסופי נזכרתי מאיפה השם שלו מוכר לי: עומר קציר, מיוצרי קומיקס//גיימר. עולם קטן.

ועוד אחד לא קשור:
מולי יחבס ודין לנגסם התחילו לפרסם וובקומיקס חדש, באתר שמוקדש רק לו. הקומיקס נקרא Blasphempy! My Oaritis, שזה בעת ובעונה אחת השם שהכי נשמע כמו שם של סדרת אנימה והשם הכי גרוע ששמעתי לוובקומיקס בעברית. BMO עוקב אחר להקה emo-ית שבין חבריה נמנים גם זומבי ואתיופי שעבר כריתת אונה, ומבטיח להתפרסם בצבע מלא ובאורך מרשים אחת לשבוע. בינתיים עלו שלושת הפרקים הראשונים והם משעשעים לפרקים (א-האהא). האתר עצמו, בנוי (ומעוצב?) ע"י אחד אלעד אוברון, נראה כמו אתר של להקת אמו, החל מהרקע השחור, דרך הפונטים המאגניבים וכלה בחוטי התיל הורודים שמקיפים תגובות וקטעי טקסט. זה רעיון חמוד מאוד, אבל בהחלט היה אפשר לקחת אותו קצת רחוק יותר וקצת מהוקצע יותר, אבל זו רק הפסואוד-מעצבת שבי מדברת. אני מאחלת להם הרבה הצלחה, ובעיקר שימשיכו לפרסם לאורך זמן ושההתלהבות הראשונית לא תשכך.

שכנים חדשים

יום שלישי, 31 ביולי, 2007

(נכתב ע"י ערן אבירם)

הגידו מזל טוב לעידן זיירמן ועומר קציר, שהעלו את הפיילוט לסטריפ החדש שלהם באתר גיימר! הסטריפ מכונה בשם הפחות-ממאוד-מרשים-לא-שוי-בריבוע-זה-שוס-ענק, "קומיקס//גיימר", ולמרות שוי בריבוע הוא לא שוס ענק, לטעמי הוא יותר מוצלח מזה. את ה-// לא אהבתי גם בגיימר-2; השאירו ל-HTTP את אשר ל-HTTP.

אבל זה פחות חשוב. מה שיותר חשוב זה האופן בו החליטו השניים להתחיל את הסטריפ שלהם, במחווה בולטת לסטריפ שלנו, עניין שמעורר לא מעט גאווה בשורותנו. גם אביב וגם אני מעריכים את המחווה, אך לפי התגובות אצלם נראה שהגולשים מעריכים אותה הרבה פחות. סטריפ שכזה, במיוחד בתור הסטריפ הפותח, הוא סיכון רציני מאוד – הקוראים עלולים לפרש אותו כהעתקה (במיוחד כשאין בו שום התייחסות מפורשת למקור, אהם, אהם!), ונראה שזה בעיקר מה שקרה. מהניסיון שלנו, קל מאוד לגרום לקוראים לפספס את הכוונה שלך. אז התרשמנו מהאומץ, וכמובן שמכל ההתייחסות, אבל בשביל סטריפ ראשון זה פשוט מסוכן הרבה, הרבה יותר מדי.

כתבתי הרבה יותר ממה שהתכוונתי, אבל זה בגלל שאיכפת לי. אנחנו מאחלים בהצלחה לסטריפ החדש וליוצריו, ומקווים שישאר בסביבה ויוכיח את עצמו!

פיצריה קמיקזה

יום חמישי, 12 ביולי, 2007

רק אתמול יצא לי לקנות את הקומיקס הזה, מאת אסף חנוכה ואתגר קרת. למזלי שמעתי הרבה על קיומו אבל שום דבר על העלילה שלו, כך שמהעמוד הראשון היא באה לי בהפתעה וטוב שכך. העלילה של "פיצריה קמיקזה", שככל הנראה מבוססת על "הקייטנה של קנלר" מאת אתגר קרת, הזויה כבר מההתחלה, וממשיכה באוירה חלומית/מסוייטת-צינית/מתוקה כיאה לסיפורים של קרת.

האמנות, בשחור-לבן-כסוף, היא לא ממש כוס התה שלי אבל משתלבת היטב עם סגנון הסיפור: הכל די סטטי ונותן תחושה של סיפור בצילומים, ועם הקריינות התמידית של המספר, זה פחות או יותר מה שמרגישים לאורך הספר. לפעמים זה מעניין ואפילו מרגש, ולפעמים אתה מרגיש שאלה הבעיות של מישהו אחר. אסף חנוכה מציג בעמוד שלו בבמה חדשה פרק מתוך הספר, להתרשמותכם, אבל ראו הוזהרתם: זה קצת פוגע בהפתעה-מהעמוד-הראשון שהזכרתי.

הבאסה הגדולה ב"פיצריה קמיקזה" היא שהוא פשוט קצר. זה חסרון של כל קומיקס, שבמספר עמודים מצויירים נכנסת עשירית מהסיפור שהיה נכנס באותו מספר עמודים כתובים, אבל כאן, עם 100 עמודים שנקראים בכעשרים דקות, זה בולט יותר. אולי הבעיה היא בקצב העלילה, שמתחיל איטי, נעשה זריז ומפוזר יותר לקראת השיא, ובסוף מתפזר במהירות-על ומשאיר את הקורא עם הרבה רגשות שונים שלא הונחו במקומם כמו שצריך.

למרות המהירות בה "פיצריה קמיקזה" נגמר ונדחף למדף ה-has-beens, הוא עדיין קריאה מעניינת. אם אתם מתלבטים בנוגע ליחס תמורה/עלות, הרשו לי לציין בפניכם את דוכני צומת ספרים בדיזנגוף סנטר, שם הוא (וספרים רבים אחרים) נמכר ב-19.90 ש"ח, שלחלוטין מבטלים את הלבטים האלה.

הרפתקאות בארינתיה

יום חמישי, 21 ביוני, 2007

אמנם באיחור של יום, אבל עדיין שווה לפתוח עיתון בשביל הקומיקס היומי לילדים "הרפתקאות בארינתיה", מאת ערן אביאני, שותפי לסטודיו קומיקום. הוא יופיע במוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות במהלך החופש הגדול, כל יום בין ראשון לחמישי. ראיתי את שני הסטריפים הראשונים, ומדובר לדעתי בעבודה מצוינת של פיתוח עלילה, הצגת דמויות וסיום הומוריסטי והכל ב8*2 אינץ'.

 "ארינתיה", אגב, הוא אחד השמות שעברנו בדרך ל"ארינאה". איך שגלגל מסתובב לו.

עבודה זה לא גיהנום

יום ראשון, 17 ביוני, 2007

בעקבות ההמלצה של ערן על "מינוס" התמוה נזכרתי בסטריפ שמפורסם בערך פעם בשבוע בשם "עבודה זה לא גיהנום" של אחד טדי גולדנברג. מדובר בסטריפים קצרים ולא פחות הזויים, שמסתיימים בד"כ במה שאפשר לקרוא לו פאנץ'-ליין, או שאפשר לבהות בו ולתהות. כך או כך, הם משאירים אותי לרוב עם חצי-חיוך, בין אם בגלל בחירת המילים בדיאלוג, הציורים המינימליסטים החמודים או האוירה התמוהה בסוף.

מומלץ לפחות להציץ.

מוגש בחסות

יום חמישי, 14 ביוני, 2007

(נכתב ע"י ערן אבירם)

אני כבר לא זוכר איך הגעתי אליו, אבל לפני כמה ימים גיליתי במקרה את הווב-קומיקס החדש של וואלה Zone. אני לא מת על וואלה, ועל ה-Zone הרבה פחות, אבל הקומיקס חמוד. הוא בטח ירד בתוך חודש.

הווב-קומיקס יורד למכנה המשותף ההומוריסטי הנמוך ביותר – פרסומות בערוץ 2 – ועושה את זה טוב. גם אנחנו עשינו את זה כמה פעמים בעבר, אבל מעדיפים להימנע בגלל שזה יחסית "זול" בשביל קומיקס שאמור להתמקצע בגיימינג. בשביל קומיקס בוואלה זה בסדר גמור, ואפילו רעיון מצוין בעיני.