עמוד 4 מאקס-מן #192 של מייק קארי:
שתי דמויות לפעילות ה"החלפות" בשודי פדודי. להזכירכם, מדובר בפעילות בה כל אחד מצייר את הדמות של המשתתף הקודם בסגנונו האישי, ואז מצייר דמות חדשה למשתתף הבא. הדמות הקודמת היתה של FrankC , והנה התוספת שלי:
ליאור ארדיטי לקח על עצמו את הדמות החדשה, ואני בהחלט מחכה לראות מה הוא יעשה איתה.
אחרי המייל השני שקיבלתי בשעה האחרונה שהתחיל ב"הגעתי לבלוג שלך דרך YNET" החלטתי להכנס לאתר החדשות ולראות במה מדובר.
הכניסות מגיעות מטור "העשירון העליון" שמאגד בכל פעם עשרה לינקים בנושא כלשהו. הפעם עשרת הלינקים הם עבור מאיירים, ויש ברשימה כמה מוצלחים מאוד. על DrawerGeeks אפילו כתבתי כאן לפני כמה פוסטים.
אולי החשיפה תצרף עוד כמה מאיירים לשורות האתגר השבועי =)
שיהיה סוף שבוע מצוין,
אביב
ברגע שנגלה איך יוצרים אותו, אין ספק שאבק פיות יוביל לפריצות דרך חשובות במדע. עד אז, הנה כמה דוגמאות לתקלות שאנחנו עשויים להתקל בהן:
דור
טינה
הנושא לשבוע הבא: #42 – "במרוץ השנים" (קראו הסבר!)
דדליין: רביעי , 8 ביולי
הפעם נושא האתגר קצת שונה מהרגיל. בחרו דמות מוכרת – מספר, סרט, תכנית טלויזיה או כל מקור אחר – וציירו גרסה שלה בגיל שונה, למשל כשהיא זקנה מאוד, או בשנות הילדות (או לחילופין, לקחת דמות שהיא במקור זקנה או צעירה ולציר אותה באמצע חייה). הרעיון הוא כמובן לא סתם להוסיף קמטים או לתקוע מוצץ, אלא לנסות לדמיין באמת איך הגיל החדש ישפיע על הדמות, החל מהמראה החיצוני שלה, דרך תנועות הגוף, האופי והלבוש. כתבו במקום כלשהו על הציור באיזו דמות בחרתם, כדי שהתגובות יוכלו להיות ענייניות ולא יסתכמו במשחקי ניחושים. בהצלחה!
איור טוב מורכב מרעיון מוצלח וביצוע איכותי; הקדישו זמן, מאמצים ויצירתיות לשני הפנים האלה, ונצלו את האתגר השבועי כדי לאתגר את עצמכם לנסות משהו חדש ולהביא את היכולות שלכם למיצוי!
ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.
ירקות
לפני כשבוע וחצי ערן אביאני ואני השתתפנו בארוע הפתיחה של קומיקס וירקות ברעננה, על תקן אמנים אורחים. ישבנו בפתח החנות, משכנו עוברי אורח ("מה זה, חנות דיסקים? אה, קומיקס? רגע, קוראים את כל זה?!"), הנעמנו את זמנם של המבקרים (ובעיקר של הצוות, שנזרק אל מחוץ לחנות מפאת חוסר מקום רוב הזמן) וציירנו לאורחים את דמויות הקומיקס החביבות עליהם (דודו זר, למשל). אני לא יודעת אם זו היתה ההנאה שבציור או ערפול חושים כללי, אבל על אף שהיינו מחוץ לטווח מזגן, לא היה נורא כל כך. היום התחיל עם כמה ציורים כיפיים, ביניהם באטמנים, סופרמנים, וולברינים וכמה סופרגירליות, אבל מדי פעם הגיעו בקשות משונות, כמו זו של המוכר בחנות הבגדים הצמודה: הוא ביקש שאצייר לו את דורה, וכשהודעתי לו בצער מעושה שאני לא יכולה לצייר אותה כי אין לי שום רפרנס, הוא הלך והביא לי חולצת דורה, להשראה. הידד.
בקשה אחת מרגשת במיוחד היתה של ילדה מתוקה בשם נויה, שביקשה שאצייר לה את הפיה גילי (הציור שרואים בתמונה הוא של הכלבה סקאלי, ציור מערן). חשבתי שזו איזו דמות מסדרת טלויזיה או מספר, וביקשתי שתספר לי איך היא נראית ומה היא לובשת. בזמן הציור אבא של נויה סיפר לי שהפיה גילי היא דמות שהמציאו ביחד, והיא הדמות הראשית בסיפורים שהוא מספר לנויה לפני השינה. היה בזה משהו מקסים ומרגש, "להביא לחיים" דמות שהיא אישית ומיוחדת למישהו…אם כי אני חייבת לומר שקצת חששתי כשנויה הודיעה לאבא שלה שעכשיו אני אצייר גם את הנסיכה, האביר והסוס בסיפור.
לקראת סוף היום התמעטו המבקרים שהכירו את הירקנים והתחילו להגיע ילדים שלא ידעו שנפתחת חנות קומיקס ברעננה, וכנראה פשוט יצאו באותה השעה מבית הספר. עד כמה שמשמח כשאנשים חדשים מגלים על קיומה של חנות קומיקס, קצת פחות משמח כשכל מה שהם עושים הוא לעמוד סביב השולחן שלנו ולבקש ציור אחר ציור. ולא של גמביט או סטורם, אלא פורטרטים עצמיים כרקדני ברייקדאנס, מעודדות, והעתקות מתוך חוברות של הסימפסונים וזבנג, דמויות שעשה רושם שהם לא הכירו אפילו. מילא. אם מכל זה יצא שאפילו אחד מהם יחזור לחנות ויגלה שהוא אוהב קומיקס – עשינו את שלנו.
אפשר לראות כמה תמונות מהארוע בקומיקס וירקות, וערן העלה לבלוג של קומיקום כמה מהציורים שבעליהם הסכימו שנצלם.
ציורים
סטודיו משחקים קטן בחו"ל בשם Wandering Men Studio פנה אליי ואל פטרי בבקשה לקנות מאתנו כמה ציורים, לשימוש באחד ממשחקי הקלפים שלהם. בהמשך הם הזמינו מאתנו חמישה ציורים לפי תיאורים ספציפיים, והנה שניים מהם שסיימתי – הראשונה היא "עכברת מנהרות", לוחמת אנושית שמתמחה בלחימה תת-קרקעית, והשני הוא רובוט נינג'ה מסוג "רולר" (רובוטים בסגנון סטימפאנק מעולם המשחק שלהם שנעים על כדור). העליתי תהליך קצר (ללא מילים) של העכברה לשודי פדודי, אם מעניין אתכם.
פודקאסטים
אני מחפשת כל הזמן דרכים חדשות להעסיק את האזניים ואת החלקים הלא-ויזואליים במוח בזמן שאני עובדת – בין אם זה ציור אישי או עבודה במשרד. על הפודקאסט "המשחקיה" כבר סיפרתי לכם – האזנה מומלצת לכל חובב משחקים. אחרי שעברתי על פרקים רבים של המשחקיה, עברתי ל-TED, האתר שמלקט את השיחות מכנסי TED שעוסקים בטכנולוגיה, חינוך, עיצוב והרוח האנושית באופן כללי. האתר עמוס בהרצאות מרתקות במגוון נושאים ומפי מגוון מרצים, רובם כריזמטיים וסוחפים ומהנה מאוד להקשיב להם. חרשתי את TED במשך כמה זמן, אבל גיליתי די מהר שבהרצאות רבות הדובר (או הדוברת) כל כך מרתק שקשה לי שלא להסתכל בוידאו, ועל אחת כמה וכמה כשנעשה שימוש בעזרים חזותיים כמו מצגות ותמונות. זה מעניין לאללה, אבל קצת מקשה על העבודה. אם יש לכם חצי שעה פנויה, הכנסו לאתר, בחרו שיחה שנשמעת לכם מעניינת, ופנקו את עצמכם.
החלטתי לחפש פודקאסטים שעוסקים בנושאים דומים, שיחסכו ממני את הפיתוי הויזואלי מכיוון שהם בהגדרה מסתמכים על קול בלבד. חיפוש זריז באינטרנט לא פרש בפניי רשימות של פודקאסטים בסגנון כמו שציפיתי, אז פניתי לאתר הפודקאסטים הישראלי אייקאסט. דוקא קרוב לבית מצאתי בדיוק את מה שחיפשתי: עושים היסטוריה, הפודקאסט של רן לוי (אחד ממגישי המשחקיה לשעבר, למעשה), שעוסק במדע, טכנולוגיה והסטוריה וממוקם בראש רשימת "עשרת הגדולים" באתר. כל פרק עוסק בנושא שונה ומעניין, והוא מוגש בגובה העיניים ועם נגיעות הומור שהופכות את ההאזנה לממש מהנה. אמנם לפעמים אני מוצאת את עצמי מתרכזת בעבודה ומפספסת קטעים מהפודקאסט, או לחילופין מתרכזת בפרק ומגלה שביליתי את חצי השעה האחרונה בלשחק משחקי פלאש מונוטוניים בפייסבוק (אני יכולה להפסיק מתי שבא לי, נשבעת), אבל בחלוקת הקשב המתאימה, זו דרך מופלאה להנעים ולהעשיר את זמן העבודה. מומלץ בחום.
חבר'ה, אחלה של קרנפישים הבאתם! גם האנשים עם ראש הקרנף, גם הקרנפים עם ראש האדם וגם מגוון המינים החדשים של דגה שלא הייתי רוצה להתקל בהם במים עכורים. יאללה, הרביצו אותה בתגובות לעמיתכם האמנים.
דור
גילאמור
בן
עובדיה
אדם
צ'אקי
מוטי
הנושא לשבוע הבא: #41 – "אבק פיות משובש"
דדליין: רביעי , 1 ביולי
איור טוב מורכב מרעיון מוצלח וביצוע איכותי; הקדישו זמן, מאמצים ויצירתיות לשני הפנים האלה, ונצלו את האתגר השבועי כדי לאתגר את עצמכם לנסות משהו חדש ולהביא את היכולות שלכם למיצוי!
ציורים אפשר לשלוח ל-avivor בג’ימייל.קום, ובבקשה תציינו גם את השם בו הייתם רוצים להופיע בבלוג (כינוי, שם מלא, שם פרטי, מה שמתאים לכם), ואפשר לצרף גם קישור לאתר עם עבודות שלכם או לבקש לקשר לכתובת אימייל. אם אין בקשות מיוחדות אני כותבת את השם שאני רואה במייל בלי תוספות.
קראתי לאחרונה הודעה של מישהו שחיפש אמן קומיקס לפרוייקט משותף. לא אצטט במדויק, אבל הוא סיפר שיש לו רעיון לקומיקס שמתבשל כבר שנים, הוא סיים לכתוב את התסריט לחוברת הראשונה, ועכשיו הוא מחפש צייר שיעזור לו להביא את החלום שלו לידי הגשמה. היה לו כמובן חזון ויזואלי לגבי הפרוייקט, ולכן פרסם אוסף דוגמאות לאיזה סגנון ציור הוא מחפש, ביניהן אסטריקס ("ברמה של אסטריקס גם יספיק" זה בכל זאת ציטוט שהייתי חייבת להביא מהמקור), המשחק המצויר "אי הקופים" ופוסטר מהסרט הרקולס של דיסני. אחרי בירורים פיננסיים של קוראים אחרים הוא הסביר שכשזה יהפוך להיות להיט, הרווחים יתחלקו בינו ובין האמן 50-50, וכמובן שהאמן צריך שתהיה לו אהבה לסיפור ולרעיון, רצון והתלהבות, והכסף כבר יבוא טבעית.
האינסטינקט הראשוני שלי היה להתרגז מאוד. אני מציירת קומיקס פה ושם, ואני במקרה יודעת שלצייר עמוד אחד באיכות סבירה כולל צבע זה עניין של בערך יום עבודה מלא, במקרה הטוב. שכר המינימום ליום עבודה הוא 160 ש"ח (ולדעתי ציור קומיקס זו מלאכה שדורשת כשרון, נסיון, מחשבה והשקעה, שמגיע עליהם קצת יותר ממינימום), והנה מגיע מישהו ומצפה למצוא אמן קומיקס שיעשה לו חוברת של כ-20 עמודים כאלה, בחינם? זה חודש עבודה ללא תשלום! ההשוואות המקובלות לבעלי מקצוע אחרים עלו לי בראש: האם היית מצפה מקבלן בניה שישקיע חודש עבודה בגלל שיש לך רעיון ממש פגזי לבית מלון חדש, והרווחים יתחלקו ביניכם ברגע שיתחילו לזרום פנימה אורחים? אולי מנתח פלסטי יוכל רק לתקן לך את האף וכשתעשה דוגמן על הוא יקבל חצי מההכנסות? לא חסרות דוגמאות לשירותים שאנשים לא היו חולמים להשיג בחינם, אבל בכל זאת מגיעים לא אחת רעיונאים שמצפים לקבל אמנות ללא תשלום, וזה נראה להם הגיוני לחלוטין. זה מתסכל במיוחד כשמציצים רגע אל מחוץ לישראל, ומגלים ששם, כאשר לאזרח מן השורה יש רעיון שהוא רוצה להוציא לפועל, הוא מוצא את הכסף לשלם לאמן.
ואז עצרתי רגע וניסיתי לחשוב, מה בעצם כל כך מרגיז אותי?
לפני כשמונה-תשע שנים (אלוהים, איך הזמן עובר…) נרשמתי לאחד הפורומים הראשונים בארץ בנושא קומיקס. העליתי ציורים ועמודי קומיקס, קיבלתי ונתתי ביקורות ופידבקים, השתתפתי בדיונים בנושאים שקרובים אליי; היה אחלה. ואז פרסם מישהו שהוא מחפש אמני קומיקס שיצטרפו אליו לאיזה סטודיו שהוא מקים, ואולי מעניין אותי כי יש לי אחלה עבודות. תוך זמן קצר עשיתי פנסילינג לחוברת הראשונה של הסטודיו, והאינקר היה לא אחר מאשר ערן אביאני. אחרי חוברת אחת והרבה תכניות באויר הבנו שהסטודיו הזה לא הולך לשום מקום אבל שיתוף הפעולה בין שנינו דווקא כן, והתחלנו לעבוד על "ארינאה" תחת סטודיו קומיקום, הראשונה מתוך 6 חוברות שהוצאנו יחד. כל זה כנראה לא היה קורה אם לא היה נכנס מישהו לפורום קומיקס ומחפש אמנים, בלי תשלום מראש, רק מתוך אהבה משותפת לתחום.
למה הרגיזה אותי ההודעה של הבחור הזה, כשאני בעצמי חייבת חלק נרחב מהנסיון וההכרה שלי בארץ להודעה דומה? בגלל הגישה.
כשקראתי את ההודעה הראשונה שלו ואת תגובותיו לשאלות הגולשים, לא קיבלתי תחושה של "אנחנו ביחד בזה" או "פרוייקט משותף שיתרום לכולנו". קיבלתי את התחושה "הרעיון שלי שווה זהב, ואני מצפה שאמנים יעמדו בתור בשביל לקחת בו חלק". נראה לי שהרבה יזמים מהסוג הזה לא מבינים בכלל את כמות ההשקעה שנדרשת מאמן קומיקס, אפילו ה"מחפף" ביותר, ומרגישים שכל אמן כזה יצהל להזדמנות לקבל סיפור טוב לידיים ולהציג את העבודה שלו לראווה. לא אחת, הפניות מלוות בהבטחות בסגנון "זה יופץ לקהל רחב ואתה תתפרסם" או "זו תוספת מעולה לפורטפוליו", בהנחה שאלה מניעים מספיקים לכל אמן לעשות בחינם עבודה שראוי לשלם עליה (אם לחזור לבעלי המקצוע האחרים, האם תצפו מרופא שיניים לעשות לכם יישור חינם, כי "אתם תשימו את הלפני והאחרי עם השם שלו במשרד, ועוברים שם מלא אנשים"?). אתם יודעים מה? בשביל שהאמנות שלי תתפרסם, או בשביל שהפורטפוליו שלי יזכה לגולת כותרת, אני חושבת שאני מעדיפה לעבוד על רעיון משלי. הוא אולי לא יהיה מבריק כמו הפנינה הספרותית שלכם, אבל הוא יהיה שלי, מה שאומר שאני אהנה לעבוד עליו וארגיש מחויבת אליו הרבה יותר מאשר רעיון של מישהו אחר, אפילו אחד מוצלח יותר.
האם זה אומר שאין סיכוי לאנשים בעלי רעיון וחסרי כסף לראות את החלום שלהם מתגשם? לא. אני בהחלט חושבת שזה לגיטימי לחפש שותפות עם מישהו, אבל צריך לעשות את זה בגישה המתאימה:
אני לא חושבת שצריך לבטל אוטומטית כל פרוייקט שלא מציע תמורה מראש לאנשים שמשתתפים בו. אהבה לתחום, תקווה ומטרה משותפת מביאות לא מעט לתוצאות מעוררות השראה, שחוצבות את הדרך לפרוייקטים נוספים ואולי אפילו לתרבות ולתעשיה רציניות, שיאפשרו פרוייקטים כלכליים יותר. מה שחשוב הוא להציג את הדברים בכנות ובענווה, לרדת קצת מסולם האגו הגבוה, ולזכור שרק בגלל שמישהו אוהב לעשות משהו, לא אומר שהוא מוכן לעשות אותו בחינם וללא תנאים.
אביב
English
